מכתבים לשמחה

שמחה רוטמן באוניברסיטת תל-אביב. מאי 2023 צולם על ידי איריס מילנר

יום שבת, 4 ליוני 2023 לכ׳ חבר הכנסת שמחה רוטמן, מכתב #1 – הנדון: ביקורך באוניברסיטת תל-אביב שמחה היקר, אפשר לקרוא לך שמחה? אחרי חצי שנה אני מרגיש שנוצרה בינינו כימיה. אני בקשר אתך מאז עלית בסערה לכס יושב הראש של והעדה לחוק ומשפט של כנסת ישראל. אולי קצת יותר מדי בקשר, טוב שנסעת לניו-יורק, ריחוק עוזר לפרספקטיבה. לפני שבוע ביקרת אצלי בבית. נו טוב, לא בבית שלי ממש, בבית הציבורי שלי, האקדמיה. אתה זוכר. למדת אצלנו. ביקרת באוניברסיטת תל-אביב וקיבלת מקלחת צוננים מחברי סגל וסטודנטים. לדבריך, בני הבית התנהגו אליך בגסות, קראו קריאות בקול רם ובקצב קבוע, לא נתנו לך להתפלפל מעל דוכן הנאומים וגם הדביקו מדבקות על הרכב שלך. לעניין המדבקות, ניתן לשער שאלו היו אקולוגים הרגילים לתייג ציפורים נודדות. בטח טעו וזיהו את כלי הרכב שלך כציפור נדירה והחליטו לסמנו ולעקוב אחריו. מי יודע, אולי ממצאים מדעיים חשובים יתגלו ממעקב אחר ציפור זו. מיד לאחר האירוע יצאת והודעת שאין האקדמאים בארץ מסוגלים לקבל דעות שונות. לכן האקדמיה היא שמאלנית וסותמים בה פיות. לעזרתך התגייס שר רם בממשלה, שר החינוך יואב קיש שנתלה על אילן צרפתי גבוה והאשים שאין האקדמיה פלורליסטית מספיק. לאחרונה שמענו שגם השופטים לא פלורליסטים מספיק ולכן יש למנות שפוטים מתאימים. הייתכן שגם באוניברסיטאות תרצו לעשות סדר? דע לך שהרבה ויכוחים היו אצלנו איך צריך למחות נגדך. איזו תגובה נפלאה הייתה תגובתך ואיזו היתממות קדושה. האם באמת חשבת שחברי הסגל ישכחו לך את הכנסת האורחים שלך? הרי במשך חודשים ביקרו אצלך בבית הציבורי שלך, בוועדת חוק ומשפט שבכנסת, חברי אקדמיה רבים. הם באו באמת בתום לב כמומחים לתחומי משפט כלכלה ועוד. הם עלו בחיל ורעדה למושב הרשות המחוקקת של מדינת ישראל. הם התארחו בביתך כדי להסביר, בהגיון ובהסתמך על שנים של התמחות, עד כמה החוקים שאתה מקדם במהירות חסרת תקדים גרועים למדינת ישראל. האם הסברת לאורחים אלו פנים? לא ממש. התנהגת אליהם בגסות, ביטלת את דבריהם, לא נתת להם לדבר וכשכבר דיברו, שיחקת בטלפון. בכל בית ספר תיכון היו מוציאים אותך מהכיתה על התנהגות כזו. לא קשב ולא ריכוז היו בחדר הועדה בכנסת ישראל. אז למה ציפית, שמחה יקירי, כשבאת להתארח אצלנו בבית? שנפנה את הלחי השנייה? שבשם פלורליזם אקדמי ניתן לך במה? פלורליזם אקדמי הוא רב כיווני, לא חד כיווני. אין אתה יכול דרוש כבוד אם אתה לא מכבד. מופע הקרקס שניהלת בוועדת חוק ומשפט ביזה את חברי האקדמיה שבאו לשטח את דבריהם ואת כנסת ישראל. לכן, אין אתה רצוי באולמות האקדמיה. אנחנו לא נתנצל על ההפרעה לדבריך באוניברסיטת תל אביב. בכלל הפסקנו להתנצל. לא ברור למה אנחנו כל הזמן צריכים להתנצל בעוד שאין בדעתך להתנצל אפילו קצת על העצב שזרעת בעם, שמחה. צניעות, ספקות וענווה סוללים דרכים לליבות בני האדם הרבה יותר מהיבריס, גבהות לב ואטימות. אריכות ימים וחרטה כנה, אלון קורנגרין נ.ב. יש מספיק מגפונים בארץ. לא צריך להביא עוד אחד מניו-יורק. אבל תודה שחשבת עלינו.

יום שני, 3 ליולי 2023 לכ׳ חבר הכנסת שמחה רוטמן, מכתב #2 – הנדון: הערך המוסף של מנעול הדלת שמחה היקר, הנה אני כותב לך עוד מכתב. לא ענית לראשון. בבקשה, אל תענה גם לזה, אל תעשה לייק, ובטח אל תבקש ממני חברות בפייס. לא אוכל להראות את פני בחברה מהוגנת. בעודי כותב, בני תרבות יושבים בוועדה שלך ומנסים להרוג את הדמוקרטיה בארץ. שוב. כנראה אאלץ להתרגל לכך. וכנראה אמשיך לכתוב לך מכתבים להם אני ממש לא רוצה שתענה. בסיידר? בעודך מחרב בנחישות את הדמוקרטיה הישראלית, גרמת לי להיזכר ברינה בר-אדון, המורה שלי לאזרחות. נזכרתי באחד מהשיעורים שלה מלפני כארבעים שנה. נזכרתי בהסבר שלה על הערך המוסף של מנעול הדלת. מה עניין מנעול הדלת לשיעור אזרחות? טוב ששאלת שמחה. מנעול הדלת לא באמת עוצר גנבים נחושים. כפי שגיליתי על בשרי מספר פעמים בחיי, גנב נחוש ומוכשר יצליח לפצח את רוב מנעולי הדלת בקלות רבה. אז למה צריך מנעול? מנעול, כפי שטענה המורה רינה, הוא בעיקר הרתעתי. גנב יעדיף לסרוק מספר בתים כדי למצוא דלת לא נעולה מאשר להתאמץ, אפילו למספר דקות, ולהתגבר על המנעול. ההרתעה נמוכה אבל קיימת. רוב בני האדם יעדיפו להימנע מהשקעת אנרגיה אפילו קטנה אם יש אפשרות לבחור בדרך קלה יותר. היום אחרי שלמדתי קצת על מוח האדם אני יכול להעיד שזה נכון מדעית. אל תגרד בפדחת, אני יודע שאתה לא נמנע מהשקעת אנרגיות ממש גדולות ויתכן ואתה לא ממש מבין את רוב בני האדם. נדבר על זה בפעם אחרת. טוב שמחה? המורה רינה המשיכה והסבירה את הקשר של הסיפור לשיעור אזרחות. חוקים אינם מונעים פשע. הם מרתיעים את רוב הפושעים. במיעוט שאיננו מורתע אמורה לטפל המשטרה (לא המשטרה של בן-גביר, אבל גם זה נושא למכתב אחר). והנה אתה והאדונים רבי הכבוד נתניהו ולווין רוצים לבטל את אחד המנעולים המגינים עלי מפושעים. אתם רוצים לבטל את עילת הסבירות. עילת הסבירות מרתיעה מושחתים משימוש בכוחם לרעה. עד היום נמנעו שרים מלהחליט החלטות מושחתות לא כי הם ידעו שבית המשפט יבטל אותן, אלא כי הייתה אפשרות, ממש קטנה, שבית המשפט יבטל אותן. מראש, בגלל מנעול עילת הסבירות, נזהרו הגנבים ולא גנבו (טוב לא גנבו הרבה, רק קצת ובחושך, לא מהמקפצה) ולא החליטו החלטות שאינן סבירות בעליל. זאת למרות שבית המשפט ביטל בעשרים השנה האחרונה פחות מפרומיל (במקרה שלא ידעת שמחה, פרומיל זה עשירית האחוז, יענו אחת לאלף) מהחלטות הממשלה בעזרת עילת הסבירות. אפילו חלקיק זעום זה של ביטולים הספיק כדי לייצר הרתעה, בדיוק כמו מנעול הדלת. לא מפני שהמנעול טוב אלא בגלל שהוא מרתיע. ויהי ביום בו תבוטל העילה הזו יפתחו הסכרים ושרי ישראל יחליטו החלטות לא סבירות שיגבירו את השחיתות במדינה שלנו. כמה חבל שלא למדת אזרחות אצל המורה שלי רינה בר-אדון. מורה טוב הוא מורה לחיים, אריכות ימים וחרטה כנה, אלון קורנגרין נ.ב. הצלחת להוריד את המדבקות מהאוטו?

יום שישי, 14 ליולי 2023 לכ׳ חבר הכנסת שמחה רוטמן, מכתב #3 – הנדון: מחר תזרח השמש שבת שלום שמחה, מכתבי הקודמים היו הומוריסטים; קל למצוא בך דברים להגחיך. המכתב הזה לא מצחיק. לא ולא. מי שרוצה להמשיך לישון בלילה שיפסיק לקרוא מיד. לפני כמה ימים שמעתי אותך אומר במהלך דיוני הועדה על חוק הסבירות, או אולי בנאום במליאה, משהו בסגנון ״מה אתם רוצים, מחר תזרח השמש״ לאחר שאמרת זאת הצטחקקת קלות כאילו אמרת דבר חוכמה וחידוד. כנראה התכוונת שהמציאות תמשיך כתמול שלשום וזהו רק חוק קטן ואתה לא ממש מבין למה מפריעים לך להעביר אותו. אבל המבט החלול בעיניך הטריד אותי. בחצי השנה האחרונה שמעתי את המשפט הזה, במובן הזה, מכמה תומכי ״הרפורמה״ בעיקר מהציונות הדתית. חברים שלי. עד שלא שמעתי את הפלפול התפל הזה ממך לא עשיתי את ההקשר. וכשעשיתי את ההקשר קפא דמי בעורקי. ויקיפדיה מלמדת אותנו שבאפריל 1903 פרצו פרעות קישינב בעקבות עלילת דם. בקישינב הופיעו בריונים, שקראו "מוות ליהודים" והפיצו כרוזים בהם נכתב כי הצאר ניקולאי השני התיר לפגוע ביהודים לכבוד חג הפסחא. הפרעות נמשכו יומיים והשתתפו בהם תושבים מכל מגזרי הציבור. 49 יהודים נרצחו, מאות נפצעו, ואלפי בתים וחנויות נשדדו ונהרסו. הפורעים התעללו ביהודים בסאדיזם רב. הם אנסו, השחיתו גופות והתעללו בהן. כאשר היהודים ניסו להגן על עצמם, עצרה המשטרה את המתגוננים, ונקטה בצעדים שונים שסייעו לפורעים באופן אקטיבי. חיים נחמן ביאליק ביקר בקישיניב לאחר הפרעות (מכיר אותו שמחה? המשורר הלאומי שלנו. מומלץ). לפני הביקור הוא כתב את השיר ״על השחיטה״. לאחר הביקור הוא כתב את ״בעיר ההרגה״, פואמה מטלטלת המתארת באופן גרפי את הזוועות שראה. כל ילדי ישראל למדו את ״על השחיטה״ בבית הספר. השירים הללו נמצאים בבסיס הטראומות שהובילו את הציונות החילונית להקמת מדינת ישראל, הרבה לפני השואה. במהלך השיר לוקח ביאליק את אלוהים (ואולי את העם היהודי) לטיול זוועות בעיר. בסוף הבית השני ביאליק אומר לאלוהיו: וְהִתְאַפַּקְתָּ, וְחָנַקְתָּ בְּתוֹךְ גְּרוֹנְךָ אֶת הַשְּׁאָגָה וּקְבַרְתָהּ בְּמַעֲמַקֵּי לְבָבְךָ לִפְנֵי הִתְפָּרְצָהּ, וְקָפַצְתָּ מִשָּׁם וְיָצָאתָ – וְהִנֵּה הָאָרֶץ כְּמִנְהָגָהּ, וְהַשֶּׁמֶשׁ כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם תְּשַׁחֵת זָהֳרָהּ אָרְצָה. והנה 120 שנה לאחר מכן, שליט וסריסיו מסיתים ומדיחים ומפלגים את העם. עוד מהימים בהם ״השמאל שכח מזה להיות יהודי״ ועד לימנו בהם כל מפגין מקבל 600 שקל עבור הפגנה, הטייסים בוגדים, הפרופסורים אנרכיסטים, הנשים מודרות ובערוץ 14 ״מתנצלים״ על האמירה שהשמאלנים ארגנו את הרכבות לאושוויץ. עוד רגע וישפך דם, עוד רגע והקוזקים המודרניים יסתערו על מפגינים או על שערו של קיבוץ וישפך דם. וכשדם ישפך, אתם תרקדו עליו, בדיוק כמו ב 1903. אז ייתכן שאתה בור ועם הארץ ואתה לא מכיר את שיריו של המשורר הלאומי שלנו ואת הטראומות של העם היהודי. במקרה זה אני דן אותך לחזור לחטיבת הביניים וללמוד במשך שנה ספרות ואזרחות. אבל, ייתכן ואתה מכיר את הפואמה של ביאליק. במקרה זה, רשע אתה וכל אלו המשתמשים בדימוי הזה ביודעין. אז אוויל אתה או רשע? אני מפחד לבחור בין אוויל לרשע. אם אבחר, שוב לא אשן בלילה. אז בטל את עילת הסבירות, החלף את היועמשי״ת, מנה מפכ״ל מתאים, העבר חוק מעצרים מנהליים ומנה כהניסט לשר לביטחון פנים. והנה הכול מוכן. השמש תזרח והשוחט ישחט. שבת שלום וסיוטי לילה לך שמחה, אלון קורנגרין נב: בהפגנות יש שלט החוזר על עצמו. ״1933 – 2023 אסור להשוות?״ לדעתי אפשר להחליף אותו ב ״1903 – 2023 מחר תזרח השמש״. *גרסה מקוצרת של מכתב זה ראתה אור במדור המכתבים של הארץ.

יום שישי, 28 ליולי 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #4 – הנדון: פתגמי חז״ל שמחה היקר, איך עבר עליך הצום ביום חורבן הבית? כרגיל, אני לא ממש רוצה תשובה ממך. רציתי לספר לך סיפור. כאשר הייתי בבית הספר היסודי, בכיתה של המורה דרורה, הייתה לי מחברת מיוחדת עם דפים חלקים וריקים. דרורה לימדה אותנו על פתגמים, אמרות חז״ל ועוד. אחרי שהמורה דרורה הסבירה, היינו צריכים להוציא את המחברת ולצייר ציור שמתאר את הפתגם. כשלמדנו על ״ואהבת לרעך כמוך״ ציירתי שני אנשים מתחבקים. לא צייר גדול הייתי (ונשארתי כזה עד היום), אבל העיקר הכוונה, נכון שמחה? כשדרורה ביקשה שנצייר את רשמינו מהפתגם ״אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו״ ציירתי דמות רוכנת ומציצה לתוך קנקן. החודשים האחרונים לימדו אותנו משהו על התוכן של הקנקן שלך, שמחה. מלא קנקנך עד גדותיו ברשע, אטימות וקיצוניות. מישהו מכין שלט לקפלן? ואיך נצייר את האמרה המאוד רלבנטית לימנו ״שקר אין לו רגליים״? אולי הגיע הזמן לשלט הפגנות בו אתה, סמוטריץ וביבי מצוירים בלי רגליים מתחת לפתגם הזה? לא הוספתי לרשימה את אדון בן-גביר, הוא לא משקר. הוא עומד ומודיע קבל עם ועדה מה תוכניתו האיומה למדינת ישראל. בטח נראה בקרוב שלט בקפלן עם בן-גביר ובר הסלטים שלו. תוכניתך תוכניתו, אתה רק ״טובל ושרץ בידך״. עוד שלט שכדאי לצייר לקפלן, תמונה שלך טובל עם צלחת שרימפסים עסיסיים. עוד פתגם שחשוב להעלות בימים אלו הוא ״קירח מכאן ומכאן״. קרחת אחת כבר נתן לך הטבע. את הקרחת הבאה תקבל מהעם בקרוב. ההסתערות הברוטאלית על חוקי מדינת ישראל הזיזה את העם נגדך ונגד חבר מרעיך. מעל 70% מתנגדים להפיכה המשטרית שאתה ושותפיך לפשע רקחתם. הציבור הליברלי שנמנם, התעורר. ייתכן ותצליחו להעביר עוד כמה חוקים (הרי כבר מעל 200 חוקי הפיכה משטרי הונחו על שולחן הכנסת), אבל את המערכה הפסדתם. אתה ושאר המטורפים שבמפלגתך, אתם מייצגים מיעוט בעם. מיעוט משיחי, נקמני ולא דמוקרטי. מה לעשות, רוב העם רוצה לחיות בדמוקרטיה. בסוף אתה ״תאכל את הדג, תקבל את המכות ותגורש מהעיר״. מי מרים ציורים לקפלן? בעצם דמות טראגית אתה ולכן ראוי לכאורה למידת הרחמים (תשכח מזה). באת כבלעם לקלל ונמצאת מברך. חבל שכאשר פתחה האתון את פיה וביקשה ממך יפה להפסיק לא הקשבת. גם בלעם הרביץ לאתון כמה פעמים עד שראה את מלאך האלוהים. מי מרים שלט לקפלן של שמחה רוכב על אתון? עוד פתגמים רבים למדתי בכיתה של המורה דרורה. ״מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך״, "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש״. כנראה שבכיתה א׳ פסחו פתגמים אלו עליך. חבל. אז שבת שלום וחרטה כנה שמחה, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. עוד פתגם יש לי בשבילך, ״עבד כי ימלוך״. לך תצייר את זה.

יום חמישי, 3 לאוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #5 – הנדון: התמודדות עם טראומה. שמחה שלום רב, חברים שאלו אותי למה אני כותב לך מכתבים אלו. ובכן, אני לא ממש כותב לך. אתה דמות חד מימדית, מראה, קיר, בלון אויר חם או מטרת דמות ממנה מוקפצים דברי כהד במערה. אל תיקח את זה אישית (בעצם, קח את זה איך שבא לך, לא ממש מעניין אותי). קראתי לא מזמן ראיון איתך בו הצהרת שבשורש התהליכים שהביאו אותך עד הלום נמצאת ההתנתקות. שזו טראומה שעיצבה אותך ומניעה אותך עד עצם היום הזה. התמודדות עם טראומה היא עניין מורכב. אז בוא נשווה טראומות, בסדר שמחה? בערב בו נרצח רבין ישבתי בדירת הסטודנטים שלי בבאר-שבע וצפיתי בטלוויזיה כשהודיעו שרבין נרצח. אני לא זוכר הרבה, עברו הרבה שנים. יש לי זיכרון מעומעם של כתבת מתולתלת שבוכה בשידור. אני גם זוכר את איתן הבר יוצא לכתבים ומודיע את הבשורה הקשה. אולי זכרוני מתעתע בי. אני כן זוכר שלמחרת הרצח הגעתי למעבדה והתחלתי לשוחח על הרצח עם מנחה הדוקטורט שלי, פרופ׳ צבי פריאל ז״ל, וגיליתי שהוא לא צפה בטלוויזיה ולא ידע שרבין נרצח. בתחילה הוא לא האמין לי והתרוצץ בין כמה אנשים במסדרון כדי לבדוק שאינני עובד עליו. אני זוכר את הנאום של קלינטון מהלוויה. אני זוכר את מדבקות ״שלום חבר״ שהציפו את הארץ לאחר הלוויה. שלושת הכדורים שרצחו את רבין היו שיאו של מסע הסתה פרוע של ראשי המתנחלים, רבנים משיחיים ושל ראש האופוזיציה. כל השמות היו ידועים ומוכרים. בשבועות לאחר הרצח חשבנו שיעמידו אותם לדין באשמת הסתה לרצח. הרי הכדורים שהרגו ראש ממשלה נורו מאקדח שכוון על ידי ידיים רבות. במקום זאת, ביקשו מנהיגי העם מאיתנו לא לגרום לקרע נוסף. חוץ מהיורה המטורף לא הועמד אף אחד מהאחראים האמיתיים לדין. מאיתנו ביקשו להבליג ומאז רוצחים לנו את רבין עוד קצת כל שנה. אבל למען הממלכתיות, למען שלמות העם, הבלגנו. בעצם, ברמה הפתולוגית, לא הבלגנו, הדחקנו. קברנו את הטראומה עמוק, אטמנו אוזנינו והשקענו בתרומה למדינה במדע, בצבא ובהייטק. ראינו ברכה בעמלינו וסיפרנו לעצמנו שאפשר להתעלם מכל הרע שקורה מסביבנו בשם המדינה והעם. מאז הרביעי בינואר הבנתי שאתם (אתה ושאר עדת המשיחיים, במקרה שלא הבנת) לא ניסיתם להתגבר על הטראומה שלכם. הפכתם אותה לקרדום לחפור בו. אתם לא הבלגתם על מה שהמדינה ״עשתה״ לכם למען שלמות העם. שנים אתם עובדים בסתר כדי להגיע לרגע בו תוכלו לשנות את כללי המשחק לנצח. מאז נגמר מושב הכנסת, חזרתם למלמל באופן אוטומטי את אותה המנטרה שעבדה כל כך טוב ב 1995. למען אחדות העם צריך להתפשר, צריך ממלכתיות, אחים אנחנו וצריך למנוע קרע בעם. כלומר, אנחנו צריכים להתפשר, לא אתם. אתם תמלמלו ״אחדות״ במשך שלושה חודשים ואז תחזרו במושב הכנסת הבא לשנות את חוקי המשחק. אפילו בפגרת הכנסת אתה מקדם את החוק שיתקע לנו מאות רבני ערים ושכונות. אבל משהו לא עובד. המנטרה לא משפיעה. כבר חצי שנה שפליאה עולה על פניכם כשציבור גדול בעם אומר בקול גדול שלא יתפשר. חשבתם שהמנטרה תמשיך לעבוד עלינו, שנמשיך להדחיק את הטראומה. שנמשיך לשבת בשקט בזמן שזרעי הקנאים שהסיתו לרצח ראש הממשלה במדינת ישראל ימשיכו להתעלל בגופה. שנבליג גם כשבערוץ 14 יציעו לשחרר את הרוצח. אבל כשטראומה מודחקת פורצת לפני השטח, אין איך לעצור אותה. עשרים ושמונה שנים ממלכתיים היינו. לא עוד. יצאנו לרחובות ולא נחזור עד שנקבל את ארצנו בחזרה. אנחנו הדחקנו את הטראומה שלנו וניסינו להיות אזרחים ואנשים טובים. אתה ושותפיך המשכתם לגרד את הפצע כדי שימשיך לדמם. אין פלא שאתם מוגדרים על ידי הטראומה שלכם ושהיא כילתה את נשמתכם. אכן פתולוגיה מרתקת, שמחה. אני חושש שאין כבר מה לעשות בנידון. פסיכולוג לא יעזור. המשך בריאות וסיוטי לילה, אלון קורנגרין נ.ב. עוד דבר לי אליך, הרצחת וגם ירשת? רציתי להזכיר שחוק הירושה הישראלי קובע "אלה פסולים לרשת את המוריש: מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו״. אתה ושאר קושרי הקשר לרצוח את הדמוקרטיה פסולים מעתה ועד עולם לרשת אותה.

יום רביעי, 9 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #6 – הנדון: רבני שכונות שמחה שלום רב, עם ישראל עלץ לשמוע שלמרות פגרת הכנסת לא נטשת את ההיכל. שמחתי לגלות שוועדת חוק ומשפט של הכנסת מתכנסת כמה פעמים בשבוע כדי לדון בחוקי....כפייה דתית. באמת, שמחה, אין לך משפחה? לא רוצה ללכת לים? החברה סילמן סידרה לך רחצה נפרדת. אולי תיסע לחו״לֹ עם המשפחה? באמת, נעשה לך מימון המונים, רק תצא לנו מהחיים לכמה שבועות. כוח קפלן ישמח להתרים לך. כל אחד ייתן שקל. מה עם נופש בארץ? שמעתי שהתפנו מלא חדרים בנווה אטיב. ואיזה חוקים מפוארים אתה מקדם בדחיפות כזו בוועדה שלך. חוק שיוסיף משרות של רבני ערים ורבני שכונות. בחישוב מקורב מדובר בעוד כאלף משרות מקורבים בקרוב. יהיו רבנים גם ליישובים ושכונות חילוניות לגמרי. וכולם ימונו ישירות על ידי משרד הדתות. וכולם יישבעו נאמנות לרבנות הראשית. עונג שבת. בעצם שמחה אתה מייצר שדרה של רבנים הנאמנים לשלטון שיקדמו בכל הקהילות את הקו האורתודוקסי הקשה של הרבנות. כיום הרבה קהילות בוחרות את הרב שלהן בהתאם להרכב הקהילה, מי יותר ומי פחות אורתודוקסי. אחרי החוק שלך כולן יצטרכו להתיישר עם דרישות הרבנות הראשית. במקביל מקדם החבר גפני חוק שיעביר סמכויות שיפוט אזרחיות לבתי הדין הרבני. כלומר אתם מייצרים מערכת שיפוט ושליטה מקבילה למערכת האזרחית. מערכת דתית שתפלוש לכל פינות חיינו. כך בעודך עובד ללא לאות להחליש את מערכת המשפט האזרחית אתה והחברים החשוכים שלך מחזקים את מערכת המשפט הדתי. קודוס. איפה עוד אנו נתקלים במערכת כזו? נו שמחה, ניחוש אחד. נכון חמוד שלי, באיראן. במדינה הנאורה הזו יש לכל שכונה איש דת (מולה) הממונה מטעם השלטון. מעל המולה השכונתי יש מולה עירוני וכן הלאה עד לרבנות, סליחה מועצת השריעה, הראשית. השליטה מוחלטת. התייעצת עם חמינאי לפני שכתבת את החוקים? עוד דת שבה יש היררכיה כמו זו שאתה בונה היא הכנסייה הקתולית. כמרי הכנסייה כפופים לבישופים שכפופים לקרדינלים שכפופים לאפיפיור. כשתגמרו איתנו יהיה פה מדרג דתי במימון השלטון. מדינת הוואתיקן. איפה בדיוק יהיה הואתיקן? אני מעדיף לא לדעת. שמעתי שהחבר איתמר כבר מדבר על פינוי בינוי לכיפת הסלע. רציתי להפנות את תשומת ליבך לפגם חמור בתוכנית שלך. לכנסיה הקתולית יש אפיפיור אחד. לנו יש שני רבנים ראשיים. מה יהיה אפיפיור אשכנזי ואפיפיור ספרדי? וואי וואי, כמה מריבות כבר יהיו. בברכת סיוטי לילה וייסורי מצפון קשים, שלך, אלון קורנגרין

יום ראשון, 13 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #7 – הנדון: תודעת מצור שמחה היקר, מכתב חינוכי הפעם. לא שזה מעניין אותך, אבל כדאי לך לקרוא. מחקרים בסוציולוגיה מראים שקבוצת בני אדם הנמצאת במצור מפתחת עם הזמן תודעה קבוצתית של מצור. תודעת מצור מתאפיינת בחשיבת שחור-לבן, קונפורמיזם, חוסר אמון, קורבנות, צדקנות וחוסר יכולת לקבל ביקורת. תודעת מצור גם מאפשרת להתכונן ולעמוד בכבוד בזמנים רעים, בחוסן נפשי ובתחושה חזקה של אחדות חברתית. במדינת ישראל שולטת תודעת מצור כבר 75 שנה ובעם היהודי כבר אלפי שנים. אנו שרים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, השואה הפכה אותנו לקורבן הנצחי והמלחמה הנמשכת בארצות ערב ובטרור הפלסטיני העצימה את תודעת המצור שלנו. כולנו חלק מהנפש היהודית הנצורה. ראש הממשלה שלנו הוא אולי התזקיק המושלם של תודעת המצור הישראלית ואחד המדבררים הגדולים שלה. אין ספק שתודעת המצור שלו אמיתית, אבל הוא גם ידע במשך שנים להשתמש באיומים חיצוניים כדי לשלוט בעזרת הגברת תחושת המצור. אין ספק שמשפטו המתמשך הגביר מאוד את תחושת המצור האישית שלו לרמות לא בריאות. עוד מנהיגים פופוליסטים בעולם מטפחים במודע או שלא במודע תודעת מצור. זה האיום האיראני, אלו המהגרים מאפריקה או מדרום אמריקה, אלו הלהט״בים, אלו החרדים, זוהי הפרוגרסיה ועוד. בשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים מתגברת תודעת המצור של שבטי ישראל עקב הניסיונות של שבט משיחי ורדיקלי, הסובל מתודעת מצור קשה ופתולוגית, לבצע הפיכה משטרית במדינת ישראל. אולם ההתקפה על הדמוקרטיה הישראלית אינה מבוססת על עובדות אלא על תפיסות סובייקטיביות. החרד״לים מרגישים במצור מאחר וחלומם המשיחי של ארץ ישראל השלמה ודתית נראה כחומק מהם. הטיעון המרכזי לזה הוא ״ההתנתקות״ תוך שכחה נוחה של רצח רבין. ולמרות שכל מפעל ההתנחלות ממומן על ידי ממשלות ישראל ואושר על ידי בג״ץ פעמים רבות. החרדים מרגישים במצור של העולם המודרני והתנועה הליברלית, למרות שהם מקבלים סיוע רב מהמדינה ואינם מתגייסים לצבא. גם אצל חברי הכנסת של הקואליציה ושרי הממשלה עולה תודעת המצור הודות לפעולות תנועת המחאה. אין פלא שהם מציגים מידות הולכות וגוברות של קונפורמיזם, חוסר אמון, קורבנות, צדקנות וחוסר יכולת לקבל ביקורת. ישועה לא תבוא מהם. קשה מאוד לשבור את תודעת המצור של קבוצה או של אדם בודד. כמו בטיפול פסיכולוגי, הכרה בבעיה היא צעד חשוב לקראת הפתרון. על כל שבט לנסות לגלות באופן פעיל את העובדות; לא להסתמך על ערוץ מידע אחד; לא להישאר בתיבת התהודה הפרטית; לא להסתמך על דבריו של מנהיג אחד; לפתח חוש ביקורת עצמית; לא להטיל את כל אשמה על הקבוצה השנייה ולהקשיב למומחים ואנשי מדע. לא סתם מתאפיין המשבר שלפנינו בזלזול מצד חברי הכנסת והממשלה בכמעט כל המומחים במדינת ישראל. הקשבה להם הייתה עוצרת את כל התהליך לפני חצי שנה ומונעת את המצור ששבטי ישראל מפילים זה על זה. אז מה אומרים שמחה? אתה תנסה לצאת מאזור הנוחות וללמוד את העובדות? הצחקתי אותך נכון? בברכת ייסורי מצפון קשים, שלך, אלון קורנגרין

יום רביעי, 16 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #8 - הנדון: הטנקים של אהרון ברק שמחה היקר, הקשבתי לראיון שלך אצל מורן אזולאי ואטילה שומפלבי ב ynet. עצרתי כמה פעמים בשביל להקיא אבל הצלחתי להקשיב לכל השיחה. אחרי מקלחת חמה ובקבוק בירה להרגיע את עצבי, יש לי כמה הערות למקום עלינו. היה חשוב לך לחזור שלוש פעמים במהלך הראיון שאהרון ברק איים ב 2015 לעלות עם טנקים על הכנסת. מסתבר שכבר הלכו ומצאו את מקור האמירה בראיון שברק נתן. ברק אמר ״שואלים אותי: מה יהיה כאשר ראש הממשלה – או מי שזה לא יהיה בראש הרשות המבצעת – יגיד שצו של בג״ץ אינו חוקי ואין כוונה לקיים אותו? תשובתי: זו מהפכה זה פוטש. ומי שיכריע בפוטש זה הטנקים. אם הרמטכ״ל יפקוד לשלוח טנקים להגן על בית המשפט, יגמר העניין בדרך אחת, ואם הוא ישלח טנקים להגן על הממשלה אזי העניין יגמר בדרך אחרת. מה שנשאר לשופט לעשות אם הרמטכ״ל שולח טנקים להגן על הממשלה זה להתפטר״. כלומר, אם הממשלה תבצע הפיכה כל מה שהשופטים יוכלו לעשות זה להתפטר. לשופטים אין שום יכולת פיקודית על הצבא ואין להם טנקים. אם נגיע למשבר חוקתי כל מה שהשופטים יוכלו לעשות זה כלום, גורנישט, אפס, נאדה. כדי להיות יסודי, חיפשתי האם ברק השתמש במילה טנקים בעוד מקומות. מצאתי שמיד לאחר נאומו של יריב לוין ב 4 לינואר 2023 אמר ברק ״"יריב לוין אסף את כל ההצעות הרעות שעלו במשך השנים, וחיבר אותן ביחד לאיזושהי שרשרת שחונקת את הדמוקרטיה הישראלית. אין לך רעה גדולה מזו כמהפכה חוקתית, הדבר המקביל יותר זה מהפכה של טנקים". הדבר היחידי שאפשר להאשים את ברק הוא בשפה ציורית ובחיבה לא ברורה לגייסות השריון (כטנקיסט לשעבר אני בעד). הוא מתאר בצורה ברורה את הפעולות שלך ושל חבריך כהפיכה משטרית, פוטש כנגד שלטון החוק. ההבדל היחידי בין מה שאתה מקדם לבין פוטש בכל רפובליקת בננות זה שאתה חונק את הדמוקרטיה בעזרת כלים משפטיים ולא בעזרת הצבא. בשלושים הדקות של הראיון היו לך עוד פניני שקר ועיוות. ברשותך, שמחה, אגע בחלק מהן. קצרה היריעה מלדון בכולן. רק כמה מהאמירות הבולטות. בסדר? קדימה. חזרת כמה פעמים על כך שלבג״ץ אין סמכות לדון בחוקי יסוד. מתחת לשפם פדחתך מלמלת שיש הטוענים שיש לבית המשפט את הסמכות הזו (רוב המשפטנים בארץ, אבל מי סופר). אם למדינת ישראל היה חוק יסוד החקיקה המסדיר את סמכויות החקיקה של הכנסת היה ברור מה סמכויות הכנסת ומה סמכויות בית המשפט. אבל כנסות ישראל לא הצליחו לחוקק חוק זה מאז עלה לראשונה ב 1975. אתה בטח זוכר, שחקיקת חוק יסוד החקיקה הייתה אחת מאבני הבניין של מתווה הנשיא הרצוג שבו הוצע שחוקי יסוד יתקבלו בארבע קריאות במליאת הכנסת. שלוש הקריאות הראשונות יהיו ברוב של 61, והקריאה הרביעית ברוב של 80 בכנסת הנוכחית או ברוב של 70 תומכים בכנסת העוקבת. בתמורה להליך מורכב זה הייתה מצטמצמת יכולת הביקורת של בג״ץ לחוק יסוד. אבל הצעה זו היא לצנינים בעיניך. אם חלק זה במתווה הנשיא יתקבל, תחסם המהפכה השלטונית שאתה ולוין רקחתם. אם היית רוצה ברפורמה משפטית אמיתית היית מתאבד קודם כל על חוק יסוד החקיקה. ברור שאתה לא תקדם אותו. פנינה נוספת: ״בדמוקרטיה מי שמבקר את נבחרי הציבור זה הציבור ולא בית המשפט״. איך בדיוק הציבור אמור לעשות את זה? הכנסת נבחרת פעם בכמה שנים. בכהונתה היא מבצעת עשרות אלפי פעולות. הצבעה בקלפי איננה מנגנון בקרה. צריך גם מנגנון בקרה בזמן אמת. אם תבטל את היכולת של בית המשפט לבקר את הכנסת, מה המנגנון שאתה מציע במקום? התשובה לכך ידועה, אתה לא מציע אף מנגנון. אתה רוצה שלממשלה יהיה עוד יותר כוח. פוטש כבר אמרנו? התנשאת מעל אנשי המחאה. טענת ״מיעוט קיצוני של פירומנים בהנהגת המחאה מוליך שולל את ציבור המוחים ומדליק את הרחובות״. פה ניכרת תפיסת העולם הריכוזית והפאשיסטית שלך. אתה לא יכול לדמיין תנועה הצומחת מהשטח. כל אנשי המחאה נכנסו לאירוע וממשיכים להיות פעילים בעיניים פתוחות לרווחה. נכנסנו כי עוד בינואר הבנו את הסכנות של התוכנית של אדון לוין לדמוקרטיה הישראלית. וזה מביא אותי לעוד אמירה לא נכונה ומניפולטיבית שלך ״אנשים מפגינים נגד תוצאות הבחירות״. אם האמירה הזו הייתה נכונה היו צריכות להתחיל הפגנות ענק מהיום הראשון של הקמת הממשלה. אבל זה לא מה שקרה. ההפגנות התחילו רק לאחר שהתחלתם לשנות את מערכת המשפט. לא הייתם עושים זאת לא היו הפגנות. נכון, אף אחד מאיתנו לא היה מרוצה מהקואליציה. אבל בשבועות הראשונים כולם קיבלו את דין הבוחר וציפו שהממשלה תהייה הממשלה של כולם ותתנהג בממלכתיות. טוב, זה כבר לא יקרה. הבהרתם שפניכם למהפכה משטרית ולכן נמשיך למחות ולהפגין. וזה מביא אותי לפנינה האחרונה שלך והגדולה מכולן. ״אם אומרים שלבית המשפט יש סמכות [לבקר חוקי יסוד] אי אפשר לטעון שהאחריות עלי״. וואי וואי וואי, זה נהדר. פסגת חוסר המודעות העצמית. שמחה, שמחה, סמכות מקבלים אחריות לוקחים. לבית המשפט יש סמכות לבקר את הכנסת. אם תציג בגרות תוכל לקחת על עצמך את האחריות לאחד המשברים הגדולים בחיי מדינת ישראל. אבל אתה לא מבין באמת לעומק מזה לקחת אחריות. נכון שמחה? כל הראיון היית עסוק בהטלת אשם על כולם בלי לקחת אחריות אפילו לאחוז קטן מהחודשים האחרונים. ופה, כפי שאמר ברוך, קבור הכלב. ייסורי מצפון ונדודי שינה, שלך, אלון קורנגרין

יום שבת, 19 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #9 - הנדון: סרבנים הם ספיידרמן שבת שלום שמחה, בינואר השנה התראיינת אצל שאול אמסטרדמסקי. העורכים של כאן 11 בחרו לפתוח את הריאיון בקטע בו אתם משוחחים על סרטים הוליוודיים. הסברת, ברצינות רבה, שאוואטר הוא סרט שמאלני ושר הטבעות הוא סרט ימני. לא ניכנס לשטחיות ולחד ממדיות של הניתוח שלך. גם לא נאריך בשיחה על הקשר הפסיכולוגי בין פועלך הפוליטי לביקורת הסרטים שלך. אני רק רוצה להעיר שהחלק החשוב בשני הסרטים האלו הוא המסע וכיצד הוא תורם לצמיחה ולהתבגרות של הדמויות. התיוג לימין ושמאל קצת, איך לומר, מפספס את העיקר. אני מצרף פה את ההבעה על פרצופו של אמסטרדמסקי כאשר הוא אומר ״תזכיר לי לא ללכת איתך לסרטים״. נכון שתמונה שווה אלף מילים שמחה? אז אם בסרטים עסקינן, יש לי סרט נוסף בשבילך: ספיידרמן. אני ממש לא רוצה לדעת אם סרטי ספיידרמן הם סרטים ימניים או שמאלנים בעיניך. הסיפור, כזכור לכולנו, הוא על בחור צעיר בשם פיטר פארקר שבאופן פתאומי מקבל כוחות על ועליו להתמודד איתם. במהלך הסרט הוא עושה מלא טעויות, חלקן טראגיות ועליהן הוא משלם מחיר יקר. בכל אחד מסרטי המקור, פיטר מתבגר ומבין ״שעם כוח גדול באה אחריות גדולה״. הדילמה הזו באה לידי ביטוי בהחלטה שלו לוותר על משהו אהוב מאחר ויש לו אחריות להשתמש בכוח שלו בצורה נכונה. בסרט האחרון של הסדרה מבקש פיטר מדר׳ סטריינג׳ לגרום לכל העולם לשכוח אותו רק כדי לתקן את הטעות שעשה כשהשתמש בכוח שלו לרעה. למה ספיידרמן? אם יש שיעור אחד שחזר בכל קורסי הפיקוד והניהול שעברתי זה מושג האחריות האישית. זוכר את מכתבי הקודם? סמכות מקבלים ואחריות לוקחים. במיוחד בצה״ל, ילדים בני 18 לוקחים על עצמם אחריות מטורפת על חיי בני אדם ועל כלי מלחמה יקרים נורא. חלק גדול מאיתנו המשיך לקחת על עצמנו את האחריות הזו עוד עשרות שנים במילואים. עם האחריות הזו באה הבנה לגבולות הכוח ולצדקת הפעלתו. זה לא מפתיע שטייסים, לוחמי יחידות מיוחדות, אנשי מודיעין, מפקדים ומלא אחרים הם אלו שמסרבים עכשיו להתנדב למילואים. כולם התמודדו במהלך השירות שלהם ואחריו באופן אישי עם אחריות עצומה. אני כבר לא משרת במילואים יותר מעשור, אבל אני מבין מה עובר על אלו שהחליטו להפסיק את שירותם בצבא. כמו פיטר פארקר הם מקריבים כעת חלק עצום ואהוב מהנפש שלהם כיוון שזה הדבר הנכון לעשות. כפי שכתב לי אחד מהם בפרטי ״זה משאיר בור בחיים שלא ניתן להחליף״. הם החליטו לוותר על חלק מנפשם כדי להמשיך ולשרת את המדינה בדרכים אחרות. הם לא מסרבים בגלל אג׳נדה פוליטית שמאלנית, הם לא מסרבים כיוון שאיזו מנהיגות סודית של תנועת המחאה הורתה להם לסרב, הם לא מסרבים כדי להפיל את הממשלה. הסירוב של כל אחד ואחת מהם הוא אישי ומתוך מטרה להמשיך לשרת את המדינה ולא להרוס אותה. ואתה שמחה, על איזה חלק אהוב מנשמתך ויתרת כדי לתרום למדינת ישראל? בכל הראיונות איתך אני שומע רק הטלת אשמה. כולם אשמים חוץ ממך. אפס לקיחת אחריות אישית. למען המטרה שלך (מדינה תיאוקרטית מן הים עד הירדן?) כל האמצעים קדושים. אין ייסורי מצפון, אין אחריות לכלל הציבור במדינה, אין חמלה ואין הכלה. ואתה עוד יושב זחוח באולפן של ynet ואומר שהפערים במשא ומתן בין הקואליציה לאופוזיציה קטנים ממש וניתנים לגישור ושכשלון שיחות הגישור בבית הנשיא הן בגלל האופוזיציה. שקרים, שמחה, שקרים נוראים. במאמרו שלשום בעיתון הארץ מטיל פרופ׳ ידידה שטרן, מגדולי הפשרנים שישבו בבית הנשיא, את האשמה בטרפוד השיחות על הקואליציה בכל שלב ושלב. אתה הוא החופר תחת היסודות של מדינת ישראל ולא סרבני השירות בצה״ל. ועוד מחשבה מפחידה, אם פיטר פארקר היה שיכור כוח כמו הקואליציה בה אתה חבר, כמה הרס הוא היה יכול לגרום? כמה הרס שיכורי הכוח של הקואליציה כבר גרמו ועוד יגרמו? אז שינה טרופה וייסורי מצפון, שלך אלון קורנגרין נ.ב. איזו דמות הוליוודית מתאימה לך שמחה?

יום שלישי, 22 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #10 – הנדון: מצע הבחירות של המפלגות בוקר טוב שמחה, היום בבוקר, בעודי נוסע לאוניברסיטה, נזכרתי בשני משפטים של אפרים קישון, ״זוהי ארץ בה רשאי כל תינוק לבחור בזרם של האבא שלו״, ו ״זוהי ארץ של בחירות, שאין בה כל ברירה״. אני לא יודע אם אתה מכיר את כתבי קישון. הם מומלצים בחום. הסאטירה הפוליטית שלו תקפה היום בדיוק כפי שהייתה תקפה כשכתב אותה לפני כל כך הרבה שנים. למה שלא תיקח קצת חופש מהכנסת, תשאל מהספרייה כמה ספרים של קישון ותירגע קצת לכמה ימים. אלוהים יודע כמה אנחנו צריכים שתיקח חופש. קישון אומר שבמדינה הזו מי שמצביע למפלגה מסוימת ימשיך להצביע לה. זאת למרות שבדמוקרטיה כל אזרח אמור לקרוא את מצע כל המפלגות, להפעיל שיקול דעת, למצוא את המפלגה המתאימה לו ולהצביע. המצע צריך לפרט לא רק את הבסיס הרעיוני של המפלגה אלא גם מה היא מתכוונת לחוקק ולשנות במדינת ישראל. החלטתי כתרגיל אקדמי וחסר תועלת לחלוטין למצוא ולקרוא את מצעי כל המפלגות שכרגע בכנסת. כמה קשה זה כבר יכול להיות? מצע של מפלגה אמור להופיע בצורה ברורה באתר שלה. אכן למפלגת העבודה, יש עתיד, ישראל ביתנו, חד״ש, הציונות הדתית והמחנה הממלכתי יש מסמכים כאלה שדי קל להגיע אליהם ולקרוא אותם. לעוצמה יהודית יש מסמך שקשה לקרוא לו מצע. זה מסמך מלא עוצמה שניתן לסכמו במילים ״דם ואש ותימרות עשן״. גם למפלגת נעם יש מצעון הצהרתי בעיקרו. לא הצלחתי לקרוא אותו עד הסוף. ירחם השם כל כולנו. המצע של ש״ס פורסם לאחרונה ב 2006, של יהדות התורה ב 2002, של רע״מ ב 1999 ולתע״ל לא מצאתי מצע. כל הנתונים הללו מהאתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. לחלק מהמפלגות יש אתר אינטרנט ולחלקן לא ברור מה יש. או שהאידאולוגיה של המפלגות הללו לא משתנה או שהן מזלזלות בציבור הבוחרים האינטליגנטי שלהן. מה אתה אומר שמחה? אבל גולת הכותרת היא מפלגת הליכוד. לליכוד יש אתר אינטרנט מפואר בו ניתן לבלות שעות של כיף וללמוד עד כמה הליכוד היא מפלגה כל כך גדולה. חיפשתי וחיפשתי באתר ולא מצאתי את המצע של הליכוד. בצר לי פניתי שוב לאתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה וגיליתי שמצע הליכוד פורסם לאחרונה ב 2009. האם זה מקרה שב 2009 עלה ביבי לשלטון ומאז אין צורך יותר במצע? את התשובה לשאלה הזו סיפק ב 2022 חבר הכנסת מיקי זוהר שאמר ברדיו ״אף פעם לא פרסמנו מצע, זה לא חדש. אנחנו לא מפלגה שמפרסמת מצע כי מי שמפרסם מצע זה בעיניי פופוליזם זול״. הפוך גוטה, הפוך. בעצם, זה לא מפתיע שמאז 2009, השנה בה עלה ביבי לשלטון, הליכוד היא מפלגה ללא מצע. מאז אפשר לסכם את מצע הליכוד בארבע מילים ״להישאר בשלטון בכל מחיר״. באמת הכל הפוך, נכון שמחה? בהזדמנות אחרת ננתח את המצע של המפלגה שלך. זה ידרוש ממני לפחות שתי בירות או חמישה קילומטר ריצה כדי לאגור מספיק רוגע נפשי לשם כך. רק אומר שקריאת מצעי המפלגות הזכירה לי ציטוט אחר של אפרים קישון ״הגיע הזמן שהאזרח המקומי ישאל את השאלה: האם ייתכן, שבמשרות הגבוהות ביותר של מדינתנו ישבו אנשים כה מוגבלים בכושר תפיסתם? האם אין כאן בכל זאת איזה חישוב דיפלומטי ברקע, איזה סוד מדיני כמוס, האם לא קיימת איזו אינפורמציה פנימית, שרק הם למעלה יודעים עליה? לא, לא קיים שום דבר כזה למעלה. זהו טמטום צרוף, בריא ועממי לגמרי.״ (עד המדינה : הפרוטוקול). שינה טרופה ובעיות עיכול, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. קישון גם אמר ״זוהי הארץ שאינה נושמת אויר, אך נושמת חירות.״ ראה הוזהרת שמחה.

יום רביעי, 23 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #11 - הנדון: הצטרפותך לתנועת המחאה בוקר טוב שמחה, אתמול, לאחר שבג״ץ דחה את בקשת הממשלה לדחות את הדיון בביטול עילת הסבירות, צייצת: ״רציתי להאמין שבג"צ אינו חותר ליצירת משבר חוקתי באופן מכוון כחלק מהמלחמה על שימור כוחו המופרז ובמחיר גרירה של מדינת ישראל לכאוס תפקודי. המציאות מוכיחה שזו מחשבה נאיבית לגמרי. לבג"ץ אין גבולות. ובדמוקרטיה, אסור שתהיה רשות שלסמכויותיה אין גבולות״. כל הכבוד שמחה! לא הייתי יכול לנסח את זה יותר טוב בעצמי ״בדמוקרטיה, אסור שתהיה רשות שלסמכויותיה אין גבולות״. איזה משפט יפה וקולע. בדמוקרטיה, לאף אחת משלוש הרשויות לא יכולות להיות סמכויות בלתי מוגבלות. זה כמובן כולל, כפי שאין ספק שהתכוונת, גם לממשלה ולכנסת. כל מהלך להחליש כוח של רשות אחת ולהגביר את הכח של רשות אחרת הוא מדרון חלקלק בדרך לדיקטטורה. לדוגמא ביטול עילת הסבירות (המגביר את כוחה של הממשלה), לא צריך לקרות בדמוקרטיה. ככה פשוט וברור. הניסיון של הממשלה להגביר את כוחה הוא צעד גדול בדרך לדמוקרטיה חלולה ולמשטר אוטוקראטי. חשוב שהתרעת על זה. ברור שחצית את הרוביקון והצטרפת לתנועת המחאה. ברוך הבא! יש מלא ארגונים שתוכל להשתלב בהם. החזית הוורודה בטח תשמח לצרף אותך למתופפים. ורוד מאוד יחמיא לך. אתה תשתלב מצוין בצעדה מדיזינגוף לקפלן במוצ״ש. ניכר מהתנהגותך בוועדות הכנסת שיש לך הרבה אנרגיה עצורה. תיפוף מאוד משחרר מעצורים. כדאי לך לנסות. לחילופין, כחייל לשעבר תוכל להשתלב באחים לנשק. נכון היית מש״ק דת בצבא, אז לא תוכל לעזור בתליית שלטים על המצוקים שליד כביש שש. אבל בטח אחים לנשק צריכים מחלקת דת. למה לא תקים את סיירת הדת של אחים לנשק? בקיצור, שמחה, ברוך הבא. כמו שאתה אומר תמיד, בעזרת השם נעשה ונצליח, שלך, אלון קורנגרין

יום שלישי, 29 באוגוסט 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #12 – הנדון: ביקורך בערוץ 14 שלום שמחה, התראיינת השבוע אצל יקירת התקשורת נווה דרומי בערוץ 14. שלא כמו בראיון אצל מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, היא בעיקר הקשיבה. זה בהחלט עבד טוב יותר, הצלחת לדחוס פי כמה יותר שקרים בחצי מהזמן. היית רגוע, ממלכתי, מרשים, רהוט ואם הייתי צופה בווידאו בלי להקשיב הייתי מתרשם מאוד. היית חייב לפתוח את הפה? אז בוא נתחיל. דמיין שיש לי כפתור אדום גדול וכל פעם שאתה תשקר או לא תדייק אני אלחץ עליו ונשמע זמזום חזק. ככה: בזזזזזז. בסדר שמחה? שר האוצר, חברך בצלאל, עשה פליק-פלק לאחור והודיע שהכספים שיועדו לרשויות הערביות יועברו, אבל ההעברה תהייה תחת בקרה של משרד הפנים. בזזזזזזז, כבר התחלת לא טוב. למשרד הפנים אין מנגנון פיקוח ולא יהיה לו בקרוב. זו סתם אמירה של בצלאל מאחר ואין לו ברירה אלא להעביר את הכספים והוא חייב להעמיד פנים שהוא השיג משהו. כדי לטשטש את גודל הטמטום, פתחת בהתקפה על הממשלה הקודמת. הרי ברור שכל מה שרע במדינה הוא באשמתה. הסברת בארשת מלומדת שמאחורי הפשיעה מתגלגל כסף גדול. נכון. ואז הסברת שהממשלה הקודמת העבירה הרבה כסף לחברה הערבית. חצי נכון. גם ממשלות הליכוד שלפניה העבירו כסף לחברה הערבית. ביבי סגר הרבה דילים עם טיבי ועודה. ואז הסברת שבגלל כמויות הכסף יש יותר פשיעה ולכן יותר נרצחים בחברה הערבית. כלומר הממשלה הקודמת אחראית לדם הנשפך. בזזזזז, אין שום בדל עובדה המקשר בין שתי העובדות הללו. חיברת, לנוחיותך בין שני דברים לא קשורים. מניפולטור. בהמשך הרימה לך נווה דרומי היקרה להנחתה. מה עם הועדה לבחירת שופטים? אחרי החימום בנושא החברה הערבית, פה כבר בערת באש. אני מסכם: במושב הכנסת הקרובה תעבירו את חוק הועדה למינוי שופטים, תבטלו את שיטת הסיניוריטי, בוועדה לא יהיה רוב לשופטים ואין ליריב לוין כל כוונה לכנס את הועדה הנוכחית. איך סיננת זאת שמחה: ״הועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי סיימה את דרכה״. ממש חן של פיל בחנות חרסינה. מדהים כמה לא שינית את דעתך מאז ינואר 2023. קודם כל, תודה. אם לרגע חשבתי שבמושב הכנסת הבאה לא תמשיך החקיקה, טוב עשית שהעמדת אותי על טעותי. המשכת והעלית גירה את המשפטים הרגילים. ״רוב העם בעד הרפורמה במערכת המשפט״. בזזזזז, כל הסקרים מראים שמעל 70% מהעם ממש נגד חוקי ההפיכה שלך. יתירה מזאת, אתה זוכר ממכתבי האחרון שקראתי את המצעים של כל המפלגות? הרפורמה הופיעה רק במצע של המפלגה שלך. כלומר מפלגה קטנה בת 6-7 חברי כנסת כופה את התוכנית ההזויה שלה על כולנו. ״המחאה היא מיעוט קולני שכופה את דעתו על הרוב״. בזזזז, איזה מיעוט ואיזה בטיח. מיעוט לא מפגין ללא הפסק 34 שבועות. האשמת את האופוזיציה בחוסר רצון להידברות ובשילוב ידים עם המחאה נגד מדינת ישראל. בזזזז, המחאה והאופוזיציה לא כאלה חברות טובות. הניסיונות של רבים מחברי האופוזיציה להתפשר (גם במחיר לא קטן לדמוקרטיה הישראלית) רבים יותר מניסיונות הפשרה שלך. בקטנה גם מרחת זפת על שופטי בית המשפט העליון ורמזת שהם לא אוהבים את מדינת ישראל ואפילו זרקת משפט מזלזל בנשיא המדינה. ככה, על הדרך. סיימת בהכרזה האצילית שאתה כמובן בעד חקיקה בהסכמה רחבה. לא הספיק המשפט להתייבש בחלל האולפן ומיד איימת ״לא אמרתי רק בהסכמה״. יענו, מה שהיה הוא שיהיה. לסיכום שאלה אותך המראיינת החיננית מה דעתך על ועדת החקירה בנושא רוגלת פגסוס. מיד פסקת שחייבים לחקור את המשטרה, הפרקליטות, היעוץ המשפטי ועוד. בזזזז, מניפולציה צינית. מי כמוך יודע שחוק האזנות הסתר של מדינת ישראל נחקק כשלטלפונים עוד הייתה חוגה. הוא לא מותאם בשום צורה למאה ה 21. הפעלת כלי הסייבר החדשים מוסדרת בצורה לא נאותה. כרגע המשטרה לא יכולה להשתמש בכלים האלו נגד הפושעים. המשטרה יכולה (באישור שופט) להאזין לשיחות טלפון של חברי ארגוני פשע. מה יעשה פושע חצי חכם? ישתמש בוואטסאפ או בטלגרם. והמשטרה? תתלוש שערות מרוב תסכול. מה עושה הממשלה? מעדכנת את החוק כדי שיתאים למציאות? לא ולא, היא דוחפת את השב״כ להשתמש באותם כלים בדיוק כדי ״לעזור״ למשטרה בפענוח פשעים. תמימות? הצחקת את שמחה. הפעלת שב״כ בתוך גבולות הקו הירוק היא חלק מהחלום הרטוב של בן-גביר ולהקת הפשיסטים (המממ, שם לא רע ללהקת רוק: ״איתמר והפשיסטים״. אבל אני סוטה מהעיקר). תחילה נפרוץ לטלפונים של ערבים ישראלים, אז של פשיעה יהודית ומשם של שמאלנים. בזזזז בזזזז בזזזזז. בקיצור ב 16 דקות של ראיון שיקרת לא מעט ובכוונה. חיברת בין דברים שאינם מחוברים והטלת דופי בכולם. כרגיל, אתה מושלם ושמץ אחריות לא דבק בך. אבל כבר דיברנו על זה קודם. שינה טרופה ובעיות עיכול, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. בשיחה גם דיברת על צו ההרחקה שביקשת להוציא ל 400 חברי קבוצת וואטסאפ. אהבתי את הרעיון, אבל זה לא יעיל. אולי במקום להרחיק כל כך הרבה אנשים ממך, הם יבקשו צו הרחקה שלך מהדמוקרטיה הישראלית? 400 מול 1. הרוב קובע, לא שמחה?

יום שלישי, 5 בספטמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #13 – הנדון: התפרעויות בדרום תל-אביב בוקר טוב שמחה, בשבת האחרונה התפרעו אריתראים בתל-אביב. מסתבר שחלק מהאריתראים הגרים בדרום תל-אביב תומכים במשטר האריתראי וחלק מתנגדים לו. ההתלקחות קרתה בגלל אירוע תרבותי של הממשלה האריתראית שהיה אמור להתרחש בתל-אביב. מיד לאחר ההפגנות הקשות, יצאת לתקשורת והודעת שמי שאשם בפרעות זה בג״ץ. זה הכל מאחר שבג״ץ לא איפשר למדינת ישראל לגרש את הפליטים, אמרת. תשמע שמחה, אתה באמת צריך לחפש את מי עוד להאשים. לא יכול להיות שכל מה שגרוע במדינה זה בגלל בג״ץ. זה לא סביר. אופס סליחה, ביטלתם את הסבירות. כנראה שבג״ץ באמת אשם בהכל. אבל, את הדיון הזה נשאיר לפעם אחרת. בוא נדבר רגע על מהגרים והטיפול בהם. הגירה ממקום למקום טבועה בקוד הגנטי של המין האנושי. שבטים של ציידים לקטים נדדו ממקום למקום בהתאם למקורות האוכל עוד בשחר ההיסטוריה. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על הגירה מסיבית של הומו סאפיינס (האדם החושב – לא בטוח שכל חברי הכנסת שייכים למין הזה) מאפריקה לכל כדור הארץ. זה לא מפתיע שנושא ההגירה תופס מקום לא קטן בתנ״ך. אברהם היגר מארצו ומכורתו לארץ כנען; יעקב ובניו היגרו למצרים בגלל הבצורת בארץ ישראל; עם ישראל היגר ממצרים בחזרה לארץ ישראל והתברבר במדבר ארבעים שנה; רות המואבייה (שיקסע שמחה שיקסע) היגרה לארץ ישראל והקימה שושלת מלוכה ועוד. לאורך כל ההיסטוריה הגירה היא חלק מתהליכים היסטוריים גדולים. הרעב באירלנד גרם להגירה מאסיבית לארצות הברית. גילוי הזהב במערב ארצות הברית גרם לגלי הגירה עצומים. בסוף מלחמת העולם השנייה היגרו (בכפייה) המוני גרמנים משטחי פרוסיה לתוך גרמניה. היום שטחים אלו הם חלק מפולין. ערבים היגרו (גורשו) ממדינת ישראל ב 1948 ואנו קלטנו מלא יהודים שהיגרו (גורשו) מכל העולם. עקב תהליכי מדבור שגררו התלקחות מלחמת אזרחים, סורים רבים היגרו לאירופה. בחיפוש אחר חיים טובים יותר אפריקאים שמים נפשם בכפם ושטים בקליפות אגוז כדי להגיע לחופי אירופה. כל מי שנודד מחפש מקום טוב יותר לחיות בו. ישנם הנאלצים לעבור בגלל מלחמות ואסונות ויש כאלה שרק עושים רילוקיישן בתנאי סלב. רבים מהמהגרים לא יכולים לחזור לארץ המקור שלהם מאחר והם יכולים לסבול מנחת זרועו של השלטון ואפילו להיחשף לסכנת מוות. לכן, סוכנות הפליטים של האו״ם מאשרת מעמד פליט למהגרים כאלו. סוכנות הפליטים של האו״ם פועלת מכוחה של האמנה הבינלאומית של האו״ם בנושא הפליטים. אתה יודע, שמחה שבוועדה שכתבה את האמנה ודחפה לאישורה היו הרבה יהודים? היו זמנים שהיהודים היו רגישים לנושא הפליטים. התאבן ליבנו. מדינת ישראל קולטת הגירה של יהודים ומשתדלת מאוד לא לאשר הגירה של אנשים ונשים שאינם יהודים. ישראל חתומה על אמנת הפליטים של האו״ם. לכן כאשר מקבל פה מישהו מעמד פליט אי אפשר לגרש אותו אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה. הוא זכאי לעבודה, לשירותי רווחה, לחופש תנועה ולחינוך. לכן מדינת ישראל משתדלת לא לתת מעמד פליט. לכן העבירה המדינה את הטיפול באישור מעמד פליט מנציבות הפליטים של האו״ם ליחידת סמך של משרד הפנים. זה מאפשר למדינת ישראל לא להגדיר את המעמד של השוהים בה. אבל, למרות הניסיונות הללו, אין באפשרות המדינה לגרש אנשים לחול. בלי שיתוף פעולה של מדינה נוספת אי אפשר לכפות העברה של אנשים ממקום למקום. לכן המדיניות של הממשלה היא למרר את החיים של המהגרים ככל האפשר ולגרום להם לעזוב מרצונם. זה כלל כליאה ללא משפט במתקנים בנגב. אכן בג״ץ פסק שאי אפשר לכלוא אדם ללא משפט בצורה כזו ליותר משנה (המדינה רצתה שלוש). לכן גם לא פותרים את הבעיה של ריכוז המהגרים בדרום תל-אביב. הרבה יותר נוח להרוס את דרום תל-אביב מאשר לפזר באופן מסודר את המהגרים בכל הארץ ולדאוג להם לעבודה. לכן גם חזר בו ביבי ב 2018 מהמתווה של האו״ם. המתווה היה משאיר בארץ חלק מהמהגרים כתושבי קבע. שומו שמיים, שמחה, יישארו בארץ. יש סיכון שהם ילדו ילדים מיטה ליד מיטה עם אשתו של בצלאל. מייד קמו צרחות נוראות וביבי עשה עוד אחת מפניות הפרסה שלו. ודרום תל-אביב ממשיכה לדמם. במדינות בהן נבחן סטטוס הפליט של אריתראים, הצליחו לאתר ולהפריד מהגרי עבודה (שחלקם תומך בשלטון האריתראי) מפליטים שנמלטו מאריתראה. אצלנו, בגלל המדיניות של ממשלת ישראל, לא של בג״ץ, כל האריתראים חיים ביחד ובמתח גדול. כל ניצוץ מבעיר את הקלחת. כל זאת בגלל מדיניות הממשלה שמחה. לא קשור בכלל לבג״ץ. אבל זה לא מפריע לך לעשות מניפולציות ולמתוח קוים בין נקודות שאין לחבר ביניהן. אז שינה טרופה ועקיצות של נמלי אש, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. בנושא אחר, צייצת שבפניית היועמ״שית לבג״ץ, לא מצאת ״אף לא לחוק או חוק יסוד אחד שמאפשר לבג״ץ לבטל את התיקון לחוק יסוד״. על טיעונים מעגליים שמעת שמחה?

יום רביעי, 13 בספטמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #14 - הנדון: נאומך בדיון בבג״ץ בוקר טוב אדוני, יעניין את אדוני לשמוע שהיום בבוקר, כשיצאתי מהבית, נרטבתי קלות מהגשם הרענן. חלפה מחשבה במוחי שאחרי שמונה חודשים קשים ויום לא פשוט אתמול בבג״ץ, גם השמיים בוכים עלינו. אבל אז ראיתי כמה נקי ורחוץ נראה העולם, אפילו המכונית שלי השילה מעליה את אבק הקיץ ונראתה נקייה כפי שלא הייתה חודשים רבים (לגמרי שכחתי שהיא בצבע ירוק ולא חום). הגשם רחץ את אבק הספק מנפשי, את שכבת הזיעה והחול שהצטברה במאבק ואת השחיקה שעברתי בהפגנות החוזרות ונשנות בחום יולי-אוגוסט. כשהגעתי, רטוב קלות, למכונית הרגשתי רענן ומוכן לפחות לעוד שמונה חודשים של מאבק. אתמול התייצב אדוני ונאם בבג״ץ. כשסיים הדובר שקדם לאדוני את דבריו, אמרה הנשיאה חיות ״חבר הכנסת רוטמן״ ועווית תיעוב קלה חלפה על פניה. לא צריך היה קורא מחשבות כדי להבין מה חולף במוחה באותו הרגע. אכן אדוני לא אכזב. אדוני פצח בנאום פוליטי, אגרסיבי, לעומתי ומתנשא. אדוני לא הצליח להסתיר את שנאתו העמוקה לשופטי בית המשפט. תוך דקות התמלאה הרשת באמירות משעשעות. חלק טענו שהנאום של אדוני הוא מתנה שלא מפסיקה לתת ושגם קלדנית בית המשפט תכף תפסוק נגד אדוני. אחרים טענו שההתעקשות של אדוני לדבר בפני בג״ץ שקולה להתעקשות של אדון סמוטריץ לדבר אנגלית. הם טעו. מיד לאחר סיום דבריך טרח מישהו לחתוך את הנאום של אדוני מהווידאו הכללי ולהעלות אותו ליוטיוב. הבוקר גיליתי שאדוני רץ, מיד לאחר נאומו בבג״ץ, להתראיין בערוץ 11 וערוץ 14. אני בטוח שבימים הבאים נראה משפטי מפתח מהנאום צפים וצצים ברחבי הרשת. במסווה של דיון משפטי בא אדוני לאיים על השופטים ולנאום לבייס. כרגיל לא נצמד אדוני לאמת. מאז אתמול נשפכו כבר תילי תילים של מילים על הדיון בבג״ץ. רק כמה מילים משלי ברשותו של אדוני. אדלג על ההקדמה של אדוני על משל צינור הדם ועל הציטוט הארוך שהוצא מהקשרו של השופט לנדוי. מקובל על אדוני? ״אמון הציבור בבתי המשפט הלך ודעך אבל אמון הציבור בדמוקרטיה נשאר״. לא נכון. מחקרים מהעשור האחרון מצביעים על כך שאמון הציבור במערכת המשפט נשאר קבוע למדי (למרות המתקפה הלא פוסקת עליו מצד ממשלות ישראל) בעוד שהאמון של הציבור בממשלה ובכנסת ירד. עובדות אדוני, עובדות. ״הסכמה רחבה לתיקון מערכת המשפט היא הדבר שאנו זקוקים לו יותר מכל״. כפי שכבר ביססנו בתכתובת קודמת, רק במצע של המפלגה של אדוני, מפלגת הציונות הדתית, יש התייחסות לרפורמה במערכת המשפט. נכון, גם חלקים בליכוד דיברו על כך. אבל רוב נבחרי העם בכנסת לא קידמו את זה כמטרת בחירות. זהו מסע צלב של חלק קטן וקיצוני של עם ישראל. אדוני מתבקש לדייק בשקריו. המשיך אדוני ואמר: ״האם הפתרון לחוליי הדמוקרטיה היא השלטת משטר אוליגרכי של קבוצת אנשים חכמים ונבונים ככל שיהיו? והתשובה היא לא״. עוד מניפולציה החוזרת על עצמה מאז צף אדוני ועלה לתודעה הלאומית. ביססנו כבר שלבית המשפט אין גייסות, אין מפלגה, אין יכולת ליזום שינוי בלי שמבקשים זאת ממנו. נניח שאף ארגון לא היה מגיש עתירה לבית המשפט בבקשה לבטל את החוק שחוקקת. מה היה עושה אז בית המשפט? אדוני יודע היטב את התשובה, כלום. בית המשפט לא שולט על מדינת ישראל. נהפוך הוא, אדוני, שנים הרבות דאג בית המשפט לאשר כמעט את כל מדיניות הממשלה. בית המשפט העליון הוא הסנדק העיקרי של השליטה של מדינת ישראל על השטחים שמחוץ לגבולות הקו הירוק. בזכות בג״ץ אדוני גר בגוש עציון ולא בפתח תקווה. ואדוני יודע שאף אחד לא רוצה לגור בפתח תקווה. רק במקרים בודדים הלך בג״ץ נגד השלטון. אבל גם אלו לצנינים היו בעיני אדוני. בסיכום דבריו, העלה אדוני חיוך קטן על שפתיו, חיוך שלא הגיע לעיניים ורק היה תלוי על הפנים כמעין מסכה, ואמר בערך, שהוא מקווה שהשופטים לא ייקחו לעצמם את הסמכות לפסול את החוק. את המבט שהיה בעיני אדוני אני מכיר היטב. זה היה מבט של איום. אדוני איים על בג״ץ באולמו מול כל מדינת ישראל. אם תעזו להתערב אנחנו בכנסת כבר נראה לכם. אני לא בטוח אם לבג״ץ יש הרבה ברירות טובות וייתכן מאוד שחזינו בשירת הברבור של בית המשפט העליון. אבל אתמול התברר, שוב, מעל לכל צל של ספק שאדוני וחבר מרעיו לא יעצרו עד שיכניעו את הרשות השופטת של מדינת ישראל. איך בדיוק? נראה אחרי החגים. היום בבוקר ירד גשם וצינן את האדמה החמה. מתנה גדולה לשנה החדשה ולתנועת המחאה נגד ההפיכה הפשיסטית-תיאוקרטית שאדוני נמנה בין מוביליה. גשם של תקווה. אז שנה טובה לאדוני. אני מאחל לאדוני גפילטע פיש תפל, צום לא נעים, אתרוג ללא ריח וטעם, סוכה ריקה מאורחים וחרטה על מעשיך בשנה האחרונה. שלך, אלון קורנגרין

יום שני, 18 בספטמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #15 – הנדון: היום שאחרי בג״ץ שלום שמחה, אני יודע שהמציאות זזה מהר. התחלתי לכתוב לך על מה שקרה בשבוע שעבר, אבל אי אפשר להתעלם ממה שקרה אתמול בלילה. אתמול בלילה, לפני שנסע לארצות הברית, חיבר ביבי בין המחאה לבין אש״ף ואיראן. בהצהרה שלו יש שני משפטים לא קשורים לכאורה. המשפט הראשון: " מי שמארגן את המחאה הזאת מצויד בכסף רב״. והמשפט השני: ״...אנחנו רואים הפגנות נגד ישראל על ידי אנשים שחוברים לאש"ף, איראן ואחרים.״ מי שרוצה שיחבר את הנקודות. כמובן, ביום שתתגבר האלימות נגד המחאה או שוב מישהו ילחץ על דוושת הגז בטעות, ביבי לא יהיה אחראי, הוא רק מהנדס התודעה. ועל הנדסת תודעה רציתי לכתוב לך היום. הופעת בבית המשפט העליון, זוכר? נאמת נאום פוליטי, מאיים, שקרי ומניפולטיבי. זוכר? באותו ערב רצת והתראיינת בערוץ 11 אצל איילה חסון ובערוץ 14 אצל מגי טביבי ושרון גל. זה נתן לי הזדמנות לעשות מה שאנו קוראים במדע ניתוח השוואתי. מה לעשות, נפלת על החנון הלא נכון. איילה חסון התעמתה איתך לכאורה על דבריך בבית המשפט העליון. אבל רק לכאורה. את האמירות השקריות באמת שלך איילה לא סתרה ואפשרה לך להמשיך עם הנדסת תודעה. שוב חזרת על המנטרה השקרית שרוב העם רוצה ברפורמה במערכת המשפט. ביססנו זאת במכתבי הקודמים, כל הסקרים מראים שקרוב ל 80% מהעם נגד רפורמה במערכת המשפט. רק במצע המפלגה שלך ובקורות החיים של יריבי מחריבי מופיעה הדרישה לשינוי מערכת המשפט. עוד מנטרה שקרית עליה חזרת היא שביטול החוק על ידי בג״ץ הוא ביטול תוצאת הבחירות. שקר וכזב. בית המשפט העליון בשבתו כבית דין הגבוה לצדק מוסמך לבקר ולבטל החלטות של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת (ככתוב בספר האזרחות לפני שפורום קהלת טימא אותו). גם אחרי שבג״ץ יפסוק מה שיפסוק, תוכלו להמשיך ולמשול במדינת ישראל (לצערי הרב). מאחר וחלק קטן בעם הצביע בבחירות למען שינוי במערכת המשפט, אין פה עניין של ״רצון העם״. שוב הנדסת תודעה. בשלב הזה האשמת שהתגובות של השופטים כלפיך היו פוליטיות. הפוך גוטה, הפוך. השופטים העירו לך שאתה נואם נאום פוליטי ואלים ולא טוען טענות משפטיות. לראייה, בזמן שאתה טינפת את פיך בטלוויזיה שאלו השופטים שאלות לא פחות נוקבות את נציגי העותרים. אבל, לא נשארת באולם להקשיב. באת, איימת, הטפת לבייס ויצאת מהאולם. חזרת מספר פעמים על כך שצריך לתקן את מערכת המשפט. אין כמו חזרות על דף המסרים. אלף בית של הנדסת תודעה. קינחת שוב באיומים. אם בית המשפט יעז לבטל את החוק, אתם תמצאו דרך אחרת לתקוף את בית המשפט. ראו שופטי ישראל, הוזהרתם. שמחה בא. בערוץ 14 התחיל יותר טוב עבורך. ערוץ 14 ערך את השיח שלך עם השופטים באופן מגמתי ויצר קליפ קצר עם האמירות הרעילות ביותר שלך. הנדסת תודעה של גן ילדים היה אומר השופט עמית. אתה היית יותר משוחרר מאשר אצל איילה, במקום המסרים החוזרים ונשנים חזרת לטקסטים הרעילים שהטחת בבוקר. נשאלת האם תצייתו לפסיקת בג״ץ והסברת ששופטי בג״ץ כפופים לחוק ואסור להם לפעול נגד הממשלה והכנסת. אבל במדינת חוק גם הכנסת והממשלה כפופים לחוק, השופטים הם אלו שמפרשים ומפתחים אותו והמשטרה היא זו שאוכפת אותו. כן שמחה, גם הממשלה והכנסת כפופות לחוק. אבל זה לא מה שאמרת בערוץ 14. דבריך היו ברורים, השופטים כפופים לחוק ואנחנו נשנה את החוק כרצוננו אם הם יתערבו. אז בערוץ 14 לא עסקת בהנדסת תודעה, סתם השתנת מהמקפצה. באופן מפתיע מגי טביבי ושרון גל היו יותר טובים מאיילה חסון. הם שאלו אותך ישירות את מה שאיילה ניסתה לא לשאול אבל כן לקבל תשובה. אצל איילה היית בשליטה, אצלם שחררת וראו הרבה יותר טוב את השמחה המוכר והאהוב מדיוני הועדה שלך. המגישים בערוץ 14 הזכירו שאנו בימי תשובה, ושאלו אולי אתה חושב שאתה ויריבי צריכים להתנצל על תשעת החודשים האחרונים. בלי להיכנס לתשובתך, אני גם מצטרף לבקשה שלהם. אולי לרגע תיקח אחריות על החלק שלך בהרס המדינה? לצערי, לא הצלחת לעשות זאת בשידור. שלך, החנון הלא נכון, אלון קורנגרין נ.ב. יש הרבה אזרחים ישראלים מהם אתה צריך לבקש סליחה. לאור זאת, אני מציע שתתחיל לצום כבר עכשיו. יום אחד לא יספיק.

יום רביעי,20 בספטמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #16 - הנדון: דיסונאנס קוגניטיבי שלום שמחה, התהלך השועל בכרם וזלל ענבים. פתאום ראה אשכול ענבים גדול, עסיסי ובשל תלוי על ענף גבוה. ניסה השועל להגיע לאשכול ולא הצליח. ״רואים שאלו ענבים לא טעימים, חבל להתאמץ כדי להשיג אותם״ אמר השועל והלך לדרכו שמח וטוב לב ומרוצה מהחלטתו החכמה. קודם כל, זה לא סיפור עליך. אתה לא השועל והענבים הם לא הדמוקרטיה הישראלית. באמת שמחה, לא הכל סובב סביבך. כל חיבור בין ענבים לדמוקרטיה היא על אחריותך בלבד. קישור בינך ובין שועל מופרך הרבה יותר. הסיפור הקצר הזה בא להמחיש תהליך מחשבתי ידוע בשם דיסונאנס קוגניטיבי. בלי להיכנס לפרטים, דיסוננס קוגניטיבי מתרחש כאשר מידע סותר יוצר מתח נפשי. זה יכול לכלול פעולות, רגשות, מחשבות, אמונות, ערכים ושינויים בסביבתו של האדם. זה גורם ללחץ פסיכולוגי כאשר מישהו פועל באופן שסותר את התפיסה הבסיסית שלו או שלה. לפי תיאוריה זו, אנשים יתאמצו כדי לגרום למעשים ולרעיונות שלהם להתאים כאשר הם אינם בהרמוניה, במטרה להפחית אי נוחות הנגרמת מאמונות המתנגשות עם מידע חדש. אני מסכים, זה לא ברור. אז בוא נחזור לשועל. השועל (פעם אחרונה שמחה, אתה לא יכול להיות השועל) חווה חוסר התאמה בין המציאות לבין תמונת העולם העצבית של המציאות כפי שהיא חרוטה במוחו. אחרי שזלל ענבים גנובים במשך שנים יש לשועל הבנה עמוקה בכל מה שקשור לענבים. אצלנו באקדמיה היו קוראים לו ענבולוג. הוא מזהה בקלות אשכול ענבים טוב מרחוק. הוא יודע שאשכול הענבים אליו הוא לא מצליח להגיע הוא אשכול ענבים טעים ועסיסי. אז למה השועל אומר, בניגוד לכל הגיון עובדתי, שהענבים לא טובים? השועל צריך להתאים בין המציאות המאכזבת, שהוא שועל בלאי שלא מצליח להשיג ענבים, לבין הדימוי העצמי המנופח שלו, שהוא שועל רב תחבולות המשיג כל אשכול ענבים שהוא רוצה. כדי לא לשנות את הדימוי העצמי הטוב שלו, מחליט השועל שהענבים לא טובים. כך הוא מצליח לשמר את הדימוי העצמי הטוב שלו כגנב הענבים הטוב ביותר. כך הוא יכול לישון טוב בלילה. איך שנת הלילה שלך שמחה? בוא, שמחה, עוד דוגמא אחת וגמרנו. שני סטודנטים ניגשים לבחינה הראשונה שלהם בתואר הראשון. בפניהם דילמה מוסרית: להעתיק בבחינה או לא להעתיק בבחינה. לשניהם כמעט אותה תפיסת מציאות מוסרית שאיננה מגובשת באופן חד משמעי לגבי העתקה בבחינות. שניהם חווים דיסונאנס קוגניטיבי קל. אחד מחליט להעתיק ובונה הסבר (כמו של השועל) המתאים בין הפעולה שלו למודל המציאות שלו, ״כולם מעתיקים, כולם רמאים לכן להעתיק זה בסדר.״ השני מחליט לא להעתיק ומשנה את מודל המציאות הפנימי שלו בהתאם, ״הצלחתי להתמודד עם החומר בעצמי ולכן אני יודע אותו טוב יותר מאחרים בלי קשר לציון״. ההחלטות הללו היו החלטות נקודתיות שפתרו דילמה קטנה בין המציאות למודל המציאות הפנימית של שני הסטודנטים. אבל להחלטות כאלה יש השפעה על מערכת העצבים, בפעם הבאה יש סיכוי קצת יותר גבוה שהסטודנטים יחזרו על מעשיהם. מאחר ויש הרבה בחינות בתואר, המרחק המוסרי בין שני הסטודנטים יגדל וילך ומודל המציאות שלהם ישתנה. אחד יצדיק העתקה וחוסר יושר בבחינות והשני יגנה העתקה. שניהם יבנו מודל מציאות מוצק יותר ויותר המצדיק את עמדתם. זה לא מצדיק את מעשיו של הסטודנט המעתיק. באופן אבסולוטי הוא ביצע פשעים מהם הוא (אולי) הרוויח. התהליך ששניהם עוברים רק בונה סיפור שעוזר לשניהם לישון טוב בלילה. אתה מתחיל להבין שמחה? כבר תשעה חודשים שכולנו חווים דיסונאנס קוגניטיבי חריף. כל אחד ואחת בצורה שונה. כל אחד ואחת מנסה להתאים את מודל המציאות שלו למציאות האמיתית. כמו שני הסטודנטים, התחלנו פעם בנקודת התחלה כמעט שווה. יהודים אנחנו ואנו מעוניינים בתקומה של עם ישראל בארץ ישראל. פה התחלנו להתפצל, תהליך שהאיץ לאחר מלחמת ששת הימים עם הקמת ההתנחלויות הראשונות. אתם בניתם מודל מציאות בו העם היהודי הוא העם הנבחר ולכן הוא נעלה על שאר הגויים. מודל המציאות הזה מכתיב שאין מקום לערבים במדינת ישראל המשתרעת מן הים ועד הירדן. מכאן ישר מגיעים לכהנא, גולדשטיין, בן-גביר (סליחה מוחמד), סמוטריץ (למחוק את חווארה), לימור סון הר-מלך (משוררת שמירת הנגיעה של רוצח) ואליך (להרוס את מערכת המשפט). גם דעותיו של יריבי מחריבי נעוצות, כפי שהעידו אנשים המכירים אותו, ברצון להעלים את הערבים ממדינת ישראל. כך, כיום אנו עומדים מול תנועה לאומנית קיצונית המנסה לכפות את על כלל הציבור את אמונתה בעליונות יהודית. מה לעשות, אין אנו עליונים על שאר בני האדם שעל פני כדור הארץ בשום צורה. כולנו הומו סאפיינס. זה לא מפתיע שבמסגרת מנטאלית זו אין מקום לא רק לערבים אלא גם למיעוטים אחרים כמו להט״בים. הציבור הליברלי בארץ התחיל כמעט באותה הנקודה. אבל מודל המציאות שלנו מכיל את הערכים היהודים של הכלת הגר וערכים ההומאניסטים גלובאליים. לכן אין לנו ברירה אלא ליישב את הדיסונאנס בתמיכה בדמוקרטיה ליברלית, פלורליזם ופתרון שתי המדינות. ככה עובדת מערכת העצבים שלנו. את הדיסונאנס שלנו הרבה יותר קל ליישב. לכן, בתשעת החודשים האחרונים לאור השינוי שחוללתם במציאות שמסביבנו נעשינו יותר ליברלים. היום כבר לא נעבור בשתיקה על עוולות שמהן התעלמנו (שלא בצדק) כאשר קרו מאחורי חומת ההפרדה. גנבתם יותר מדי ענבים ורימיתם ביותר מדי בחינות. קאפיש שמחה? ישנם כמובן ציבורים שלמים שלהם הדיסונאנס היה עצום, אני מדבר על אנשי המילואים והטייסים. פה ההבדל בין המציאות שייצרתם אתה, יריבי, ביבי ושישים וארבע השודדים לבין מודל המציאות של הטייסים ושאר המתנדבים היה כל כך גדול שהם נאלצו להגיב בצורה חריפה מאוד. מודל המציאות שלהם לא איפשר להם שום תגובה אחרת. אני תוהה מהו מודל המציאות החולני שמאפשר לך להמשיך ולהרוס בלי לעצור. מה מאפשר לך לישון טוב בלילה? איך אתה מצדיק את התנהגותך? בברכת סיוטי לילה, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. בעודי כותב שורות אלו שמעתי שמופע האימים של שמחה רוטמן חזר לוועדת חוקה חוק ומשפט. כינסתם דיון מיוחד לדון ״בכללי ניגוד העניינים של השופטים״. בדיון כבר הצלחת לצאת על נציגת מנהלת בתי המשפט שהעירה בצורה דיפלומטית שהדיון איננו במקומו. נראה לי שהגיע הזמן לשנות לך את השם לג'וזף מקארתי ואת שם הוועדה שלך ל "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-ישראלית".

יום חמישי, 12 לאוקטובר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #17 – הנדון: לאחר השבת השחורה שלום שמחה, עבר כמעט שבוע מאז השבת השחורה של 2023. כבר בשבת ידעתי שאני צריך לכתוב לך מכתב. אבל המילים הפחידו אותי. מילים על הדף הן כמו מסמרים בארון קבורה המקבעים את המציאות המבעיתה למקומה; מילים על הדף הן כמו לוויות של הרוגי השבת השחורה; מילים על הדף הן כמו חריטה שחורה ועמוקה על השיש הלבן של מצבה. ידעתי שם אשב לכתוב יצופו לפני השטח כל הרגשות שאצרתי בתוכי כל השבוע וישתקו אותו. רגשות שפקקתי חזק כדי שאוכל לעבוד ולמלא את אחריותי מול אנשים אחרים. אבל המילים לוחצות על מצחי מבפנים ומרעידות את ידי. איפה נתחיל שמחה? ביום שבת האחרון? אין לי מילים עבור השבת השחורה, רק רגשות, את חיות האדם שערכו את הטבח הנורא בעוטף עזה נרדוף, נצוד ונשמיד. איך מה לדבר על זה. עליך יש ויש. בוא נתחיל בראיון המפורסם שלך בעיתון הארץ להילו גלזר. ראיון בו נחשפו חוסר האמפטיה, היהירות וההיבריס שלך. מאז השבת השחורה מהדהדת הרשת ללא הפסק את תשובתך לגלזר כאשר שאל אותך לגבי בג״ץ מיגון בתי הספר בעוטף עזה. ״כן, כי ילדים קטנים שחוטפים טילים על הראש הם דבר לא פופולרי. טוב שלא אמרת ארנבונים חמודים עם עיניים כחולות. די, חלאס עם השטויות. הרי המיגון עלה כסף, נכון? מישהו שילם אחרי שבג"ץ נתן פסק דין או שהכסף הגיע מהאוויר? מה עם סדרי העדיפויות? מה בא על חשבון מה? אולי כדי לקיים את פסק הדין הזה הוספנו עוד כמה הומלסים ששוכבים ברחובות? הרי אפשר להמשיך עם הפופוליזם הזה עד אין סוף. אז בג"ץ יצא גבר, כל הכבוד. אבל הכסף הזה חסר איפשהו". תקציב המדינה הוא מאות מיליארדים, להשלמת מיגון העוטף נדרשו בזמנו 160 מיליון. סכום פעוט. אבל מיגון העוטף לא נמצא במקום מספיק גבוה ברשימה שלך. האם היית מתנגד לבג״ץ אם היה פוסק שצריך להשתמש ב 160 מיליון שקל למיגון קבר יוסף? אל תענה לי שמחה, כולנו יודעים את התשובה. זו בעצם כל התורה על רגל אחת. בעשרת החודשים האחרונים ראינו לאן לדעתכם צריך לזרום הכסף. להתנחלויות שבגללן הוזנחו הגליל, הנגב ועוטף עזה ולחרדים. הגעתם לשלטון מלאים רהב ושחץ, ומיד התחלתם לדאוג רק למגזרים שלכם. הרי כולנו יודעים שהחלשת בג״ץ נועדה לשחרר את הרסן של שלטון החוק ביהודה ושומרון. לגרות עוד פרובוקציות בשטח כדי להבעיר אותו ולהגיע לנקודה בה תידרש פעולה צבאית. פעולה צבאית של צה״ל כמובן, פעולה בה ימחקו כפרים ערביים והמרחב יישאר רק ליהודים. אבל רובד עמוק יותר יש פה, הרובד המשיחי. למען גאולת ארץ הקודש אתם מוכנים לקורבנות רבים. זה חלק מהתורה המשיחית הרעילה המקדשת את האדמה לפני החיים. המלחמה בעזה משתלבת היטב בחזון שלכם. היא מקרבת את הגאולה, את המלחמה הגדולה בין היהודים לערבים בה היהודים יסלקו מארץ הקודש את הערבים. אלו ייסורי משיח ומבחינתכם הם ייקנו בדם. אתה מודע לכך שגם לקיצונים האסלאמיים אותה תוכנית רק הפוכה? איך התנבאה חברת מפלגתך אורית סטרוק (זו עם השביס, בגדים חסרי טעם ורווח בין האוזניים במקרה ששכחת) לפני שבעה חודשים בערוץ 7: ״לצערי שיבה לחבל עזה תהיה כרוכה גם בקורבנות רבים, כמו שגם העזיבה של חבל עזה הייתה כרוכה בקורבנות רבים, אבל אין ספק שבסופו של יום מדובר בחלק מארץ ישראל, ויבוא יום שנשוב אליו". הנביאה אורית. והרי לפנינו כבר זבח ראשון בדרך חזרה לעזה, 1200 הרוגים. הנה, קיבלתם זה אשר בו חפצתם. בקרוב יישפך עוד הרבה דם בעזה. עוד קורבנות למולך. ואיזו מנהיגות אתם מציגים מאז השבת השחורה? שקט, דממה עמוקה ירדה עליכם (חוץ מעל איתמר שמיהר לשדרות וניסה לחמם גם את ערביי ישראל). בת קול אחת לא יצאה ממכם. אפילו ציוץ קטן בטויטר לא הוצאת. כל השמאלנים והאנרכיסטים עלו על מדים ויצאו לקרב. ואתם והחרדים? דממה. עוד תשמעו מאיתנו בשש לאחר המלחמה. ואם בחרדים עסקינן, תוכל להעביר להם מסר ממני בבקשה? אם יש טיפת שכל בקודקודם, הייתי יוצא מיד בהצהרה לתקשורת להם מוותרים על, נגיד, 10 מיליארד מכספי השוחד הקואליציוניים שקיבלו לטובת שיקום עוטף עזה. ככה, מתוך התגייסות לאחיהם בצרה. הצחקתי אותך, נכון שמחה? יש סיכוי יותר גדול לאתר את מוחמד דף בעזה מאשר להפריד את החרדים מכספם. בברכת סיוטי לילה וייסורי מצפון קשים, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. אני בטוח שבקרוב תתעשתו ונתחיל לשמוע ממכם הסברים מצוצים מהאצבע איך אתם לא אחראים לאף חלק ממה שקרה. עדיף שתמשיכו לשתוק.

יום חמישי, 19 באוקטובר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #18 – הנדון: ביקורך בעוטף עזה שלום שמחה, בדיוק שמעתי שלפני יומיים השתתפת בסיור בישובים שנפגעו בשבת השחורה. תגיד לי, איבדת את זה לגמרי? תושבי המקום מפונים בכל הארץ, הבתים שלהם הרוסים ומופקרים ואתה בא אליהם הביתה בלי לבקש רשות? זעקות הזעם של חברי קיבוץ בארי עלו והדהדו בכל הרשתות למרות שהם מפונים למלונות בים המלח. מה היה כל כך חשוב שאתה תפסיק את העבודה שלך בכנסת ותרד לדרום? בטח יש המון עבודה בכנסת כרגע בהתארגנות ובעזרה מרוכזת לעם. מה היה כל כך דחוף להיכנס לאנשים הנמצאים בטראומה נוראה לבתים? הבנתי שחצי תריסר חברי כנסת (כולל עוד מאורות ידועים) ליוו את שגרירי צ'ילה, פרוגוואי, סגן השגריר הספרדי ונציגי השגרירות הנוצרית של הקהילה האוונגיליסטית בישראל. אין ספק שאלו העידית של הסגל הדיפלומטי בישראל והיה מאוד חשוב לרדת איתם לעוטף עזה. תגיד לי שמחה, כמה חיילים אבטחו את הטיול שלכם? כמה חיילים נאלצו להגן על המשלחת במקום לעשות את עבודתם בעוטף עזה? שוב אנחנו חוזרים לבעיה המרכזית. אין אמפתיה, נכון שמחה? אין אמפתיה לילדי עוטף שזכו בבג״ץ למיגון, אין אמפתיה לציבור שלם שלא מסכים אתך, איך אמרת פעם בשידור ״אני מזלזל בפחדים שלך״. לא נחזור שוב על המילים הנוראות שלך מהריאיון בהארץ. לא נעבור דרך כל אמירות הכנף שלך בשנה האחרונה ועד לאמירה שלך בערוץ 14 לפני כמה ימים ״היה מה שהיה, נפלנו, חטפנו מכה. נתקדם לניצחון עכשיו כולנו מאוחדים להכרעת החמאס. נדע שזה קורה כאשר ילד יהודי יוכל ללכת בעזה בלי לחשוש לחייו". ממש נשמעת כמו האמירה האומללה של ״מכה קטנה בכנף״. ולמה, לעזאזל, ירצה ילד יהודי להסתובב בעזה? אם כי היה משעשע לראות איך אתה מתאמץ בחירוק שיניים לקרוא לגלעד קריב ״חברי״. אז שמחה, עלה לכנסת, שב שם שבועות ארוכים ונראה אם אתה באמת יכול לתרום למדינה. בזמן הקרוב לא הייתי במקומך יוצא לטיולים מתוקשרים בארץ. בברכת ייסורי מצפון קשים, אלון קורנגרין נ.ב. אולי בעצם אל תשב בכנסת בחודשים הקרובים. עשית שם מספיק נזק.

יום שישי, 20 באוקטובר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #19 – הנדון: החזרה לקפלן שלום שמחה, רק אתמול כתבתי לך וחשבתי שלא יהיה לי מה לכתוב לפחות שבוע. אבל היום חזרתי לקפלן. ארבעים שבועות באתי כמעט כל שבוע בלי לחשוב פעמיים. היום כמעט לא באתי. פחדתי לעמוד מול האנשים שאיבדו את הכל. כל כך טוב שארנה באה איתי. היה שקט נורא בקפלן, איזה הבדל מההפגנות הרועשות של תקופת המחאה. רק הרוח שהגיעה מהמערב ליטפה את כל מי שישב שם, בשקט. והשקט רעם יותר מכל ההפגנות של קפלן ביחד. והשקט צרח בקול אדיר. גם צפירות ההזדהות של המכוניות החולפות לא הצליחו לחדור את שמיכת השקט שעטפה את מאהל משפחות החטופים. לקחתי שרוך צהוב, בשקט. ישבתי בצד, בשקט. לא דיברתי עם אף אחד. לא הרגשתי שמשהו שאומר יהיה משמעותי. רציתי רק להיות בשקט. עוד אנשים עמדו שם, בשקט. עוד אנשים עברו שם, בשקט. אנשים צצו לרגע, השאירו על השולחן עוגה או בקבוק שתייה והלכו משם, בשקט. לרגע הפציע שם רון חולדאי שהלך לאיטו מאדם לאדם מלמל כמה מילים והמשיך הלאה, בשקט. מהקיר שליד השער של הקריה הסתכלו עלי פניהם של החטופים, בשקט. מקפלן צעדנו בשקט למוזיאון תל-אביב. שם ערכו שולחן ארוך לקבלת השבת. שולחן ולידו 203 כסאות כולל כסאות תינוק. והכיסאות ריקים ושקטים. ורחבת המוזיאון שקטה ודוממת. וקו בלתי נראה ודומם נמתח בין השולחן לבנייני משרד הבטחון שבאופק. אין לך מקום בשקט שלנו שמחה. שבת שלום, אלון קורנגרין נ.ב. השקט עוד יהפוך לרעש, הרבה יותר רעש מכל ארבעים השבועות ביחד. תמצא לך זוג אוזניות מבטלות רעשים.

יום חמישי, 2 בנובמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #20 – הנדון: שחרור החטופים מעזה שלום שמחה, בעודי כותב שורות אלו, מורחים אותך ברשת בזפת (וירטואלית) ומגלגלים אותך בנוצות (גם הן וירטואליות). לזכותך יאמר שהצלחת להתאפק כמעט חודש שלם. כבר חשבנו שגזרת על עצמך שתיקה כמו רוב השרים וחברי הכנסת (שותפך להפיכה יריב לוין לא פצה את פיו כבר חודש). אכן חלקם מראה יצר הישרדות מרשים המכתיב להם דממה בעת הזו. זה לא יעזור להם. אבל אתה מיוחד, אין לך באמת מעצורים. את מקום המעצורים במוח שלך תופס האגו. טוענים שבדיון בכנסת נזפת בגבהות לב בשב״כ על כך שהם הפעילו כלי חקירה נגד יהודים. עוד נטען שאמרת שדם נרצחים בשטחים אדום יותר מדם הנרצחים בשבת השחורה. אפילו בשבילך האטימות והזלזול הגיעו לשיאים חדשים. הצטרפת למקהלה צורמנית המתירה יום אחר יום בחודש האחרון את דמם של החטופים. אם ננסה לסכם את האמירות, חשוב יותר למוטט את החמאס (לא יקרה) מאשר לפדות את החטופים; אם יהרגו חטופים בעזה, זה בסדר; יש מטרה גדולה יותר מחיי החטופים, גאולת הארץ, ולשם מטרה זו מותר להקריב את חיי החטופים; משפחות החטופים מחלישות את העם ופוגעות בצה״ל ועוד. פדיון שבויים, אחד מהדברים שייחדו את העם היהודי בכל הדורות ושימש כגורם מאחד, הפך אצלכם למרמס ומילה גסה. בעיניכם, פדיון שבויים בכל מחיר הוא חולשה מול אויבנו. בעיני, הוא אחת החוזקות הגדולות של העם היהודי וגורם סוציאלי מאחד. לאן נעלמה אצלך המצווה של ״כל המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו״? השתכחו ממך כל התרומות הגדולות של היהדות להומניזם העולמי? הכל נמדד במטרים מרובעים של אדמה אצלך? מהי הדת היהודית החדשה והרדיקלית אליה אתה שייך? תיאולוגיה חדשה המערבת לאומנות קיצונית עם חלקים מצומצמים שנבחרו בקפידה מהדת היהודית. כת קיצונית המטיפה לחזון משיחי בן הכל משועבד לגאולת הארץ הפיזית ולא לגאולה הרוחנית הנמצאת בבסיס היהדות והנצרות. חזיון תעתועים המתודלק באובססיה נוראה לשליטה מלאה בארץ ישראל תוך התעלמות מהמציאות. קידוש טובת הכלל על פני טובת הפרט. הקיצונות הנוראה הזו מביאה אותך ואחרים במפלגתך (איך אמר בצלאל הקטן ״אולי היינו צריכים לחטוף את המכה הנוראה הזאת כדי להיזכר מי אנחנו ומה אנחנו״. עוד אחד עם אטימות מקסימלית ואגו גדול המתאר את הרצח של 1400 אנשים נשים וטף כעזר זיכרון לעם היהודי) להטיף להקרבה אין קץ וביטול הרגשות לפני משימת גאולת הארץ. אולי אתה שומר מצוות, אבל אינך יהודי בעיני. איך אומרים ביידיש, אתה לא מנטש. לא אאחל לך שום דבר טוב לפני סוף השבוע, אולי רק התקפת חרטה קטנה לעת ערב (אולי גם צרבת אחרי החמין של שבת). שלך, אלון קורנגרין

יום ראשון, 5 בנובמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #21 – הנדון: קצת על בהירות המחשבה שמחה שלום רב, כשארכימדס טבל באמבט הוא שם לב שגובה פני המים עלה. הוא קפץ מהאמבט בצעקות: אאוריקה! הוא הבין את הקשר בין נפח הגוף למשקלו. במדע אנו קוראים לרגעים כאלה רגעי התגלות או רגעי בהירות. אותם רגעים ספורים בחיים בהם הכל מסתדר פתאום והתשובה פשוט ניתנת ללא מאמץ. רגעים בהם מסלול הפעולה הנדרש מציג את עצמו בצלילות פתאומית. רגעים שבהם ההחלטה באה בחטף ובביטחון גדול. כל מדען מייחל לרגעי הבהירות הללו לפעמים במשך שנים רבות מלאות עבודה קשה. אישית, זכיתי אולי פעמיים שלוש לרגע של בהירות כזו במהלך הקריירה המדעית שלי. בשבת השחורה של שמחת תורה, הרבה אנשים חוו רגע של בהירות ארכימדית. חברי כיתות כוננות ביישובים קפצו בלי היסוס למרות שהיה ברשותם רק נשק דל. אזרחים, חיילים בחופשה, שוטרים, טייסים, חיילים ביחידות מיוחדות, מתנדבי זק״א ועוד רבים אחרים. כולם רצו לפצע שנפער בצידה של מדינת ישראל וניסו, מעטים מול רבים, לחסום את הדימום. כרגיל, כגודל המחדל כך גדולה הגבורה. כך היה לפני 50 שנה במוצבי התעלה ובמעוזי רמת הגולן וכך היה בשבת השחורה. כמעט יממה חלפה לפני שהדימום הנורא נעצר זמנית. יחלוף הרבה זמן עד שהפצע הזה יחלים. עוד באותה שבת התגייסה החברה האזרחית לעזור לנפגעים ולמפונים. כל ארגוני המחאה החליטו בלי להחליף מילה אחת, ברגע של בהירות ארכימדית, להסב את פעילותם למען נפגעי העוטף וחילי צה״ל. ההחלטה הייתה מיידית וללא כל מחשבה על השלכותיה על המחאה נגד ההפיכה המשטרית או על תועלת אישית. זה היה הדבר הנכון לעשות והיה צריך לעשות אותו באופן מידי. ברורה הייתה לי מה הייתה צריכה להיות התגובה המיידית של מנהיגי המדינה. ההחלטה הנכונה למדינה, ההחלטה עם הבהירות הגבוהה ביותר, הייתה צריכה להיות הקמה מיידית של ממשלה של כל מפלגות המרכז ללא קיצוניים (כן שמחה, בלי המפלגה הנוראה שלך). ממשלה עם 10-15 שרים בלבד שכולם מגויסים לטפל בפצע המדמם בצידה של המדינה. החרדים כמובן היו מצטרפים בלי לצייץ מילה. עד היום, ארבעה שבועות לאחר השבת השחורה, לא השתנה למעשה כלום בניהול (או חוסר ניהול) המדינה. להפך, לאחר הלם ושתיקה קצרה חזרו הזויי הקואליציה לספק אמירות המתחילות במוזר ונגמרות בנשק אטומי. רבים מהשרים אכן חוו בהירות ארכימדית מסויימת, כולם הגיעו מיד וביחד למסקנה שעלייהם להיעלם מהחיים הציבוריים. מזמן כבר לא נתקלתי בקבוצת פוליטיקאים כל כך גדולה שאיבדה בבת אחת את קולה. שמעתי שהזעיקו לכנסת פסיכולוגים, אולי היו צריכים לזמן מומחי אף-אוזן-גרון. החרדים, גם הם היו יכולים לזכות ברגע של בהירות מחשבתית. כל מה שהיה עליהם לעשות זה לקום ולהודיע באופן פומבי שהם מוותרים על כל הכספים הקואליציוניים לטובת אחיהם בקיבוצי עוטף עזה. ברגע ארכימדי, הם היו קונים את עולמם אצל מרבית הציבור במדינת ישאל. אני תמים, נכון שמחה? לא רק שהם ממשיכים לדרוש, כאותו שיילוק בסוחר מוונציה, את ליטרת הבשר שלהם. חלקם מתלוננים מעל בימת הכנסת על עיכובים בהעברת הכספים. בשבת השחורה בצהריים היה לי ברור שביום ראשון יקום ראש הממשלה ויכריז על הורדת הדגל במדינת ישראל לחצי התורן. היה לי ברור שהדגל יישאר בחצי התורן עד שנגמור לטפל בחמאס. היה לי ברור שכל העולם יראה וירא את המדינה הנלחמת עם הדגל בחצי התורן. שוב יצאתי תמים. לא שמעתי אף מסר אמפטי מראש הממשלה. לא מפתיע שכל כך הרבה במדינה הגיבו בדמעות לנאומו של נשיא ארצות הברית שלושה ימים לאחר השבת השחורה. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו התייחס אלינו בחיבה. אבל לראש הממשלה שלנו אין אמפטיה, אין יכולת לקחת אחריות ואין העם מעניין אותו ולו לרגע. בארבעת השבועות האחרונים הוא לא חווה ולו רגע אחת של בהירות ארכימדית. בארבעת השבועות האחרונים הוא המשיך לפעול ולדבר בדיוק כפי שפעל תמיד. הוא לא התעלה מעל למציאות. חלול ונבוב הוא עומד מול סוללת המיקרופונים, הד חיוור (עם שער כחול) של ההבטחה שהיה בנעוריו. אני עדיין ממתין להורדת הדגל לחצי התורן. ואתה שמחה, בלילה, לפני שאתה הולך לישון, האם כאשר אתה מתבונן על החודש שעבר, האם אתה יכול לומר לעצמך, בשקט לתוך הכרית, שהיה לך ולו רגע אחד של הארה ארכימדית? מה אתה עשית בחודש האחרון כדי לטפל בפצע שנפער בצידה של המדינה? אל תענה לי. שינה טרופה וייסורי מצפון, שלך אלון קורנגרין

יום רביעי, 22 בנובמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #22 – הנדון: ולא תהייה למוות שליטה שלום שמחה, אתמול יצאתם, אתה ומפלגת הציונות הדתית, נגד עסקת שחרור השבויים. בסוף, התקפלתם והצבעתם בעד העסקה. אכלתם את הדג המסריח, קיבלתם מלקות ובקרוב תגורשו מהעיר. על הדרך, הוצאתם הודעות מתלהמות שהעסקה המוצעת רעה ואסור להסכים לה. לשיטתכם, העסקה תסכן את חיי חיילי צה״ל ואת המבצע למיטוט החמאס. אבל חיילי צה״ל, כולם עד אחד, מוכנים לעשות הכל כדי לשחרר את החטופים ולהביא מעט מזור לפצע הפעור בצידה של המדינה. כתבתם (לפני שהתקפלתם בהצבעה) ״הציונות הדתית תעמוד כמו חומה בצורה על המשך המלחמה עד להשמדה מוחלטת של חמאס, החזרת החטופים כולם והסרת האיום הנשקף מרצועת עזה לעבר אזרחי ישראל.״ רק מלחמה אתם מכירים, רק לרקוד על הדם אתם יודעים. המוות שולט על החיים. אחרי שקראתי את מה שכתבתם, נזכרתי בשיר של דילן תומאס And death shall have no dominion. השיר נכתב ב-1933 ונחשב לאחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של תומאס (ידעת שמחה שרוברט צימרמן שינה את שמו לבוב דילן כי תומאס היה המשורר האהוב עליו?). השיר בוחן את נושא המוות ואת הרעיון שלמוות לא תהיה בסופו של דבר שליטה בחיים. בתרגומים קודמים לעברית נקרא השיר ״ולא תהייה למוות ממשלה״. חשבתי שאם למוות הייתה ממשלה מוצלחת כמו ממשלת ישראל הנוכחית, הוא כבר מזמן היה תולה את חרמשו בייאוש. החלטתי, בעיקר עבור נפשי שלי, לתרגם את השיר בעצמי. החלטתי לתרגם את המילה דומיניון כשליטה. הפזמון החוזר "ולא תהייה למוות שליטה" מרמז על התרסה וסירוב להיכנע לכוח המוות. השיר מבטא אמונה בטבע המתמשך של החיים והאהבה, למרות המוות הבלתי נמנע. זוהי חגיגה של חוסן, התרסה ורוחה המתמשכת של האנושות. ולא תהייה למוות שליטה. אנשים מתים יתאחדו ערומים עם האדם שברוח ובירח המערבי; כשעצמותיהם ינוקו ונקיות יעלמו יהיו להם כוכבים במרפקם וברגלם; למרות שיגעונם, שפויים יהיו, למרות שבים יטבעו, עלה יעלו; אף כי אוהבים יאבדו, לא תאבד האהבה; ולא תהייה למוות שליטה. ולא תהייה למוות שליטה. בשוכבם לנצח תחת פיתולי הים לא ימותו כרוחות הסער; מפותלים על מתלים כשגידיהם הכזיבו, קשורים לגלגל ולא יישברו; האמונה בידיהם לשניים תישבר ועוולות חד הקרן לגופם תחדורנה; בהתפצל הכל לא יישברו; ולא תהייה למוות שליטה. ולא תהייה למוות שליטה. לא יוכלו עוד שחפים לבכות באוזנם ודכי הגלים חזק על החופים לא ישמעו, היכן שנפתח ניצן לא יוסיף עוד פרח להרים ראשו למכות הגשם; למרות שהם משוגעים ומתים כמסמרים, ראשי הדמויות יפרצו מבעד למרגניות, יפרצו אל השמש עד כי תישבר החמה ותיפול, ולא תהייה למוות שליטה. ורק שורה אחת נוספת לי לך שמחה. לתאוות המוות שלכם, לריקוד הפוליטי הקטנוני על דם של החיילים והחטופים ולקידוש האדמה על פני האדם, ולא תהייה למוות שליטה. סיוטי לילה קשים, שלך, אלון קורנגרין

יום רביעי, 29 בנובמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #23 – הנדון: גמביט שלום שמחה, מה שלומך בימים האחרונים? לא ממש אכפת לי, אבל קצת נעלמת מהעין הציבורית, ואני כפרנואיד, חושש שאתה זומם משהו. הבלחת לתקשורת כשהודעת בתרועות חצוצרות פייסבוק וטוויטר שמפלגת ״הציונות הדתית״ לא תתמוך במתווה שחרור החטופים. היה משעשע לראות איך התקפלתם כמה שעות לאחר מכן והצבעתם בעד העסקה. גם הפוסט הארוך והטרחני שלך, בו הסברת למה הצבעתם בעד למרות שאתם נגד, היה מלאכת מחשבת של התפתלות וזחילה על הגחון. אבל מי זוכר את השבוע שעבר כשהשבוע התעליתם לשיאי אטימות חדשים. בזמן שכל המדינה צופה בראליטי שחרור החטופים בבימויו של י. סינוואר, התכנסה הממשלה בלילה ואישרה את שינוי התקציב ל 2023. אין צורך לחזור פה על כל הביקורת שחטף מהלך גנבה לילי זה. רוב הביקורת על התקציב המוצע נסובה סביב חוסר הרצון של חברך למפלגה, בצלאל ״פופיק״ סמוטריץ, לבטל סעיפים בכספים הקואליציוניים המשוריינים לחרדים, למתנחלים ולשאר נושאים הזויים. פופיק ממש קפץ מעל לפופיקו כדי לא לבטל את הסעיפים הללו. במקום זאת הגדילו את מסגרת התקציב בצורה משמעותית (כלומר ילוו כסף – אותו כולנו נאלץ להחזיר). התמתח פופיק מול המיקרופונים ונזף בכל אלו שהעבירו עליו ביקורת, ״הכספים הקואליציוניים הם רק אחוז מהתקציב וזה לא משנה אם נקצצם״. גם את הטיעון נמוך הקומה הזה הפריכו כתבים כלכליים. על משחק השח שמעת? אחד ממשחקי האסטרטגיה החשובים של המין האנושי. בשח יש משפחה של מהלכים הנקראים ״גמביט״. שחקן אחד מקריב ביודעין את אחד הכלים שלו כדי לזכות ביתרון בשלב מאוחר יותר במשחק. לפעמים מקריבים רגלי, לפעמים פרש ויש אפילו מהלך שבו מקריבים את המלכה כדי להשיג שח-מט כמה מהלכים לאחר מכן (תחפש את זה בנטפליקס). למה גמביט, אתה שואל? ובכן, נניח שפופיק היה חושב אסטרטגית ולא טקטית, שהיה חושב באמת שביחד ננצח, שהיה פופיק של כל עם ישראל ולא רק הקורקבן של החרדים ולא היה מחובר בחבל הטבור לכחול השיער, אזי הוא היה מפנה את כל הכספים הללו מיד למען מפוני הדרום והצפון. זהו גמביט. מקריבים משהו עכשיו כדי לזכות במשהו גדול יותר לאחר מכן. אם פופיק היה מתעלה מעל גובה החגורה והופך להיות לשר האוצר של כל מדינת ישראל, הוא היה זוכה לתהילה ובשלב יותר מאוחר גם לקולות הבוחרים (כרגע אתם קצת מגרדים את אחוז החסימה. שוב תאלצו להתחבר לפיתה כדי להיכנס לכנסת?) גם כחול השיער והשודדים החרדים היו יכולים להקריב משהו. באופן אירוני, אם כחול השיער היה מבצע גמביט, מפרק את הממשלה והופך לראש הממשלה של כולם (כן, גם עכשיו במעמד העברת התקציב), אז מצבו בסקרים היה משתפר ואולי אפילו היה זוכה בחירות הבאות. אבל כמו פופיק, כחול השיער לא משחק שח, הוא בקושי משחק טטריס. אין שום חשיבה אסטרטגית, רק הישרדות מרגע לרגע. כואב לי לומר זאת, אבל היחידי שוויתר על משהו למען רווח עתידי זה בני גנץ. הוא מוכן להקריב את שמו הטוב בהווה כדי לזכות בעוד קולות בעתיד. אז נכון, אצל בני זה כנראה דמקה ולא שח, המהלכים לא מתוחכמים וחוזרים על עצמם, אבל לפחות הוא מנסה לחשוב צעד וחצי קדימה. כחול השיער ושישים ושלושת השודדים הגיעו כנראה למסקנה שאין מהלך שיציל את שמם הטוב ולכן ספינת הפיראטים של הקואליציה ממשיכה לנוע ולחמוס בלי לעצור ולנשום. זה ההסבר היחידי שנראה לי הגיוני. מה לעשות שמחה, בחיים צריך לפעמים לקחת סיכון ולהקריב משהו כדי להצליח בשלב מאוחר יותר במשחק. צריך להפסיד קצת כדי לנצח בגדול. אבל אתם, יהירים, ערלים וחסרי אמפטיה שכמותכם, לא מוכנים לספוג אפילו הפסד קטן. אני מקווה שבקרוב נצליח להיפטר ממכם ולבחור, אולי, ממשלה קצת יותר שפויה. ההיסטוריה כבר תתחשבן איתכם. שינה טרופה וייסורי מצפון, שלך, אלון קורנגרין

יום ראשון, 3 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #24 – הנדון: דה-נאציפיקציה של עזה שלום שמחה, הקשבתי בעיון לראיון שלך עם דוד בן בסט ברדיו רדיוס 100FM. הכותרות שצצו לפני השידור הבטיחו הודעה דרמטית: ״שמחה רוטמן מודיע על מותה של הרפורמה המשפטית״. התאכזבתי. נחזור לזה. בתחילת השיחה נשאלת על התהליכים שצריכים לקרות ברצועת עזה בחודשים ובשנים הבאות. כרגיל היית מאוד נחרץ ובטוח. איך אתה מצליח להיות כל כך בטוח בעצמך ובצדקתך כל הזמן? לא קרה שטעית? בין שאר פרטי הפרטים של דבריך הבטוחים הכרזת שלאחר כיבושה המוחלט של רצועת עזה, אחד התהליכים שחייבים לבצע הוא תהליך דומה לזה שבעלות הברית עשו לגרמניה הנאצית לאחר מלחמת העולם השנייה, דה-נאציפיקציה. פה נזקפו אוזני. דה-נאציפיקציה הייתה יוזמה של בעלות הברית לנקות את החברה, התרבות, העיתונות, הכלכלה, מערכת המשפט והפוליטיקה הגרמנית והאוסטרית מהאידיאולוגיה הנאצית לאחר מלחמת העולם השנייה. זה בוצע על ידי הסרת מי שהיו חברי המפלגה הנאצית או ה-SS מעמדות כוח והשפעה, על ידי פירוק או הפיכת הארגונים המזוהים עם הנאציזם לחסרי אונים, ועל ידי משפט של נאצים בולטים על פשעי מלחמה במשפטי נירנברג ב-1946. אתה רוצה שאנו נעקור בעזה את כל השפעת החמאס בדיוק באותה הדרך. עד כאן נשמע מבטיח מאוד. אבל, בוא נבדוק מה קרה באמת. הדה-נאציפיקציה בוצעה ברוב המקרים באופן חלקי ביותר. למעשה כבר ב 1947 נפסקו רוב תהליכי הדה-נאציפיקציה למרות ששכבות גדולות של אנשים בתפקידי ניהול היו חברים בעבר במפלגה הנאצית (ואני אפילו לא נכנס לכל מדעני הטילים הנאצים שהועברו לתפקידי מפתח בנאס״א). זה קרה בגלל ההתדרדרות המהירה למלחמה הקרה מול רוסיה וההבנה של בעלות הברית הדמוקרטיות שבניגוד לכניעה המשפילה שגרמניה ספגה בחוזה ורסאי (לא שמחה, זה לא המקרה בו נפלה רצפה באולם חתונות) בסוף מלחמת העולם הראשונה, צריך לא רק להעניש אלא לעזור לגרמניה להשתקם. כך נולדה תוכנית מרשל שבה השקיעו האמריקאים סכומי עתק בשיקום אירופה בכלל וגרמניה בפרט. תוכנית מרשל היא אחת מאבני היסוד של השוק האירופאי המשותף. הסיום של שתי מלחמות העולם הוא משל מדהים לתקופתנו. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוכתבו לגרמניה תנאי כניעה משפילים שתרמו לא מעט לצמיחת המפלגה הנאצית ולפרוץ מלחמת העולם השנייה (ולשואת העם היהודי שמחה). בסיום מלחמת העולם השנייה, עקב אינטרסים גלובליים, השקיעו מלא כסף בגרמניה וזה הוביל לעשורים ארוכים של שקט באירופה. למעשה עד היום מערב אירופה משגשגת הודות להחלטה ההיא מסוף המלחמה. תוכנית מרשל סיפקה תקווה למערב אירופה. אבל שמחה, כשאתה מדבר על עזה ועל הפלסטינאים, אתה לא מציע שום תקווה. נקם, שילם ועורלות עמלק הם כל מה שאנו שומעים ממך. הרי ברור שבמקביל למלחמה צריכה לקום קואליציה בינלאומית אמיתית שתציג, בהנהגתה של ישראל, אופק אמיתי לרצועת עזה. בלינקן המסכן ממש מתחנן בכל ביקור בארץ שביבי יספר לו מה האופק האסטרטגי והמדיני שלו. אנחנו צריכים מנהיגים בעלי שיעור קומה עולמי גם בצד שלנו וגם בצד הערבי שיחפשו ויביאו פתרונות ארוכי טווח. לרגע הדאגתי אותך? אין לך מה לדאוג שמחה, אין מנהיגים כאלה בשטח. אולי פעם יהיו. לפני שניפרד, אכן אמרת בשידור שהרפורמה המשפטית ירדה לחלוטין מהשולחן. אבל הבעת מיד את רצונך שבעתיד היא תחזור ותקודם ״בהסכמה רחבה״. אופסי, למי ששכח, תשעה חודשים טענת ש 64 מנדטים זה הסכמה רחבה. עוד הוספת, ברחבות לב מדהימה, שיותר אין לעסוק במי אשם בכל במה שקרה פה לפני השבעה באוקטובר. זה היה ונקבר, פנינו לעתיד. כמה אצילי מצדך שמחה. אין ספק, הים אותו ים, הערבים אותם ערבים ורוטמן אותו רוטמן. שינה טרופה וסיוטי לילה, שלך אלון קורנגרין

יום שלישי, 5 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #25 – הנדון: אודות אלימות וכלי נשק שלום שמחה, נרשמת כבר אצל החבר איתמר ״הפיתה״ בן-גביר כדי לקבל נשק? הוא הודיע שיחלק מאות אלפי רובים ואקדחים. שר הוויאגרה הלאומי דואג לזקיפות הקומה והבטחון שלנו. כל מי שרוצה יוכל להרגיש גבר גבר (או אישה אישה). זו אירוניה בולטת שכלי נשק, המוכרים לעתים קרובות כסמלים של גבריות מסורתית ומוצגים ככלי להגנה עצמית, במיוחד בארצות הברית, קשורים באופן פרדוקסלי לסיכון מוגבר לאלימות. העדויות המחקריות שופכות אור על סתירה זו, וחושפות שבאזורים עם יותר כלי נשק, הסבירות לאלימות עולה. אקדחים חוקיים, המיועדים להגנה הופכים למכשיר במעשי אלימות נגד נשים ותורמים למקרי התאבדות. יתרה מכך, כלי נשק חוקיים זולגים לשווקים בלתי חוקיים באמצעות מכירה לא חוקית או גניבה, מה שמנציח ומגביר את מעגל האלימות. אבל שר הפיתות לאומי לא התייעץ עם אף מומחה לפרוליפרציה של כלי נשק והשפעתה על החברה (ומאחר וזו מילה עם יותר משתי הברות הוא בטח לא מכיר אותה). אז הנה עוד כמה עובדות ממחקרים, חינם אין כסף רק בשבילך שמחה. כלי נשק ממלאים תפקיד רב-גוני בנוף האלימות. ראשית, הם מגבירים את הקטלניות של אירועים אלימים, בין אם בהקשר של קונפליקטים בין אישיים או פגיעה עצמית. הרגולציה החלקית ביותר וחוסר אכיפה מחמירים את הנושא עוד יותר, ומגדילים את ההסתברות שאנשים מסוכנים יקבלו גישה לנשק חם. אבל מעבר להשפעה הפיזית שלהם, רובים גם ממלאים תפקיד משמעותי בעיצוב הנרטיב התרבותי סביב אלימות. הם הופכים לסמלים בבניית הגבריות, משלבים בין גבריות לתוקפנות. החיבור התרבותי הזה מנציח עוד יותר מעגל שבו האלימות מנורמלת. וכאן עלינו להתעכב על הרצח האחרון של יובל קסטלמן בידי יורה חמום מוח. שבעה כדורים פגעו ביובל כולל אלו ששימשו את היורה לוודא הריגה. עשרים שנה שירתי במילואים והמון זמן הוקדש לשימוש הנכון ברובה וכיצד להשתמש בו בכל מצב נתון. בינינו שמחה, ברוב המקרים למדתי שעדיף לירות כמה שפחות ולאחר שעוצרים וחושבים. שבעה כדורים באדם אחד אינם מחשבה אלה פעולה עיוורת מתוך אגרסיביות ואיבוד שליטה. ולא נתחיל לדבר בכלל על אקדחים, רוב בני האדם לא יפגעו במכונית חונה מטווח עשרה מטר עם אקדח. יריתי כמה פעמים בחיים באקדח וזו חוויה מאוד חינוכית. בעיקר למדתי שכל מה שאני רואה בסרטים הוא פנטזיה בכל מה שקשור לאקדחים. מאוד קשה לפגוע במטרה עם אקדח. לכן השימוש בנשק חם צריך להינתן בידי מקצוענים בלבד. לכן צריך להיות מונופול למשטרה לשימוש באלימות. אבל את המונופול הזה בן-גביר בא להרוס. כולם יוכלו לירות בכולם. כמו שאתה באת להרוס ביחד עם יריב ״עיני נחש״ לוין את המונופול של מערכת המשפט ויואב ״הכישלון״ קיש חותר תחת המונופול של האקדמיה. הפרטה רבותי, הפרטה. בקרוב נחייה במדינה אלימה עוד יותר חסרת חוק וסדר ועם חינוך גבוה, רפואה והגנה רק לעשירים. והמוני העם? יצביעו לפופוליסט כמובן. בקיצור, אל תישן עם האקדח מתחת לכרית, אתה לא ג׳יימס בונד. אלו החיים. שינה טרופה וסיוטי לילה, שלך, אלון קורנגרין

יום שני, 11 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #26 – הנדון: אמנת איסטנבול והזעם הקדוש שלום שמחה, לפני כמה ימים פרסמת טור דעה בישראל היום וכותרתו ״גם אם נחשוב אחרת, אנחנו באותו הצד״. מלאכת מחשבת של פופוליזם. מסקנתך העיקרית בטור היא שכל העולם נגדנו ולכן צריך להתנער מתמיכה בארגונים בינלאומיים. לפני שנצלול לתוכן דבריך, מה רע בביקורת? אחד הדברים הראשונים שלימדו אותי כשהתחלתי לעסוק במדע היה להקשיב לביקורת. זה לא פשוט, אבל בלי לקבל ביקורת אי אפשר לגדול להיות מדען אמיתי. תאמין לי, לא נעים לעמוד ליד פוסטר בכינוס ולעבור שטיפה על ידי אחד מבכירי מדעני המוח בעולם. לא נעים אבל נורא חשוב. רק כך מתקנים הנחות יסוד שגויות ומתכננים ניסיונות טובים יותר. כשהגיעו בכירי מדעני הכלכלה, המשפט והממשל לוועדה שלך והעבירו ביקורת על הרפורמה, קיבלת אותה? הקשבת? אתה לא צריך לענות לי, הבושה מתועדת במצלמות הכנסת. בוא נחזור לטור הדעה שלך. מאז השבעה לאוקטובר הרגה ישראל אלפי אזרחים בעזה כולל נשים וילדים. הפעולה בעזה גרמה למאות אלפי פליטים להצטופף בתנאים גרועים מאוד בדרום הרצועה כאשר לרבים מהם אין מזון, מים נקיים וגישה לרפואה. אלו עובדות שמתוארות בהודעות האו״ם באופן יבש למדי. למרות שמטרותינו צודקות, זהו חלק מהמחיר הנורא של המלחמה בשטח עירוני כה צפוף ומותר להעביר עלינו ביקורת על כך. זה לא נעים ואנחנו לא חייבים לקבל את הביקורת, אבל אנחנו לא יכולים לשלול מאף אחד את הזכות לבקר אותנו. חלק מהמבקרים אנטישמים אבל לא כול המבקרים אנטישמים. אלו החיים. אכן יצאו כמה הודעות מטעם יוניצ״ף לתקשורת. רובן לא סימטריות, במיוחד כשקוראים אותן דרך משקפיי הזעם הקדוש. אתה כותב שיוניצ״ף הוא הגוף באו״ם שדואג לילדים. לא נכון. יוניצ״ף הוא זרוע פוליטית של האו״ם, לא גוף זכויות אדם. קצת מרחת את העובדות כדי לשמור על שטף דבריך. שנית, אתה צריך לשפר את האנגלית שלך. בהודעה של נשיאת יוניצ״ף לא נאמר שישראל חטפה ילדים. היא פשוט מנתה את הצעדים שכל הצדדים צריכים לבצע כולל שחרור ילדים חטופים. ברור שהילדים החטופים הם ישראלים. ואז איבדת לכאורה ריכוז והתחלת לחבוט באמנת איסטנבול. למי שלא מכיר זו אמנה בינלאומית של מועצת אירופה בנושא אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. איבדת אותי, מועצת אירופה לא קשורה לאו״ם ולא ליוניצ״ף, היא גוף אירופאי. שוב התערבו לך העובדות שמחה. אם זו הייתה עבודה סמינריונית כבר היית מתקרב לציון ממש נמוך. כמה עובדות למקום עלינו, אמנת איסטנבול נחשבת לסטנדרט גבוה במאבק של מדינות באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. מעל ארבעים מדינות כבר חתמו על האמנה. גם מדינת ישראל דנה בחתימה על האמנה במשך כמה שנים. בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2021 נקבע כי אמנת איסטנבול מהווה "מקור נורמטיבי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה". באותה שנה הודיע גדעון סער, אז שר המשפטים, על כוונתו לצרף את ישראל לאמנה תחת הסתייגויות מסוימות. עשר מדינות אחרות הצטרפו לאמנה תוך הצגת הסתייגויות בהתאם לחוק המקומי שלהן. במהלך החודשים שלאחר מכן התחיל קמפיין ארסי בהובלת פורום קהלת (שוב אלו הרימו את ראשם המכוער מבין עלי הדשא) נגד החתימה על האמנה. הטיעון המרכזי היה שחתימה על האמנה תביא לפגיעה במצב הדמוגרפי בישראל ולחשש כי הרוב היהודי במדינה יוחלש (טיעונים דומים שימשו בדיון נגד כניסת פליטים מאוקראינה וטיפול במעמד האריתראים). אלו שטויות מוחלטות מאחר שבמסגרת ההסתייגויות התכוונה המדינה להחריג נושאי הגירה. עוד טיעונים הזויים כללו את ההאשמה שהאמנה היא כלי לקדם אג'נדה פרוגרסיבית בציבור ובמערכת החינוך אשר תתניע תהליך תרבותי שסופו מחיקת הזהויות הגברית והנשית והוצאה מחוץ לחוק של מנהגים יהודיים. אתה באמת מאמין לערמת השטויות הזו? האמנה אינה שואפת לכפות אורח חיים מסוים או להפריע בחיים האישיים והפרטיים. במקום זאת, היא מבקשת למנוע אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. יתירה מזאת, אין באמנה כלל דיון במונח ״משפחה״. מעניין שקמפיינים דומים נערכו בעוד מדינות כאשר רק החליפו יהדות באסלאם או בנצרות. בכל המדינות הללו הקמפיינים הובלו על ידי הימין הקיצוני ושמרנים לאומיים. בכל המדינות הללו נעשה שימוש בסילוף עובדות, רטוריקה פופוליסטית ופניות למוסר הדתי כדי למסגר מערך היוצר מסגרת משפטית למאבק באלימות נגד נשים כניסיון מרושע של מערב אירופים לקדם את מדיניותם הליברלית מדי כלפי חברות במזרח. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים אחת הדרישות של מפלגת ״הציונות הדתית״ הייתה שמדינת ישראל לא תחתום על האמנה. עוד סעיף רעיל במסמך הארוך שהגשתם קר לביבי והוא חתם עליו בלי לקרוא. סיימת לחבוט באמנת איסטנבול, עשית פירואט מדהים על רגל אחת ועברת ללכלך על המועצה לעניין אלימות של האו״ם בלי ליידע את הקורא. כבר אמרנו שאמנת איסטנבול היא אירופאית ולא קשורה לאו״ם, אבל לא יכולת להתאפק. משם המשכת לשבח את ארגוני הנשים בארץ על התגייסותם למערכת ההסברה (נראה לי שרוב ארגוני הנשים בארץ לא ממש שמחים לקבל ברכות ממך) תוך כדי שאתה מוסיף דברי תוכחה שהן לא גילו מספיק פטריוטיות במועד מוקדם יותר. ואז הגעת לשורות המחץ. אסור לשתף פעולה עם הארגונים הבינלאומיים כי הם נגדנו. אחרי שהשתמשת ברצף עובדות מסולפות וחצאי אמיתות לאורך כל המאמר אתה מעמיד את המסקנה הזו על כרעי תרנגולת. נכשלת בעבודת הסמינר שלך שמחה. נו שויין, אבל עוד מסקנה חיכתה לקורא לפני שירוץ לשירותים להקיא. ״אחנו באותו הצד גם אם נחשוב אחרת״. והמשתמע מהאמירה הזו? שבגלל כל מה שאמרת ועוד תאמר עלינו לקבל את הצד שלך ולהתיישר עם הדעות שלך. זו הייתה המטרה האמיתית של המאמר שלך. אז יש לי חדשות בשבילך (למרות שבמכתב #26 אלו כבר לא ממש חדשות) אני לא בצד שלך ולא אהיה בצד שלך. אתה מעוות עובדות ותופר סיפורי בדים כדי לקדם אג׳נדות ימניות ומשיחיות קיצוניות. עזוב, לא יכול להמשיך, חייב לרוץ להקיא בשירותים. קלקולי קיבה וביקורת בלתי פוסקת, שלך, אלון קורנגרין

יום רביעי, 13 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #27 – הנדון: השחף שלום שמחה, לאבי ז״ל היה קרוב משפחה רחוק, נדמה לי בן דוד מסדר שני של סבתי מצד משפחת ליפשיץ בשם אריה (לובה) אליאב. כילד זכורים לי מספר ביקורים של לובה. הוא ואשתו היו יושבים עם הורי בדשא, שותים קפה של עלית או תה של ויסוצקי, מתמודדים בגבורה עם עוגות החנק של אימי ומשוחחים על ענייני דיומא. פעם הוא הביא לנו ספר שכתב על התקופה בה התנדב כסניטר בבית חולים לאחר מלחמת יום כיפור. בזמנו לא ידעתי שהוא פוליטיקאי מוכר ואפילו נבחר להיות מזכ״ל מפלגת העבודה (הרבה לפני שמירב מיכאלי קברה אותה סופית) ונחשב לזמן מה למחליף אפשרי לגולדה מאיר. לא אתאר כאן את כל פועלו למען מדינת ישראל. לא יזיק לך שמחה לקרוא את עמוד הויקיפדיה של אליאב. אזכיר רק נקודה אחת המתאימה באופן מצמרר גם לתקופתנו. ב 1970 נבחר אליאב להיות מזכ״ל מפלגת העבודה והיה בין החביבים על גולדה. אבל הוא התבטא בעיתונות והציע לקדם עם הפלסטינאים משא ומתן לפתרון בעיית הפליטים. בנוסף היה נחרץ בעמדתו נגד הקמת התנחלויות וכך נוצר קרע עמוק בינו לבין גולדה מאיר ובכירים אחרים בהנהגת מפלגת העבודה. כמה חודשים לפני מלחמת יום כיפור הוא כתב משל קצר בשם ״השחף״. הוא רצה לפרסמו בגיליון ראש השנה של עיתון דבר אבל בגלל התנגדות העורכת נדחה הפרסום ובסוף יצא רק אחרי מלחמת יום הכיפורים. הבנת שמחה? הנמשל ל 1973 ו 2023 ברור? הספינה היא אותה הספינה, הקברניט זחוח וצוותו מלא יהב. כבר שנה חגה להקת שחפים מעל הספינה. שחפים כלכליים, שחפים משפטיים, שחפים במילואים, שחפים אחים לנשק, שחפים זקנים מ73, ומלא שחפים אחרים. להקה שלמה של שחפים צועקת כבר שנה שהקברניט הזחוח, החובל פופיק, רב המלחים פיתה ונערי הגבעות משיטים את הספינה הישר אל חומת הסלעים. אבל הצוות אטם את אוזניו ועצם את עיניו. עצות משחפים, מומחים ורבים ככל שיהיו, מסרבים הם לקבל. והנה, לפני חודשיים, עלתה הספינה על שרטון גדול והרבה מהחותרים נהרגו, ועדיין ממשיך הצוות ומפנה את החרטום לאותו הכיוון כאילו לא קרה כלום. אלו החיים, אמר הקברניט והורה להגביר מהירות. השחפים הם אנשי האתמול צרחת כעורב באולפן הטלוויזיה שמחה, בוגדים ומסיתים ופוגעים במורל. ואתה שמחה, אחרי שתקרא מה עשה אדם כמו לובה למען המדינה, מה יהיה כתוב בדף הויקיפדיה שלך בעוד חמישים שנה? מה אתה עשית למען המדינה? ייסורי מצפון קשים שלך, אלון קורנגרין

יום שלישי, 26 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #28 – הנדון: אנשי האתמול שלום שמחה, נעשה קשה לכתוב לך מכתבים. נעלמת כמעט לחלוטין. בקושי מצאתי הופעה שלך בערוץ הכנסת. בתחילה חשבתי שאתה מתבייש ולכן אינך מופיע בציבור, אבל בראיון הכרזת בלי להסמיק שאין כזה דבר כספים קואליציונים. אותם 14 מיליארד שקלי הכסף המשמשים כדבק המחבר את הקואליציה לא מוכרים לך. מדהים איך שאתה מתאבד בשביל ראש הסיעה שלך בצלאל הקטן. באמת, חבל לבזבז זמן על הכספים הקואליציונים, כל כך הרבה כתבים וכלכלנים העירו על הנושא הזה בשנה האחרונה. אבל, כבר ביססנו במשך שנה שלמה שאסור להקשיב למומחים (אלא הם מפורום קהלת). העיקר שבצלאל הקטן ריפד היטב את המאורה של אורית הסמרטוטית. בהמשך הריאיון פלטת בכעס רב משפט בו אמרת בערך כך ״אנשי האתמול שממשיכים להסית ולפלג״. הביטוי ״אנשי האתמול״ סיקרן אותי. חיפוש ברשת העלה בעיקר קישורים לספר של טל אלמליח בו הוא מנסה לברר מדוע נחלש ואבד כוחם הפוליטי של הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם בשנות השבעים. כנראה שלא לספר הזה התכוונת. מצאתי גם שלל אזכורים לאנשי האתמול ברשתות החברתיות ואפילו במתיימר להיות עיתון ״ישראל היום״. רוב האזכורים הופיעו לאחר השבת השחורה, גם מימין וגם משמאל, ובאו לתאר את הפוליטיקאים שלנו. ימניים נכנסו ביאיר לפיד ואחים לנשק ושמאלנים כמובן הצמידו לביבי את הכינוי ״איש האתמול״. כשאני מתבונן בשדרת המנהיגים שלנו ובאלו הרוצים להחליף אותם לאחר השבת השחורה, כולם נראים לי שקופים כהולוגרמות ודהויים כסרט צילום ישן. בראשם עומד איש האתמול הגדול מכולם, בנימין נתניהו. מאז השבת השחורה הוא רוב הזמן נראה זעוף, עייף ולא מרוצה. רק לרגע אחד ראיתי אותו מרוצה, כעשה סטנדאפ על הבמה בהדלקת נרות מול אנשי משטרה. ההופעה שלו הזכירה לי מיד את הסרט של איתי אשר מתאגיד השידור ״הקאמבק של ביבי - בנימין נתניהו בקמפיין הבחירות החשוב בחייו״. בסרט רודף איתי אחרי ה״ביביבא״, המשאית-אקווריום איתה נדד ביבי מעיר לעיר במהלך בחירות 2022. זה מסמך תיעודי מרתק ומטריד לכל תופעת הביביזם. אם לא צפית עד כה, אני ממליץ בחום. אבל מעבר לזרקור החשוב על הערצת האיש, הכתה בי המקבילה לסטנדאפ של ביבי בהדלקת הנרות. רק על הבמה, תוך כדי קמפיין, הוא באמת חי, איש המכירות הראשי של מדינת ישראל. מה לעשות שברהיטים שמכר היו מלא מנהרות של טרמיטים. ההתנהגות שלו על הבמה בחנוכה הראתה כמה הוא מקובע בדרכיו, כמה הוא לא השתנה ולא ישתנה וכמה הוא מתכנן את הקאמבק הבא שלו. גם שאר להקת חברי הכנסת והשרים לא הראתה נכונות לשינוי אמיתי. בצלאל הקטן המשיך לחלק כסף כדי לשמר את הקואליציה. בדרך הוא כתב ספר ילדים על מיץ פטל והבחירות לרשויות המקומיות. החרדים המשיכו לדרוש ולקבל כסף. בני גנץ חיפש ומצא אלונקה להיכנס מתחתה. חילי טרופר המשיך ללהג על משהו לא ברור. איתמר בן-גביר הגביר את קצב בניית המליציות ויצא על אנשי הצבא בכל הזדמנות. חברי הליכוד המשיכו לפעות כעדר כבשים לצליל פעמון המשכוכית של ביבי. יאיר לפיד המשיך להיות רהוט וחסר אידאולוגיה אמיתית כתמיד. מרב מיכאלי העלתה, סוף סוף, את המחזה אישה בורחת מבשורה (הביקורות על מופע הבכורה היו צוננות מאוד). יריב לוין המשיך, כאותו חתול משועמם, להתעלל במערכת המשפט. הייתי יכול להמשיך אבל אין כמעט אחד מהם שהראה גרם אחד של אדפטציה וחשיבה חדשה לאחר השבת השחורה. אומרים לי שאלו תהליכים שייקחו שנים, שגם גולדה זכתה בבחירות אחרי מחדל 73 ושעברו ארבע שנים לפני שהמערך הפסיד בבחירות. אני לא יודע אם יש לי ולמדינה שלנו אפשרות לחכות ארבע שנים. וסיפור קטן לי בשבילך ממגדל השן. במחלקה אקדמית פלונית באוניברסיטה אלמונית נערכו בחירות לראש המחלקה. שני מועמדים נגשו לבחירות עברו שניהם וניסו לשכנע את חברי המחלקה. נשאו שניהם נאומים חוצבי להבות לפני ההצבעה הסופית (נו טוב אני מגזים, אלו היו נאומים אקדמיים משמימים). המבוגר מבין המועמדים, זה שעמד לפני פרישה לגמלאות, נאם ראשון. אחת מהבטחותיו הייתה לשתף מחדש את גמלאי המחלקה בניהולה. הצעיר רק דיבר על תוכניותיו המדעיות לפיתוח המחלקה. כמעט אף אחד לא הצביע למבוגר. חברי המחלקה לא היו מוכנים בשום אופן להחזיר להגה הניהול את אנשי האתמול שכל המחלקה חיכתה בכיליון עיניים שיצאו כבר לגמלאות. הסיפר מספיק ברור שמחה? כולכם אנשי האתמול, שמחה. איך צעק אורי זהר במערכון על חידון התנ״ך ״זמנך עבר!״ ייסורי מצפון קשים, שלך אלון קורנגרין נ.ב. בשבוע הבא מתחילה שנת 2024. ממש בתחילת השנה יפרסם בג״ץ את פסיקתו בנושא חוק הנבצרות וחוק ביטול עילת הסבירות. אתה מתרגש שמחה?

יום חמישי, 28 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #29 - הנדון: בהמתנה לבג״צ הסבירות שלום שמחה, אתמול שחרר עמית ״השופר״ סגל פצצה. טיוטה של פסק הדין של בג״צ בנושא השינוי שרקחת ביחד עם יריב ״עיני נחש״ לוין לחוק יסוד השפיטה כדי לבטל את עילת הסבירות. מיד לאחר האקספוזה המטורף יצאת מהמחילה בה התחבאת וצייצת את המשפטים הבאים. ״בימים אלה, כשחבריי ואני בכנסת מעבירים את כל החוקים בהסכמות ובקונצנזוס כדי לשמר את אחדות העם ואחדות הכוחות הלוחמים, מתן פסק דין תקדימי המשנה את עקרונות היסוד של מדינת ישראל על חודו של קול הוא מעשה חסר אחריות לאומית.״ ״אני קורא לבית המשפט העליון ולשופטיו להתעשת ולהתחבר לרוח האחדות והאחריות המפעמת בכל שדרות הציבור, ולהימנע מיצירת מחלוקת לא נדרשת בעם.״ ״אני וחבריי נמשיך ונעשה הכל כדי לוודא שלקחי ה-7/10 יופנמו ושהשינויים הנדרשים וההכרחיים במערכות השלטון כולן ובמערכת המשפט, יתבצעו על ידי נבחרי העם, בהסכמות רחבות, כיאה למדינה דמוקרטית.״ איזו מלאכת מחשבת של מניפולציה, גאזלייטינג וציניות. עוד לא הפנמת שאין לך את הזכות לעמוד בכיכר העיר הווירטואלית ולהטיף מוסר. ולא נכנס פה למופע התחנונים שהעלה יריב לוין כשביקש מהשופטים לא פרסם את פסק הדין. אולי צריך לשנות את כינויו מעיני נחש לדמעות תנין. ממש הקוזק הנגזל (וכל זאת למרות שהוא לא מכנס את הועדה לבחירת שופטים). אז בוא ננסה לשכתב קצת. בסדר שמחה? בבקשה: ״בימים אלה, כשחבריי ואני בכנסת מעבירים את כל החוקים בהסכמות ובקונצנזוס כדי לשמר את אחדות העם ואחדות הכוחות הלוחמים, העברת תיקון בחוק יסוד השפיטה המשנה את עקרונות היסוד של מדינת ישראל ברוב זעום בכנסת הוא מעשה חסר אחריות לאומית.״ ״אני קורא לחברי הכנסת ולשרי הקואליציה להתעשת ולהתחבר לרוח האחדות והאחריות המפעמת בכל שדרות הציבור, ולהימנע מיצירת מחלוקת לא נדרשת בעם.״ ״אני וחבריי נמשיך ונעשה הכל כדי לוודא שלקחי החקיקה הפרועה יופנמו ושהקרעים בעם יאוחו. ביטול חוקי הרפורמה יתבצע על ידי נבחרי העם, בהסכמות רחבות, כיאה למדינה דמוקרטית.״ עכשיו, לך וצייץ את זה, שלך, אלון קורנגרין

יום שבת, 30 בדצמבר 2023 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #30 - הנדון: ביבי וצ׳ימברלין שלום שמחה, אני לא יודע אם שמת לב שמחה, אבל לאחרונה נעשה פופולארי להשוות את בנימין נתניהו לנוויל צ׳ימברלין ראש הממשלה הבריטי שהוביל קו פייסני מול היטלר לפני מלחמת העולם השנייה. אכן, צ׳ימברלין יישם מדיניות שעבד עליה הכלח ולנצח דבק בו כתם הפייסנות המוטעית של המפלצת הנאצית. גם בנימין נתניהו דגל שנים רבות במדיניות מוטעית מול החמאס וגם לו תדביק ההיסטוריה את כתם הכשלון. מה שההיסטוריה מדביקה, אף מקלחת לא תסיר. למרות הערך המוסף של השוואה זו, היא מתעלמת מנקודה חשובה. צ׳ימברלין נבחר כיוון שהציבור בבריטניה תמך במדיניות הפיוס אותה הוביל מול גרמניה. למעשה כשנבחר להיות ראש ממשלה ב 1937 היה השלישי מבין ראשי ממשלה שנקטו קו פייסני מול היטלר. בריטניה הושפעה קשות מהטראומה של המלחמה הגדולה (לה אנו קוראים היום מלחמת העולם הראשונה – אם לא ידעת זאת שמחה). בחפירות בצרפת ובלגיה נהרג דור שלם של צעירים אנגלים. לכן, גם שנים לאחר מכן, היו רבים בציבור האנגלי שהתנגדו ליציאה למלחמה בנאצים. הבריטים בחרו סדרה של מנהיגם פייסניים כי אלו היו הפוליטיקאים שהכי ייצגו את הסנטימנט הציבורי. לחילופין, ניתן לומר שאלו הפוליטיקאים שידעו הכי טוב לנצל את הסנטימנט הזה כדי להיבחר לפרלמנט. פוליטיקאים רוצים להיבחר למשרות ציבוריות. פוליטיקאים מוצלחים מזהים את הסנטימנט הציבורי ומצליחים להתחבר אליו כדי להיבחר. ופה בדיוק הבעיה שלנו. מאז שנות התשעים מצליח בנימין נתניהו להיבחר שוב ושוב לעמדות בכירות בהנהגה הישראלית. מאז 2009 הוא כמעט ברציפות ראש הממשלה. מה זה אומר על העם הישראלי? הישראלים מכורים לדחיינות, מכורים לחוסר החלטה. אנחנו לא רוצים להחליט החלטות כואבות על יחסי דת ומדינה ולא רוצים להחליט החלטות כואבות על יחסינו עם הערבים. לכן אימצנו מדיניות של ״ניהול״ והתעלמות. לכן ביבי מתאים לנו כל כך. הלא מחליט האולטימטיבי. אני זוכר את נאום בר-אילן שלו. כולנו ידענו שאמר ״פתרון שתי המדינות״ תוך כדי קריצה ועם אותו חצי חיוך מפורסם. אותו חצי חיוך מזלזל שכולנו למדנו לקרוא. לא רק מנתניהו אנחנו צריכים להיפרד. אנחנו צריכים, אחרי שבעים וחמש שנה, להתבגר. אם לא נתבגר ונתחיל לטפל בבעיות הקשות שלנו, נמשיך לבחור מנהיגים תואמי נתניהו. ומנהיגים אלו ימשיכו לגרור בשולי גלימתם אנשים כמוך שמנצלים את חולשת המנהיג וחופרים תחת יסודות המדינה. שינה טרופה וייסורי מצפון קשים, שלך, אלון קורנגרין *גרסה של מכתב זה פורסמה במדור המכתבים של הארץ ב2.1.2024 https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2024-01-01/ty-article-opinion/.premium/0000018c-c53e-d4e1-ad8f-fdbf68630000

יום שני, 1 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #31 – הנדון: מלכודת הפתאים כבר שבוע שלם אתם מותחים את הקפיץ של המלכודת שהערב, בעוד כחצי שעה, ילכדו בה שופטי בג״צ. איתמר ״הפיתה״ בן-גביר עשה לבני גנץ תרגיל בריונות של גן ילדים. בכוונה הוא לא האריך את כהונתה של נציבת בתי הסוהר. קטי פרי לא מעניינת את הפיתה ואין לו שום דבר נגדה באמת. הוא פשוט בדק עד כמה בני ״רוזנגנץ״ גנץ רוצה להישאר בקואליציה. אם רוזנגנץ היה מתעקש, הוא היה מגלה שכהונתה של פרי הייתה מוארכת בקלות. אבל רוזנגנץ התקפל, רוצה להישאר בקואליציה. אכן רוזנגנץ ואייזנשטרן נראים יותר ויותר כמו שתי דמויות שוליות בטרגדיה שקספירית. כמו בהמלט, גם שניהם יחוסלו על ידי המחזאי בקרוב. אפשר להמשיך. גלית דיסטל נשכבה על הגדר בשביל ביבי. היא הודתה שהייתה חלק ממכונת הרעל, אבל לא סיפרה מי הפעיל את המכונה. להפך, היא שיבחה אותו וממשיכה להעריץ אותו והתמימים מחאו כפיים. עוד שלב בתהליך הלבנת המנהיג. אפשר להמשיך. אורית ״הסמרטוטית״ סטרוק יצאה על אלוף טולדאנו. נורא חשוב לשאול אותו בישיבת ממשלה האם טייסים מסרבים לעזור לכוחות הקרקע. טולדאנו התרגז. ביבי נזף באלוף במקום בסמרטוטית. אפשר להמשיך. בצלאל ״הקטן״ סמוטריץ שחרר אמירה שצריך להשאיר רק 200,000 ערבים בעזה. השאר יהגרו מרצון. איזו הסברה מעולה למדינת ישראל. אפס תגובה מביבי. אפשר להמשיך. אחרי הפרסום של עמית ״השופר״ סגל (על תגובתך כבר דיברנו במכתב הקודם), אץ רץ אריה ״דמעות תנין״ דרעי והציע חוק שכולו למען אחדות העם. חוק שידחה את פרסום פסיקת בג״צ בעוד כמה חודשים. למען אחדות העם הסביר דמעות תנין, הכל למען אחדות העם. ואתה ויריב ״עיני נחש״ לוין תמכתם במהלך של דמעות תנין. עיני נחש אפילו אמר ״שלא יתנגד אם מישהו יקדם את החוק הזה״. מלאך עליון הוא עיני נחש. אפשר להמשיך. הבמה מוכנה, האקדח על השולחן, מלכודת העכברים דרוכה, רוזנגנץ ואייזנשטרן לא יפרקו את החבילה, הציבור דואב ומשפחות החטופים בוכות. הנה נכנס לבמה בית המשפט ומתקדם ממלכתית ובראש מורם לעבר המלכודת שלכם. איך שיפורסם פסק הדין, המלכודת תיסגר. אני כבר שומע את שירת מקהלת הרעל לאחר פרסום החוק: ביקשנו מבג״צ לא לפרסם כדי למנוע פילוג בעם. אפילו אריה דרעי הציע ממש בדמעות דרך לאפשר לבג״צ לא לקרוע את העם. אבל בג״צ לא התאפק. לכן אין לנו ברירה ואנחנו ניכנס עוד יותר חזק במערכת המשפט. בג״צ לא השאיר לנו ברירה אלא להמשיך ולחוקק את חוקי הרפורמה. באמת לא רצינו. אבל בג״צ כפה עלינו. עוד ועוד כיוצא בזה תשיר מקהלת הרעל. אי אפשר להמשיך. אני כותב ומפרסם את דעתי הסרקסטית בחיפזון. הלוואי ואתבדה. אבל, יש מצב שהמציאות תהייה גרועה הרבה יותר. שינה טרופה ועקיצות נמלי אש, שלך, אלון קורנגרין

יום שישי, 5 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #32 – הנדון: שמחה 2.0 שלום שמחה, את ריצת המרתון הראשונה שלי רצתי בגשם. כמה שעות טובות (אני רץ ממש לאט) בגשם. לקראת הסוף, כשהייתי רטוב לגמרי ושרירי היו תפוסים וכואבים, היה ברור שאגיע תשוש לחלוטין לקו הסיום. איך יהיה לי כח, חשבתי, להמשיך משם? לא חשבתי על זה לפני שהתחלתי וכשרצתי השקעתי כל גרם אנרגיה בריצה. ואז חציתי את קו הסיום והמשכתי ללכת. המשכתי ללכת כי לא הייתה לי ברירה אחרת. השבוע הרגשתי קצת כמו באותו היום. כולנו בציבור הליברלי חיכינו לפסק הדין של בג״צ על עילת הסבירות. כשהגיע הייתה לי תחושה כמו זו שהרגשתי כשחציתי את קו הסיום של אותו מרתון. אחרי תשעה חודשים של מרתון הגענו לקו סיום, חצינו אותו ואנו ממשיכים ללכת הלאה. אין לנו ברירה אחרת. בעוד אנו מביטים קדימה אתה החלטת לעבור טרנספורמציה מרוטמן 1.0 לשמחה 2.0. שמחה המאחד, שמחה המכה על חטא. התראיינת לערוץ 13, אחד מהערוצים הכה שנואים עליך, והצגת חרטה. אבל, שמחה, לא הלכת באמת עד הסוף. לא הצגת חרטה ותשובה שלמות. הרוטמן הישן הציץ מבעד לסדקים של לכת האחדות בה ציפית את שמחה 2.0. כמו שכתבתי במכתבי הקודם, שמחה 2.0 הזיל דמעה כאשר הלין על בג״צ. למה, למה לפרסם את הפסיקה בזמן מלחמה? מה כבר היה קורה אם היה מפרסם את הפסיקה בעוד כמה חודשים? כשניר גונטג׳ הזכיר לך שהתאריך היה ידוע עקב הפרישה של שתי שופטות מההרכב, היתממת ואמרת ״אז מה, לא נורא״. התעלמת מכך שפרישתן מההרכב הייתה משנה את התוצאה ומונעת את פסילת החוק. ידעתם כבר חודשים, כולל חודשיים במלחמה שזה תאריך היעד. יתירה מזאת, בקיץ עשיתם כל מאמץ, אתה ועיני נחש, לדחות את הדיון. אם רוח האחדות והחרטה נחתה עליך, למה לא התארגנתם בכנסת, עם תחילת המלחמה וביטלתם את החוק? כל שאלה שניר שאל זכתה להסתייגות ולא אחזור פה על הכל, רק אמרת שברור שזה יהיה בהסכמה רחבה (ומיד סייגת ״אם אפשר״. אותם משפטים שליוו אותנו תשעה חודשים). יום לפני ערוץ 13 התארחת בתוכנית הפטריוטים של ערוץ 14. גם פה דאגת להטיל את האשמה על בג״צ, דאגת לומר שרוב בעם רוצה רפורמה במערכת המשפט, שוב אמרת שבזמן הלחימה לא תעסוק ברפורמה (אבל סירבת לומר מה יהיה לאחר המלחמה), התעקשת לא להשיב לשאלות הפורום (פעם אחרונה שאני צופה בתוכנית הזוועות הזו) באופן ישיר, התעקשת, שכרגע, אתה לא עוסק בכל מה שהיה לפני השבת השחורה. איזו גדלות נפש. בקיצור, המיתוג שלך לשמחה 2.0 לא ממש טוב. רוטמן 1.0 עדיין שם ויחזור אלינו. מעבר לכך, אין אתה יכול לרחוץ בניקיון כפיים כשאורית הסמרטוטית מלכלכת על טייסים, כשבצלאל הקטן מפזר כספים וכששאר חברי מפלגתך מתנהגים כפי שעשו תמיד. בספרו ״על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה״ הרוקי מורקמי מספר על שיחה שהייתה לו עם רץ מרתון מקצועי. הוא שאל מה החלק הקשה ביותר בריצת המרתון. הוא הופתע לשמוע שהחלק הכי קשה הוא לשרוך את הנעליים לפני ריצת הבוקר. אחרי השנה שעברה עלינו, קשה לנו נורא להתכופף ולשרוך את הנעלים ולצאת שוב לרחובות. אבל בקרוב נעשה זאת. מאוד הייתי רוצה לא לעשות זאת. אבל אין ברירה, צריך בחירות ובקרוב. עם קצת מזל, לא תעברו את אחוז החסימה ואני אוכל להפסיק לכתוב לך מכתבים. נדודי שינה וייסורי תשובה אמיתית, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. נראה שהעלית משקל בשנה האחרונה. לא יזיק לך לרוץ

יום שלישי, 9 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #33 – הנדון: בין שתי כיכרות שלום שמחה, בשבוע האחרון הייתי מספר פעמים בכיכרות. אתה יודע, שתי הכיכרות שלנו. שני הקטבים שלאט לאט נמשכים ומתקרבים זה לזה. כיכר החטופים במוזיאון תל אביב וכיכר המחאה ליד הבימה. שני ניירות לקמוס למצבנו בתחילת 2024. אל תבוא לכיכרות האלו. אתה לא רצוי פה. כיכר הבימה מתחילה לתסוס. כמו אז, הייתה הפגנה עם מטריות (כמו אז לא הגעתי אליה – בושה). כמו אז, מתחיל לרדת הגיל הממוצע בהפגנות אל מתחת לגיל הזהב. כמו אז, מתחיל מפלס הרעש לעלות (עקב ריבוי מכשירי השמיעה בקהל זה עדיין לא מפריע). כמו אז, השלטים זועקים את האמת. כמו אז, מתחיל לצאת הזעם. שלא כמו אז, קשה להוציא את הזעם מבעד לעצב. אבל הוא מתחיל לצאת. עוד שבוע שבועיים כבר יצא. תחזיק חזק שמחה, שארית רעמתך תיסוג לאחור כשיפרוץ הזעם. לפני שבוע ירד גשם והרטיב את תמונות החטופים. על הגשרים בדרך לכיכר השלטים ממורטטים. חלק מפני החטופים נסחפו בגשם והם חסרים על הגשרים והגדרות. גם בעזה הם נסחפו בגשם? בכיכר החטופים אנשים עצובים עומדים ומקשיבים לנאומים עצובים. עומדים בשקט, שרים כמה שירים עצובים ומתפזרים. תחושה עמוקה של מלנכוליה וייאוש בכיכר. האנשים על הבמה מתחננים על חיי יקיריהם מול אומה דוממת. ממעל משקיף על הכיכר מגדל משרד הבטחון ומבטיח בהוד והדר שלחימה תחזיר אותם הביתה. והמשפחות מפחדות, מפחדות מאוד שאם ירימו את קולן יתנקמו בהן ושחרור יקיריהן ישלם מעבר לאופק. הרי הגברת כבר אמרה להם שהכי טוב שיהיו בשקט. כבר עברנו לשלב הבא שבו נילחם חודשים על חודשים ונהרוג סופית את התקווה. וכשאנו מרימים את ראשינו למנהיגות אנו רואים רק היבריס מעורב בטמטום. רואים ועינינו כלות. רק בשבוע האחרון התעסק איתמר ״הפיתה״ בן-גביר שוב באוכל של מחבלי הנוחבה. זה מה שחשוב עכשיו? יכולתו להפריד עיקר מטפל פשוט מדהימה. אולי עדיף כך, שיתעסק בפיתות במקום בחלוקת נשקים. בצלאל הקטן הודיע שצריך לצמצם את אוכלוסיית עזה פי עשר. שר הטרשת הנפוצה, עמיחי אליהו אמר "אנחנו בעוצמה יהודית לא מדברים על טרנספר, אלא על שיפור דיור לעזתים שרוצים בכך". בצלאל הקטן גם התרעם שלא התייעצו איתו לפני ששלחו את אהרון ברק לבית המשפט בהאג. מדהים כמה היבריס אפשר לדחוס בכזה בצל קטן. איך אומרים ביידיש: "זאָלסט וואַקסן ווי אַ ציבעלע – מיטן קאָפּ אין דר'ערד" (שתצמח כמו בצל עם הראש באדמה). עמיחי שיקלי חצי התפטר. מעניין איזה חצי נשאר בממשלה ואיזה חוזר לכנסת. שרים השתלחו ברמטכ״ל כי הקים צוות בדיקה מקצועי. שר החוץ הטרי מיהר להראות שהוא יותר מפגר משר החוץ הקודם (לא פשוט בכלל) והודה בחיסול של צה״ל בלבנון. צביקה פוגל הודיע לבג״צ שהוא יטופל מיד אחרי החמאס. והיריעה קצרה מלהכיל. ואתה שמחה, מרוב פלצות על כך שנתניהו שלח את אהרון ברק להאג, נעלמת דום באופן מאוד רועש. ובכיכר עמדו על הבמה משפחות החטופים והתחננו. והקהל בכה. והממשלה הפקירה אותם שוב. לא יכולתי להישאר שם. כשצעדתי לאיטי בחזרה לחניון, עברה מכונית לידי ומחלונה הפתוח צעקו אלי ״רק ביבי״. זה גרם לי לחשוב על מצבנו המוזר שבו חלק מהעם נשבע לאדם אחד. מעניין מה יצעקו אחרי שילך. האם מכוניות יעברו לידי בכביש ומחלונן אשמע ״רק רוטמן״? עם המחשבה הזו נהגתי עם חיוך הביתה. שלך, אלון קורנגרין נ.ב. כל הרשת כבר ירדה על הציוץ שלך. אין מה להוסיף. שתיקתי שווה זהב.

יום חמישי, 11 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #34 – הנדון: רוזנגנץ ואיזנשטרן תקועים שמחה שלום רב, מצב הרוח הלאומי שלנו דומה לדכדוך השורר בממלכת דנמרק במחזה ״המלט״ של שייקספיר. אפרוריות, אבל ומלנכוליה מעיקים על דנמרק, המלך אשם ומתכחש לכך, המלכה מתעלמת מהמציאות, המלט מעמיד פני משוגע ואופליה משתגעת באמת. ובתוך כל המהומה צצות שתי דמויות משנה, רוזנקרנץ וגילדנשטרן, חברי ילדות של המלט הנקראים לעזר. המלך מבקש מהם להתגייס למען הממלכה ולעזור לטפל בהמלט. מיד נכנסים השניים מתחת לאלונקה וגילדנשטרן מגדיל ואומר ״צַוּוּ וְנַעֲשֶׂה. כִּי הִנְנוּ שָׂמִים בָּזֶה לְרַגְלֵיכֶם, לִבֵּנוּ הַנָּכוֹן לְשָׁרֶתְכֶם בַּכֹּל,כְּמִצְוַתְכֶם עָלֵינוּ.״ (מאנגלית, אברהם שלונסקי). במהלך המחזה צצים השנים מדי פעם ובסוף נופלים ונהרגים במלכודת שהמלך תכנן להמלט. מרגע שדמויות המשנה הללו נכנסו מתחת לאלונקה, נחרץ גורלם. גם בטרגדיה הישראלית שתי דמויות משנה נכנסו מתחת לאלונקה, רוזנ-גנץ ואיזנ-שטרן. לפני כמה חודשים נקראו שני האנשים הטובים הללו לדגל על ידי קינג ביבי כדי להרגיע את טירוף הממלכה. מיד נכנסו השניים מתחת לאלונקה. לכל מי ששואל אותם הם מספרים שבכל רגע הם יכולים לצאת מתחת לאלונקה וכתוצאה שלטונו של קינג ביבי יסתיים. לכאורה שתי אפשרויות פתוחות בפני רוזנגנץ ואיזנשטרן. הם יכולים להמשיך לשאת את דגל הממלכתיות, להישאר במועצת המלך המצומצמת, לנסות ולהשפיע על המציאות ולתמוך במדינה המאבדת את שפיותה. לחילופין, הם יכולים לקום ולעזוב את מועצת המלך וכך לכפות בחירות והחלפת שלטון. אבל, קיימת אפשרות שלישית. גם לאחר שרוזנגנץ ואיזנשטרן יעזבו את הממשלה יישאר קינג ביבי עם 63 נתינים נאמנים. הם יצופפו שורות, יירו חיצים ממכונת רעל על רוזנגנץ ואיזנשטרן, ישחירו פניהם ברבים ויחזירו חלקים מהעם המאבד את שפיותו לחיק הקינג. כך יצאו רוזנגנץ ואיזנשטרן מהעיר, יקבלו מכות וגם יאכלו את הדגים הסרוחים. מספרים לנו על חמש אצבעות מופלאות שיפילו את הממשלה. הן לא באמת קיימות במציאות. גם בעבר, יצאו כאלה ואחרים לתקשורת ואמרו שהם נגד מדיניות הקינג. אבל ביום פקודה הצביעו בעד. זה גם מה שיקרה הפעם. אפילו ליצנית החצר, גלית דיסטל, הביעה חרטה, אבל אמרה בבירור שהיא אוהבת את קינג ביבי, שהוא הכי מתאים לתפקיד ושהיא תצביע כפי שהוא ינחה. לכן המחזה הטראגי ימשיך עד לסופו העצוב בבחירות 2026. רוזנגנץ ואיזנשטרן תקועים בדיוק כמו רוזנקרנץ וגילדרשטרן של שייקספיר. אין להם אפשרות לצאת ממועצת המלך. הם יישארו בה עד הסוף המר. לכן כולכם, כל שישים וארבעת המופלאים, ממשיכים ללכלך, לגנוב, להתחנף לקינג, להדיר, להרעיל ולפלג. אין לכם שום תוכנית ללכת הביתה. רק אנחנו פה מאבדים את שפיותנו כאופליה. שינה טרופה וסיוטים, שלך, אלון קורנגרין

יום שישי, 12 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #35 - הנדון: היד שחתמה על הדף שלום שמחה, אחרי מכתבי הקודם (שוב תודה שאתה לא עונה), שאלו אותי למה אני כותב אליך. למען השואלים, אבהיר שאני לא כותב אליך. הייתי יכול להמציא חבר בדיוני ולכתוב אליו. אבל מאחר וחלק מהמכתבים עוסקים במעלליך בכנסת ישראל, נוח לי להפנות את כל מכתבי האחרים אליך. זה מייצר מעין חוט מקשר בין כל המכתבים. מאחר ואין לי צורך בתשובה ממך, נשארתי עם המבנה הנוח הזה להביע את דעתי. במכתבי הקודם הזכרתי שצריך חמש אצבעות של חברי כנסת מהקואליציה כדי להפיל אותה. גם אמרתי שלדעתי אין חמש אצבעות כאלה בנמצא. ביום פקודה כל שישים וארבעת השודדים יצביעו לקפטן כחול השיער. חמש האצבעות התגלגלו במוחי כמה שעות בחיפוש אחר זיכרון מתאים. בסוף שלפו האצבעות את השיר ״היד שחתמה על הדף״ של דילן תומס. השיר מאוד מתאים לתקופתנו. לא מצאתי תרגום של השיר לעברית אז תרגמתי אותו בעצמי. אני לא מתרגם, אני לא כותב שירה והציון שלי בדקדוק עברי הוא הנמוך מכל ציוני הבגרות שלי. אני מקווה שהצלחתי להעביר את השיר באופן סביר (איזה כיף להשתמש במילה הזו, נכון שמחה?) מאנגלית לעברית. אז בבקשה, הנה השיר. היד שחתמה על הדף היד שחתמה על הדף הפילה קריה; חמש אצבעות השלטון נשימה קיצרו, את ספרת המוות הכפילו וחצו מדינה; חמישה מלכים מלך המיתו. היד האדירה מחוברת לגו שחוח, פרקי האצבעות דחוסים בחמר; קולמוס מנוצת אווז שם קץ לרצח ששם קץ לדיבור. היד שחתמה על הדף זרעה מגיפה, גדל הרעב ובא הארבה; עצומה היד המכבידה על אדם על ידי שרבוט חתימה. חמשת המלכים סופרים מתים אבל לא מרככים את הפצע המגליד ולא מנחמים; יד שולטת בחמלה כיד השולטת בשחקים; לידיים אין דמעות. אני אתן לך להבין לבד את השיר ואת ההקשר שלו לימים הקשים שאנו עוברים. נקיפות מצפון חמורות, שלך, אלון קורנגרין

יום שלישי, 16 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #36 – הנדון: הכאב שלום שמחה, הדיסונאנס הכי גדול שאנו חווים בחודשים האחרונים הוא בין התנהגותם הבהמית של חברי בקואליציה לבין האבל והשבר של הציבור. שרת הפופקורן בעצם בדיאטה, שר החינוך רוקד במקום בו היה פיגוע, שר הפיתות עוסק בתפריט בתי הכלא, שר המשפטים מעכב מינויים בעליון, אמסלם משתלח, קרעי הורס, שר האוצר חומס, שיקלי מתפטר לא מתפטר, מי גולן מדלגת ממשרד ללא תוכן למשרד ללא עניין ועל כולם מנצח תוך חיוך לגלגני כחול השיער. וממול הקרקס עומדת אומה ״קרועת לב אך נושמת״ ובכל יום סופרת בכאב את ״הותר לפרסום״, את הימים שעברו, את מספר החטופים וכל מספר אחר שעוזר להיצמד למציאות. ומה תבקש האומה מבחירי כנסת ישראל? רק קצת חמלה ואמפתיה. לא אמירות רהב וצחצוח חרבות פח. כבר מעל מאה ימים מתחננת האומה למנהיג שיהיה אנושי. אתה יודע שמחה, כמו אותן חמש דקות של ג׳ו ביידן, רק כל הזמן. רק קצת עזרה בטיפול בכאב. מחשבות כאב הזכירו לי את השיר ״כאב״ שכתב טרנט רזנור ב 1994. שיר שהפך למפורסם הודות לביצוע של ג׳וני קאש. למרות שהשיר קשה, אני דווקא חושב שהוא מתאר את התהליך של מציאת סיבה לחיות למרות דיכאון וכאב. הנה הוא בתרגומי המגומגם. כאב הכאבתי לעצמי היום לבדוק אם חש אני עדיין התרכזתי בכאב הוא היחידי שנאמן המחט קורעת חור- דקירה ישן ומוכר שמנסה להרוג הכל אבל הכל אני זוכר למה הפכתי? חברי המתוק ביותר כל מכרי נעלמים כשהסוף קרוב אתה יכול לקבל את כל אימפריית העפר אני אאכזב אותך ואגרום לך צער אני חובש את כתר הקוצים ביושבי על כיסא שקרן מלא מחשבות שבורות שאינני יכול לתקן מתחת לכתמי הזמן הרגשות מתפוגגים אתה אדם אחר אני עדיין כאן למה הפכתי? חברי המתוק ביותר כל מכרי נעלמים כשהסוף קרוב אתה יכול לקבל את כל אימפריית העפר אני אאכזב אותך ואגרום לך צער אם יכולתי להתחיל מחדש במרחק מיליון מילין מפה הייתי שומר על עצמי הייתי מוצא מפה שינה טרופה והרבה כאב שמחה, שלך אלון קורנגרין

יום חמישי, 18 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #37 – הנדון: חשיבה קסומה שלום שמחה, סדאקו ססאקי הייתה בת שנתיים כשהופלה פצצת אטום על הירושימה. היא הייתה שני קילומטר מנקודת הפיצוץ. למרות שרבים מסביבה מתו מיד נראה היה שסדאקו לא נפגעה כלל. עשר שנים לאחר מכן התחילה סדאקו לסבול מעייפות וקשיי נשימה קשים. במהרה אובחנה, כמו תושבים אחרים של הירושימה באותן שנים, כחולת לוקמיה. בעודה מאושפזת, ביקרה את סדאקו חברתה שיזוקו וסיפרה לה אגדה. לפי הסיפור, העגור, ציפור קדושה ביפן, חי מאות בשנים. לכן, אם חולה יקפל מנייר אוריגמי אלף עגורים, הוא יחלים. למשמע האגדה החליטה סדאקו לקפל אלף עגורי אוריגמי. היא קיפלה הרבה עגורים אבל זה לא עזר וב 1955 היא מתה. הסיפור של סדאקו לא נגמר פה. כדאי לך, שמחה, לקרוא את ההמשך המרגש ברשת. אבל בוא נמשיך. מה שסדאקו עשתה היא דוגמה לחשיבה קסומה או חשיבה מאגית (באנגלית Magical Thinking). בפסיכולוגיה ההגדרה של חשיבה קסומה היא האמונה שרעיונות, מחשבות, פעולות, מילים או שימוש בסמלים יכולים להשפיע על מהלך האירועים בעולם החומרי. חשיבה קסומה מניחה קשר סיבתי בין החוויה הפנימית, האישית של האדם לבין העולם הפיזי החיצוני. לא מפתיע שכל הדתות מכילות כמות גדולה של מחשבה קסומה (לדוגמא אם תתפלל תגיע לגן עדן). באנתרופולוגיה, הסיבתיות המונחת היא בין טקס דתי, תפילה, הקרבה או קיום טאבו, לבין תועלת או פיצוי צפויים. יש כמובן גם מצבים פסיכולוגיים פתולוגיים שאחד המאפיינים שלהם הוא חשיבה קסומה מוגברת. גם בתקופות אבל יש עדויות להתגברות של חשיבה קסומה, ואנחנו קצת באבל בשלושת החודשים האחרונים. אני מודה שמאז השבת השחורה האחרון עברו בראשי מדי פעם מחשבות קסומות. לפני חודש, כמו בכל שנה, האדים העץ הנטוע בין המרכז לחקר המוח לפקולטה לחינוך (תמונה מצורפת בשבילך שמחה). כל שנה מאדים העץ המדהים הזה ואז נושרים עליו. מצאתי את עצמי חושב כל בוקר, בעודי חולף על פני העץ בדרכי מהחנייה למעבדה, שכאשר יגמור להאדים ולהשיר את עליו יחזרו החטופים מעזה הביתה. מחשבה קסומה לפי כל ההגדרות. היום כבר איבד העץ כמעט את כל עליו (עוד תמונה מצורפת בשבילך) והם עוד לא פה. שמעתי את מנהיגנו העליון מצהיר שרק בכוח הם יצאו מעזה. עסקה לא תהייה עד שהחמאס ישבר. נראה לי שגם הוא סובל ממחשבות קסומות. גם במוחות חסידיו השוטים מקננות מחשבות מאגיות כמו ״רק ביבי יכול״ ו״ביבי חזק על החמאס״. ואצלך שמחה, אילו מחשבות מאגיות עוברות לך בין האוזניים? האם אתה מקשר בין יישוב מחדש של גוש קטיף לביאת המשיח? אולי מחשבות מאגיות על כך שאהרון ברק מפקד על חטיבות שריון סודיות? ואולי המחשבה המאגית (שאותה שמעתי מכמה בני הציונות הדתית) שהקרבת החטופים נדרשת למען ניצחון על החמאס? טוב שאתה לא עונה על מכתבי. אני לא רוצה לדעת. שינה חטופה וימים עצובים, שלך, אלון קורנגרין

יום שני, 22 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #38 – הנדון: תספורת שלום שמחה, שמתי לב שמכתבי נעשו קודרים. לא נעים לי לדכא אותך מכתב אחר מכתב. אחרי הכל, איזה מן חבר לעט אהיה אם אתבכיין כל הזמן? אז בוא ננסה להכניס קצת שמחה למלנכולית חיינו. אתמול קפצה לי ידיעה על הנשיא החדש של ארגנטינה חאבייר מיליי, החבר החדש במועדון המנהיגים הפופוליסטים. מה שבולט אצל מיליי כמעט מייד היא התספורת. הוא מתהדר ברעמת שיער מנופחת ושתי פאות לחיים בסגנון אלביס. בשל התסרוקת האקסצנטרית שלו, מיליי זכה לכינוי אל פלוקה ("הפאה"). הוא אמר בעקביות שהוא לא מסרק את שערו, מה שמוביל לתשומת לב עיתונאית משמעותית. הוול סטריט ג׳ורנל תאר את התספורת כך: מיליי מתאפיין בתסרוקת שהיא לא ממש צ׳פחה, מופטופ או מוהוק אלא איזה שילוב מורכב של השלושה. נראה שהיא נעה לכל הכיוונים בבת אחת, ומגיעה לשיאה בתנופה שמזכירה מדרון אלפיני בוגדני או פסל גרוטאות מתכת של ג'ון צ'מברליין. זה נראה כמו הכלאה בין שור שעיר עם אוזי אוסבורן. מעניין לאבחן שמיליי איננו הפופוליסט היחידי המטפח תדמית תוך שימוש מכוון בשיער ראשו. מדהים לראות עד כמה מועדון התספורת גדל בשנים האחרונות. נשיא מועדון התספורת הוא כמובן דונאלד טראמפ. לפני מספר שנים פרסם הוואשינגטון פוסט רשימה של מאה התיאורים לתספורת של דונאלד טראמפ. הנה כמה מהם בתרגום לא מוצלח לעברית. 1.מבנה העל המורכב שהוא שיערו של דונלד טראמפ. 2.יצירת מופת שהעיקרון שלה הוא רצון הרואי להסתיר לחלוטין את המצח. 3.שכבה דקה של גדילים ממוקמים בצורה מושלמת. 4.מבוך ספריי לשיער. 5.זה נראה כמסורק, אבל, באופן מדהים, זה לא מגיע מכל כיוון. אתה לא יכול לבהות בשערו של דונלד לזמן ארוך מדי. זה כמו לבהות בשמש. 6. בובת קליפת תירס מקוללת על ידי מכשפה. 7.קלח תירס שאפתני שברח מעמדת הזיכיון ביריד כפרי באלבמה, גנב פאה ללא השגחה, קפץ על רכבת משא לאטלנטיק סיטי ומעולם לא הביט לאחור. 8. המקבילה הגברית לחזיית פוש-אפ. 9.הסירוק הרב-כיווני הזה כל כך מורכב שאפילו מהנדסים מתפעלים מהמבנה שלו. מאחר שהוא עמיד בפני רוח וגשם, נאס"א הסתכלה עליו כמגן חום אפשרי למעבורת החלל. 10.למעלה, הוא זורם קדימה אל המצח, שם הוא מבצע פניית פרסה עדינה ומתפתלת, בעוד שלאורך הצדדים הוא מטאטא את ראשי אוזניו כמו שורות של ענני נוצה. 11.פאי דלעת מתפרק המאוכלס על ידי סנאים לבקנים מרושעים. סגן נשיא מועדון הפוליטיקאים בעלי התספורת המוזרה הוא ראש הממשלה לשעבר של בריטניה הגדולה, בוריס ג׳ונסון. הוא טיפח מראה פרוע של שערו כדי לשדר מסר של אחד מהעם (למרות שהוא נצר למשפחות אצולה ולמד בכל המוסדות הנחשבים של האי האנגלי). גם שערו זכה לתיאורים משעשעים רבים. 1.זה כמו כשאתה פותח קופסת ביצים ולאחת עדיין יש כמה נוצות. 2.בדיוק כמו הברקזיט: זה נראה כאוטי ומביך. 3.האם השתמשת בסכין ומזלג? 4.תפוח אדמה מכוסה מיונז טבול בדלי קש. 5.קלוש כמו הטיעון בעד עזיבת האיחוד האירופי. 6.זו לא תספורת. זו תאונה חקלאית. גישתו של ג'ונסון לנושא הייתה תמיד קלילה וכלאחר יד. לדוגמא, בתשובה לשאלה על שערו ענה פעם: "היה משהו במקלחת הבוקר שהשתמשתי בו, אני לא יכול לומר לך בכנות מה זה היה." למרות טענותיו, אנשים רבים לא השתכנעו, הניו יורק טיימס העיר על "השימוש האסטרטגי שלו בתמונה אבסורדית מטעה", בטענה שהוא השתמש ב"סגנון המטופש" שלו כדי להשיג "חיבה" - והצבעות. ה"אטלנטיק" הסכים, והצהיר שהוא "יודע בדיוק מה הוא עושה" מכיוון שהוא "מעורפל באופן שטחי אבל למעשה ממוקד וצופה". חבר חדש נוסף המועדון התספורת הוא חירט וילדרס, המנהיג נגד המהגרים של מפלגת החופש של הולנד, שזכתה לאחרונה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות הכלליות בהולנד. גם הוא מציג רעמת שיער שופעת ומחומצנת כנו זו של מרילין מונרו. מאחר הוא חדש יחסית לזירה, לא מצאתי תיאורים ציוריים של כיסוי ראשו המפואר. יש לי הרגשה שעוד יצופו ויעלו. לפני שניגש לטפל בגיבור השיער המקומי שלנו. ברור שבעידן המודרני בו יש השקעה רבה במיתוג סלבריטאים, רבות מטכניקות הקידום המשמשות בעולם הבידור ובשיווק אומצו על ידי פוליטיקאים שרוצים להשפיע ישירות על הציבור. כפי שנכתב לאחרונה בגארדיאן הבריטי: אין ספק, הפופוליזם עוסק גם בטיפוח הרעיון שאדם יוצא דופן - או לפחות אדם עם שיער יוצא דופן - יכול לשנות אומה באמצעות כוח אישיות טהור. אצלנו יש התעסקות לא פוסקת בתספורת של המנהיג העליון. כתבים רציניים מדווחים על כמות הכסף שנשפכת על ההדבקה, החלפת הצבעים התכופה והייעוד של דירה שלמה לתספורת ואיפור. אפילו אירוע החילוץ של שרה מהמספרה מצטרף להתעסקות המשפחתית במיתוג שעיר. אבל, אללי, השנים בהן התנופפה הבלורית כבר לא איתנו. הקבעון המחשבתי מתחרה רק בכמות הספריי לשיער. אין מחשבות חדשות בדיוק כפי שאין שינוי בתספורת. קפטן כחול השיער הוא שריד מן העבר וכל הפתרונות שלו, אותם הוא ממשיך לקדם למרות שכל המציאות כבר אחרת, לא השתנו מאז התחיל לצבוע את שערו. הגיע הזמן לבחור בתספורת אחרת. לא אתייחס לתספורת שלך שמחה. בשנה האחרונה השיער שלך זכה לתשומת לב לא מעטה וכיכב בקריקטורות ושלטי מחאה רבים. רק אעיר ששיער לא יהיה כפי הנראה חלק מהמיתוג שלך כמנהיג פופוליסטי. שינה טרופה ונשירה מהירה, שלך, אלון

יום רביעי, 24 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #39 – הנדון: מלחמה לנצח שמחה שלום, לפני כשבוע ביקרת במגרש בו נאספו המכוניות ההרוסות והשרופות לאחר השבת השחורה. צולמת שם והעלית פוסט פטריוטי קצר. רוב הרשת התגייסה, שוב, למרוח אותך בנוצות וזפת על הביקור. אתה כנראה אוהב את הטיפול הקוסמטי הזה. אנשים כתבו דברים יצירתיים במיוחד כדי לתקשר ברשת את הרגשות השליליים שהם חשים כלפיך. במיוחד כועסים עליך ניצולי ומפוני השבת השחורה שהעזת להגיע ולהסתובב בין שלדי המכוניות השותקים. כמו שכתב חיים גורי ב 1949 ״בצידי הדרך מוטלים מתינו. שלד הברזל שותק כמו רעי.״ תתפלא לשמוע שמחה, אני חושב שזו זכותך המלאה לבקר במגרש המכוניות של השבת השחורה. אבל, כרגיל, לפרסם על זה פוסט מראה על חוסר רגישות וחוסר הבנה של האירוע. רבים במרחבי הרשת העירו על כך ברמות שונות של סרקזם וכעס. כבר כמה ימים אני מנסה למצוא דרך להסביר לך לפחות חלק מהבעיה. היום צף לי באמצע היום סיפור שקראתי לפני עשרות שנים. אין כמו הזיכרון האנושי. משחררים את המוח ופתאום חוזרים זיכרונות ואומרים, אנחנו הזיכרונות אותם חיפשת, אנחנו הזיכרונות של חורף 2023. ב 1974 פרסם סופר בשם ג׳ו הלדמן ספר מדע בדיוני בשם ״מלחמה לנצח״. אני חושב שקראתי את הספר עוד כשהייתי בתיכון. לא ניכנס לכל פרטי העלילה. המסגרת מספרת על חיילים בצבא עתידי הנלחמים, איך לא, בחייזרים. כדי להילחם בחייזרים טסים החיילים והחיילות בספינות חלל הנעות קרוב מאוד למהירות האור. זה מאפשר להם להגיע מהר לכוכבים הכבושים על ידי החייזרים ולהילחם בהם. כל קרב מתבצע על כוכב רחוק יותר מכדור הארץ. לכן, עקב תורת היחסות, הם חווים את אפקט התארכות הזמן. בעוד שעבורם הטיסה והקרב לקחו חודשים קצרים, עבור אלו שהשאירו מאחור על כדור הארץ עוברות שנים רבות. כל פעם שהם חוזרים הם מגלים שהתרבות, המוסכמות החברתיות, הכלכלה והממשל השתנו לחלוטין. כל פעם מרגישים החיילים זרים יותר ויותר בכדור הארץ ולכן יוצאים לעוד קרב בחלל. לא אספר לך את כל העלילה, לא יזיק לך לקרוא את הספר. שנים לאחר מכן גיליתי שהסיפור מכיל לא מעט אלמנטים אוטוביוגרפים. לא שמחה, הולדמן לא נלחם בחייזרים בחלל, הוא היה חייל אמריקאי בווייטנאם. כשחזר הביתה התקשה להתאקלם מחדש לחברה. החוויות שעבר במלחמה שינו אותו ובמקביל גם החברה אותה עזב השתנתה. הוא לא הצליח להסביר את עצמו למשפחתו ולסביבתו ובסוף כתב ספר מדע בדיוני. חיילים רבים לא מסוגלים לדבר על החוויות שלהם בחזית. בהרבה מקרים כאשר הם נשאלים על קורותיהם הם מצליחים לספר על אנקדוטות שוליות שקרו להם בחזית. במקרים אחרים הם לא מסוגלים לשתף את החוויה בכלל. הרבה יאמרו רק ״רק מי שהיה שם יכול להבין״ (משפט שכמובן נאמר רבות על ידי ניצולי שואה). החוויה שהם עברו ביחד עם חיילים אחרים ניתנת לתקשורת רק בתוך הקבוצה שעברה את החוויה. מעבר לכך, לעיתים הם רואים זאת כחוויה פרטית שלהם ולכן חווים שאלות של קרובים וחברים כפלישה והצקה. ב 2002 הייתי חודש בצו 8 במבצע חומת מגן. במהלך החודש נוצרו בפלוגה שלנו שפה ודרכי תקשורת שונים מאלו שחלקתי עם בני משפחתי וחברי. כשחזרתי הביתה ״לא שידרנו על אותו הגל״. ישנו סיפור מפורסם המדגים את האפקט הזה בצורה קיצונית. ב 1934 שהה האדמירל בירד לבד בתחנת מחקר קטנה בקוטב הדרומי. את סיפור הקשיים וההישרדות המדהימים שעבר הוא תאר בספר ״בדד״. הוא סבל מהרעלת פחמן חד-חמצני וכמעט מת לפני שחבריו הגיעו לחלצו. בספר הוא מתאר שלאחר החילוץ, התקשה לתקשר עם חבריו. הם דיברו אבל שפתם נשמעה לו זרה. רשת התקשורת שלהם נבנתה על חוויות שהוא לא הכיר. גם ניצולי השבת השחורה (ובקרוב כל החיילים שישוחררו ממילואים) לא באמת מסוגלים להסביר לנו מה הם עברו. זו החוויה הנוראית שלהם. חוויה המחברת ביניהם ומשאירה את כולנו בחוץ. אנו צריכים לגלות הכלה ואמפתיה ולא להיכנס ברגל גסה למרחב שלהם. חלקם כבר משתף איתנו את מה שעברו, חלקם לא ישתפו לעולם. אז אתה מבין למה, בכל פעם שאתה מבקר בקיבוצי העוטף או מצטלם ליד שלדי הברזל השותקים, כל כך הרבה אנשים מתרגזים? אם אתה חייב לבקר, אולי כדאי שלא יצלמו אותך ולא תעלה פוסטים פטריוטים לרשת. בסדר שמחה? פאה מתולתלת וזקן מזויף יעזרו מאוד. ייסורי מצפון קשים, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. שני החברים שלך איתמר הפיתה ובצלאל הפופיק מעוניינים כמובן במלחמה לנצח. אבל על זה במכתב אחר.

יום שישי, 26 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #40 – הנדון: הרהורים על פלוגיסטון שלום שמחה, אתה יודע מה זה פלוגיסטון? לפי ויקיפדיה, פלוגיסטון הוא שמו של חומר היפותטי חסר צבע, חסר טעם וריח, שעל פי "תאוריית הפלוגיסטון", נמצא בכל גוף בר בעירה ומשתחרר במהלך הבעירה. את תאוריית הפלוגיסטון הגה יוהאן בכר במאה ה-17, כדי להסביר את תופעת הבעירה, והיא שלטה בכימיה מאמצע המאה ה-17 עד אמצע המאה ה-18. לפי התאוריה, כל גוף בר בעירה מכיל את הפלוגיסטון, אשר בתנאים מסוימים הופך לאש. כלומר, כל חומר בר בעירה מכיל בתוכו את האש, אולם במעין מצב צבירה שהוא כלוא בו, ואילו הבעירה היא מעבר האש למצב חופשי. בקיצור, בכל חומר כלואה ״נשמת האש״ המשתחררת בבעירה. בסדרת ניסיונות כמותיים, שזיכו אותו במעמד נצח כאבי הכימיה האנליטית, הוכיח אנטואן לבואזיה שאין כזה חומר כמו פלוגיסטון. למעשה תהליך הבעירה הוא ראקציה כימית בה מגיב החומר הבוער עם חמצן מהאוויר. למרות הניסיונות היפים, המשיכו תומכי הפלוגיסטון לתמוך בתיאוריה עוד זמן רב תוך הטלת דופי בחוקרים האחרים. כדי לא לזנוח את התיאוריה השגויה המשיכו, תומכי הפלוגיסטון לתקן ולעדכן את התיאוריה בעוד ועוד הנחות והכבידו עליה עם מגוון יוצאים מהכלל. למה נזכרתי בפלוגיסטון? בדיוק דיווחו בynet על ביקורך באוניברסיטת ייל האמריקאית. מסתבר ששתיקתך רועמת רק בארץ אבל בארה״ב אתה ורבאלי למדי. מחוץ לאולם, בקור מקפיא, הפגינו נגדך. בתוך האולם שאלו אותך, כך דווח, שאלות נוקבות וקיבלו תשובות מדהימות. אני מצטט מהמאמר: ״בסבב שאלות ותשובות מתפלפלות, מנה רוטמן שורה שלמה של אנשים ואירועים שאחראים למחדל״. הוספת ואמרת "אני הכי פחות אשם בממשלה הזאת במה שקרה". אפס מודעות עצמית ואפס אמפטיה. אבל זה משתפר והולך ואני ממשיך לצטט: כשנשאל מה עשה כדי לאחות את הפילוג, השיב: "עשיתי את הרפורמה". מדהים כמה רהב ושחץ אפשר להכניס לתוך פוליטיקאי אחד. אבל, הטוב עוד לפנינו. ״...האשים רוטמן גם את הסכמי אוסלו ואת פינוי גוש קטיף בהתנתקות, ואמר לנוכחים כי אסור להיכנע ללחץ האמריקני לפתרון שתי המדינות ושאסור לעולם לתת לפלסטינים מדינה. לדבריו, צריך לגרום לפלסטינים לאבד תקווה בדרכם הנוכחית. כל עוד יש לפלסטינים תקווה לשתי מדינות הטרור ימשך, אמר, הפתרון לטרור הוא לחסל כל תקווה.״ והנה צץ לו הפלוגיסטון. התיאוריה שאפשר לנהל את הסכסוך עד שהפלסטינים יתייאשו קרסה בשבת השחורה. אני, ולדעתי רוב הישראלים, לא בטוחים כיצד נמשיך מפה. אבל הדבר הראשון שצריך לעשות זה להסתכל למציאות בעיניים. והמציאות מלאה ותישאר מלאה בפלסטינים. אז, כמו תומכי הפלוגיסטון, אתה מתעלם מהעובדות. לפי הכתבה הסברת שצריך לספח את כל שטחי הגדה המערבית ועזה כולל תושביהם הערבים שלא יעזבו. כשנשאלת איך במדינה דו-לאומית לא יהיה ייצוג גדול לערבים בכנסת ובממשלה הסברת שניתן לתכנן את מערכת ההצבעה בצורה כזאת שלא תפגע באינטרסים של היהודים. כלומר הערבים יהיו אזרחים סוג ב׳ ללא זכות לבחור ולהיבחר (או התפלפלות רוטמנית אחרת). כלומר אפרטהייד מלא מלא. פלוגיסטון כבר אמרנו? לא שינית שום דבר מדרכי חשיבתך לאחר השבת השחורה. להפך, התחזקת בתמיכה בקונספציה שקרסה. לפי הכתבה הפרחת שורת אמירות נוספות שנעות בין הלא יאומן לשקר בוטה: לא צריך לשנות שום דבר בממשלה ושאף אחד לא צריך להתפטר; אין אדם בישראל שמאמין בפתרון שתי המדינות; כל חברי הכנסת הערבים הם תומכי טרור; אין צורך לעשות הסברה לעמדה הישראלית בעולם כי מי שמנצח לא צריך להסביר. שמחה, שמחה, שמחה, מה יהיה שמחה? או שאתה מאמין במה שאתה אומר ואז אתה אידיוט או שאתה לא מאמין במה שאתה אומר ואז אתה נבל. אל תענה לי. אנטואן לבואזיה הוצא להורג בזמן המהפכה הצרפתית. בית משפט מהפכני הרשיע אותו לאחר דיון קצר מאוד. ערעורו נדחה על ידי השופט בצורה ברורה והחלטית: "הרפובליקה לא צריכה גאונים.״ כל השנה האחרונה אתה ושאר חברי הקואליציה מטילים ללא הפסק רפש בכל מדען או בעל מקצוע המתנגד לדעתכם. והכל באצטלה של שלטון העם. איזה דמות מהמהפכה הצרפתית אתה רוצה לגלם? נראה לי רובספייר יתאים לך. ג׳ט-לג נורא ושינה טרופה, שלך, אלון קורנגרין

יום שני, 29 בינואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #41 – הנדון: ואתם רוקדים שלום שמחה, פרשת כנף ועפת להטיף את דעותיך בפני עוברים ושבים בערבות ארה״ב הקפואות. אתה שם והחברים שלך חוגגים פה בלעדיך. איזה FOMO מטורף אתה בטח חווה. אתה בניכר והחברים שלך רוקדים פה. ואתם רוקדים! הפסדת אתמול אירוע גדול וחד פעמי. שמנה וסלתה של הכת המשיחית, שאתה אחד מחבריה, התכנסו לערב מרגש בבנייני האומה (אבא שלי ז״ל היה קורא להם בנייני האומלל. אכן שם מתאים לתקופתנו). כנס גדול שכל כולו הוקדש ליישוב של ארץ פלשת ביהודים. כנס שבו נשאו נאומים על הגירה ערבית מרצון לארצות תבל. כנס שהיה חגיגה. ממש חיכו שתיסע בשביל לארגן את המסיבה. בושה, בושה, בושה. חברים טובים לא מארגנים מסיבה בדיוק בזמן בו לא תוכל להשתתף. אולי אין הם באמת חברים טובים שלך. כל המשיחו-סלבים היו. בצלאל ״הפופיק״ היה שם, איתמר ״הפיתה״ בן-גביר דפק הופעה ונאום חוצב להבות ועוד שני תריסרים של שרים וחברי כנסת ישראל היו שם. אתה בניכר והם רוקדים בבנייני האומה. ואתם רוקדים! כשראיתי את כל הרוקדים אתמול נזכרתי בתמונה בה רואים את הרב לוינגר ואת חנן פורת נישאים על כתפי המונים רוקדים באותו חורף של 1975. גם אז עמדה אומה עצובה ושותקת לפני מתיה. גם אז הלהט המשיחי שלח אותם לרקוד בסבסטיה. כאז כך היום אתם רוקדים בלהט משיחי. כאז כך היום אתם רוצים לנצל את האבל של כולנו כדי לקדם בדם ואש ותימרות עשן את פעמי המשיח שיבוא על חמור ועם רובה. ואתם רוקדים! והפיתה מודיע בכיכר העיר שבלי מלחמה אין ממשלה. והפופיק רץ והודיע ששמע שמועות שבמפגש בפאריז התקרבו להסכמה על עסקת חטופים. התמתח הפופיק מול המיקרופונים והודיע שלא תהייה שום עסקה רק עוד קרבות. ואתם רוקדים! החמלה לא רקדה אתמול בבנייני האומה. שאגות הריקוד הטביעו את בכי משפחות החטופים. תיפוף הרגליים נשמע כריסוק עצמות ומי השלוליות בירושלים האדימו כדם. אתם רוקדים ומאות הרוקדים בנובה לא ירקדו עוד לעולם. מי ייתן ובכל פעם שתרקדו תיזכרו בהם ושינה טובה לא תדעו עוד, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. במכתבי מהעשרים לאוקטובר הבטחתי שעוד יקום גל מחאה גדול ורועש. זה עדיין לא קרה. העצב, שמחה, העצב שוכב על הכעס ולא נותן לו לפרוץ. האמפטיה עם בני עמינו הנמקים במנהרות החמאס עוצרת אותנו. אז אנחנו מתאפקים ומתכננים כיצד, בעצב, באמפטיה ובהכלה נעיף את כולכם לפח הזבל של ההיסטוריה.

יום חמישי, 1 בפברואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #42 – הנדון: על טיפשות ורשעות שלום שמחה, כבר שנה שאנו במחאה מתענים בשאלה קשה. מה אתה יותר שמחה, טיפש או רשע? אני חושב שרוב מפגיני קפלן יצביעו בעד האופציה השנייה. אבל מעניין לקרוא בספרות המדעית כדי לבחון את התחושה הזו. לאחרונה נחת על שולחני מאמר של דר׳ קורט גריי מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ׳אפל היל. דר׳ גריי הוא פסיכולוג חברתי, הוא משתמש בשיטות בינתחומיות כדי לחקור את האמונות שלנו וכיצד לגשר על פערים מוסריים. כפי שאתה יודע בעשורים האחרונים גדל הקיטוב הפוליטי בארה״ב. במידה רבה בזכות דונאלד טראמפ אבל גם בזכות שורת מנהיגים מפלגים שקדמה לו. מחקרים אחרים הראו שאנשים מתארים את יריביהם הפוליטיים באחת משתי דרכים, או שהם טיפשים ולא מבינים שאמונתם מוטעה או שהם רשעים (חסרי מוסר לפי גריי) המבינים הייטב שאמונתם לא נכונה אבל בוחרים לפעול לפיה בכל מקרה. כמו שחבר שלי פעם זיקק את זה ״או שאתה לא מבין את מה שאתה אומר ואז אתה אידיוט, או שאתה מבין מה שאתה אומר ואז אתה רמאי.״ בתרבות השיח בארה״ב מקובל לתייג ליברלים כטיפשים ושמרנים כרשעים. גריי ניסה לבחון האם זה תיוג נכון. הוא ביקש מליברלים ושמרנים לדרג את הקבוצה השנייה במונחים של טיפשות ורשע. להפתעתו שתי הקבוצות חשבו כמעט אותו הדבר על הקבוצה השנייה. שני הצדדים חשבו שהקבוצה השנייה טיפשה יותר בהפרש גדול (לפעמים בהבדלים עצומים). שני הצדדים גם חשבו שהקבוצה השנייה מרושעת יותר, אם כי ההפרש הרבה יותר קטן. הוא חזר על הניסוי עם קבוצות מחקר של רפובליקאים ודמוקרטים וקיבל תוצאות דומות. בגדול, כל קבוצה פוליטית חשבה שהקבוצה השנייה יותר מטומטמת ורק קצת מרושעת. המספרים במחקר של גריי ממש תמונת מראה בין שתי הקבוצות. כל קבוצה מזלזלת באופן מאוד משמעותי באינטליגנציה של הקבוצה השנייה וקצת חושבת שהקבוצה השנייה חורשת מזימות. במחקר אחר, שלא מופיע במאמר, גריי נתן לחברי כל קבוצה רשימה של פעולות לא מוסריות (כגון צפייה בפורנוגרפית ילדים, מעילה כספית ועוד) ושאל עד כמה חברי הקבוצה השנייה עוסקים בפעולות אלו. גם רפובליקאים וגם דמוקרטים העריכו שבערך 15% מחברי הקבוצה השנייה עוסקים בפעילויות אלו. אולם סטטיסטיקה משטרתית מראה שמדובר בשברי אחוז של האוכלוסייה. דיי מדהים, הא שמחה? המחקר של גריי הוא לא היחידי שמראה זאת. עוד מחקרים מהעשורים האחרונים מצביעים על אותה תופעה. מחקרים גם מראים שהקיטוב הזה גדל וניזון על ידי דמויות משפיעות בפוליטיקה. כמובן שאצלנו כבר כמה שנים המצב לא טוב. כל קבוצה בחברה שלנו מזלזלת באינטליגנציה של שאר הקבוצות. אני זוכר שב 2022 קראתי פוסט של חברך בצלאל שבו הוא מסביר באריכות ש״גל הטרלול הפרוגרסיבי האדיר השוטף את מערכת החינוך הממלכתית יכול להיות שעתו היפה של החינוך הממלכתי דתי.״ אני זוכר שחשבתי לעצמי איך אדם יכול לזלזל כל כך בי ובציבור החילונים. לא ניכנס לתוכנית שאדון פופיק מתווה בפוסט שלו לחיסול החינוך הממלכתי. כמובן שזכורה לטוב גם האמירה שלך בראיון בתוכנית עובדה "אתה שואל אם אני מזלזל בפחדים שלך? כן, אני מזלזל בפחדים שלך". כמובן שגם תנועת המחאה עושה דמוניזציה מאוד משמעותית לך ולכל שאר חברי הקואליציה. האם אנו מזלזלים באינטליגנציה שלך? אני מקווה מאוד שלא. האם אנחנו מציירים אותך בצורה מוגזמת כארכי נבל? כנראה שכן. מחקריו של גריי מראים שיש אולי דרך לגשר על הפער בין קבוצות אוכלוסייה יריבות. אחד התנאים לכך הוא צמצום הפופוליזם. מחקרים בהם אולי אגע במכתב אחר מראים שפופוליזם הוא יצירה של פוליטיקאים ולא תנועה עממית. פופוליזם נכפה מלמעלה. מעניין מי עושה את זה במדינת ישראל. הא שמחה? שינה טרופה וחלומות על גישור פערים, שלך, אלון קורנגרין Rachel Hartman , Neil Hester , and Kurt Gray. (2023) People See Political Opponents as More Stupid Than Evil. Personality and Social Psychology Bulletin2023, Vol. 49(7) 1014–1027

יום ראשון, 4 בפברואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #43 – הנדון: השבת בה חזר הצבע שלום שמחה, אומרים שתמונה אחת אחד שווה אלף מילים, לכן זה כנראה יהיה מכתבי הארוך ביותר. אתמול בערב נסעתי לתל אביב להשתתף בהפגנות. בדרך הייתה שקיעה מדהימה, לאחר כמה ימים של גשם ללא הפסקה התבהרו השמיים מעל הים בדיוק לפני השקיעה וקרני השמש צבעו את העננים שעדיין נעו מעל תל אביב בשלל צבעי צהוב, אדום וסגול. העולם היה מלא בצבע. כשחניתי כבר נעלמו הצבעים מהשמים. בדרך לכיכר הבימה עברתי ברחבת מוזיאון תל-אביב. קשה להיות ברחבת המוזיאון, במיוחד שעתיים לפני הפגנה. המקום עוד היה ריק למדי. רק זר פרחים צהובים עמד על שולחן השבת של החטופים בין כוסות היין שכבר היו מלאות במי גשמים. כיכר החטופים, 3 לפברואר, 2024 משם המשכתי לכיכר הבימה להפגנה הקוראת לבחירות. הגעתי מוקדם. עמדתי על הגבעה הקטנה עם העץ שבקצה הכיכר והתבוננתי על הכיכר המתמלאת לאיטה. רותי הצטרפה אלי לכמה דקות. דיברנו על חזרת הזחיחות של חברי הקואליציה. מיקי זוהר התראיין ואמר שהממשלה בסדר ואין צורך שתתפטר, אתה גם הבעת דעה דומה בארה״ב. ביניכם לבין עצמכם אתם מדברים על בחירות, אולי, בעוד שנתיים. הבנתם שאיום הפרישה של גנץ איננו אמיתי וכבר זמן רב אתם יודעים שבן-גביר בחיים לא יעזוב. הכל בסדר, רק שלא באמת. כמו שקורה בכל שבת, בכיכר הבימה התחיל הצבע להעלם. הכיכר, האנשים העצובים והאנשים הכועסים נצבעו בשחור לבן חד וגרעיני. בזמן הנאום של סופי ברזון מקאי, מנהלת ואוצרת הגלריה בקיבוץ בארי, הגלריה שנשרפה בשבת השחורה, בכו אנשים בקהל. בזמן נאומו של סא"ל ועו"ד איתמר קרמר, מנהל משמר החינוך הממלכתי, כבר כעסו האנשים. הוא חזר מעזה אחרי מעל מאה ימי מילואים. הוא אמר "בכל יום מאז שחזרתי מהמילואים כואב לי יותר. כואב לי שבמקום לגבש חזון שיקום מגובה במדיניות מפורטת לעוטף עזה וליישובי הצפון, הממשלה שלנו עסוקה בריקודים משיחיים כי בא לה להקים התנחלויות בעזה. כואב לי שבמקום שמשרד החינוך יכריז על השקעה עצומה בחינוך הממלכתי-ציבורי, השקעה בילדים שלנו, שעברו בחמש השנים האחרונות מגפה עולמית ואז טבח ומלחמה, התקציב הממשלתי לוקח כסף מהחינוך הממלכתי-ציבורי כדי להשקיע אותו בחינוך הפוליטי ונטול הפיקוח החרדי הפרטי ובחינוך האידיאולוגי הדתי-לאומי". ולא היה צבע בכיכר. רק שחור לבן כואב. כיכר הבימה, 3 לפברואר 2024 משם הלכתי בפעם הראשונה מזה זמן רב להפגנה בקפלן. מאז השבת השחורה יש גרעין קטן שממשיך להפגין שם. אתמול בערב זרם נהר של בני אדם מכיכר הבימה לקפלן. ושם חזר הצבע! כעס, רעש זמבורות והמון אנשים שכבר לא יכולים. קפלן, 3 לפברואר 2024 בדרך לאוטו עברתי דרך רחבת מוזיאון תל-אביב בדיוק כשנורית גלרון שרה את ״השיר על הארץ״ שכתב יהושוע סובול והלחין יוני רכטר. תוך כדי הליכה שמעתי אותה שרה ״אנרכיסטים הולכים בדרכים, לעורם רק כותונת ובוערת אש בראשם ששורפת הכל?״ כבר שנה אתם מכנים אותנו אנרכיסטים. הנה חזרנו, אש בוערת בראשנו ואיתנו חזר הצבע. נתראה ברחובות שמחה. שינה טרופה וייסורי מצפון, שלך, אלון קורנגרין

יום חמישי, 8 בפברואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #44 – הנדון: מכתב למשורר צעיר שלום שמחה, מאז השבת השחורה מכתבי נעים בין קטבי הכעס והעצב. בשבועות האחרונים אתה, בצלאל, איתמר, חבריכם הפוליטיים ושדרני ערוץ 14, כולכם מטיפים להמשך הלחימה ודחיית כל עסקה לשחרור החטופים. הגדילו שופרות ערוץ 14 והודיעו ״צריך להקריב קורבנות״. העיקר שמסע המלחמה ימשיך. לא ברור לאן מוביל המסע אבל (לשיטתכם) הוא צריך להמשיך והחטופים צריכים לבצע את המעשה האצילי (בעיניכם) ולתרום את חייהם. לא האמנתי שאשמע כאלו דברים במדינת ישראל. השבר הפנימי עצום וגדול, ארוכה הדרך מאוד שלפנינו ורב יהיה מאמץ התיקון. והעצב רב הרבה יותר מהכעס. איך אמרה לי חברה לא מזמן, שבשביעי לאוקטובר היא איבדה את הדמעות. ובעוד העצב חונה בי, נזכרתי שלפני כמעט שלושים שנה קראתי ספר קטן ובו עשרה מכתבים. נזכרתי שאחד המכתבים עסק בעצב. הספר נקרא ״מכתבים למשורר צעיר״ ומתעד חלופת מכתבים בין המשורר ריינר מריה רילקה לבחור צעיר בשם פראנץ קאפוס ששאף גם הוא להיות משורר. רק לידיעתך שמחה, רילקה הוא אחד מגדולי המשוררים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. שירתו, הפרוזה שלו ורשימותיו ההגותיות הן מפסגת היצירה המודרניסטית. עשרה מכתבים כתב רילקה אל קאפוס והם העוסקים בתפיסת החיים שלו ובצורה שבה יש לכתוב שירה ולעסוק באמנות. אבל המכתבים חורגים בהרבה מעיסוק בשירה ואומנות. בעשרה מכתבים מספק רילקה דיון מעמיק על יצירתיות, בדידות, אהבה, עצב ועוד. זכרתי שאחד המכתבים עסק בעצב. מצאתי בספרייתי רק את הספר שקראתי בשפה האנגלית. אכן המכתב השמיני עוסק בעצב. מאחר ולא היה ברשותי התרגום העברי של עדה ברודסקי ומאחר ורציתי לקרוא את המכתב לעומק, החלטתי לתרגם את המכתב הזה בלבד. זו הייתה החלטה טובה. המכתב מקסים ומאוד מתאים לימנו. אני לא מתיימר לתרגם מקצועית, ולכן יש לשער שהתרגום מעט מילולי. אבל מלאכת התרגום עזרה לי וגם המחשבה על דברי רילקה עזרה. לא יזיק לך לקרוא את הספר, שמחה, אולי תהרהר יותר ותצייץ פחות. עצב רב ותהיות קיומיות, שלך אלון קורנגרין ------------------------------------------------------------------------ בורגביארד, פלאדי, שבדיה אוגוסט 12, 1904 ברצוני לשוחח עמך קצרות, מר קאפוס יקירי, למרות שכמעט אף דבר שאומר לא יביא לך מזור, ואני מתקשה למצוא ולו מילה מועילה אחת. חווית יגון רב, עצב גדול, אשר התפוגג. ואתה אומר שגם התפוגגות היגון קשה הייתה לך ומטרידה. אבל בבקשה, שאל את עצמך האם לא עבר היגון דרכך ונמוג. אולי השתנו בך דברים רבים; אולי בנבכי נשמתך עברת שינויים חשובים בעודך מתמודד עם העצב. הצער והעצב המסוכנים והלא בריאים הם אלו שאנו נושאים עימנו בציבור במטרה להטביעם ברעש; כמו מחלות בהן מטפלים בשטחיות ובטיפשות והן נסוגות רק כדי לפרוץ שוב נוראות מתמיד; מצטברים בתוכנו והם החיים, הם החיים שאינם חיים, דחויים, אבודים, חיים היכולים לגרום לנו למוות. אם רק היינו יכולים לראות מעבר לגבולות הידע שלנו ואפילו מעבר לתחושת החרדה שלנו מהלא נודע, אולי היינו יכולים לשאת את היגון באותה תחושת בטחון כפי שאנו נושאים את השמחה. אלו הם הרגעים בהם משהו חדש נכנס בנו, משהו לא ידוע, רגשותינו נעלמים במבוכה ביישנית, אנו מתכנסים, הדממה מתגברת והחוויה החדשה, אותה איננו מכירים, עומדת דומם במרכז כל הדברים. נראה לי שרוב היגון שלנו מורכב מרגעי מתח אותם אנו חווים כשיתוק מאחר והפסקנו לשמוע את רגשותינו החיים. כי אנחנו לבד עם הנוכחות הלא מוכרת שהשתכנה בנו, כי כל מה שאנו סומכים עליו ורגילים אליו נלקח מאיתנו לרגע, כי אנחנו עומדים במרכזו של שינוי שבו איננו יכולים להישאר זקופים. לכן העצב חולף; הנוכחות שבתוכנו, הנוכחות שנוספה, נוספה לליבנו, נכנסה לחדר הפנימי ביותר שלו והיא כבר לא שם – היא זורמת בדמנו. ואנחנו לא לומדים. בקלות יגרמו לנו להאמין ששום דבר לא קרה, ובכל זאת השתנינו, כפי שבית משתנה עם כל אורח שנכנס. איננו יכולים לומר מי הגיע, אולי לעולם לא נדע, אבל סימנים רבים מצביעים שהעתיד מתארח אצלנו ומשתכן הרבה לפני שהוא קורה. וזו הסיבה שחשוב כל כך להיות בודד וקשוב כאשר אתה עצוב: כי הרגע חסר ההתרחשויות והערום לכאורה בו דורכת בנפשנו כף רגלו של עתידנו, קרוב יותר לחיים מאשר אותה נקודת זמן רועשת ומקרית בה מגיע, לכאורה מבחוץ, העתיד. ככל שנהיה יותר דוממים, סבלניים ופתוחים יותר כשאנו עצובים, כך כל דבר חדש יחדור עמוק וללא מעצורים, כך נשתפר בהפיכת החדש לשלנו, כך החדש ישתלב בגורלנו, וכאשר ביום מן הימים זה "יקרה" (כלומר, יצא מתוכנו לאחרים), נרגיש בתוכנו דומים וקרובים לאותו דבר שהיה חדש. וזה הכרחי. זה הכרחי - ולקראתו עלינו להתפתח בהדרגה – כדי ששום דבר מוזר לא ייפול עלינו בהפתעה, אלא רק מה שהיה שייך לנו מזמן. לכן נאלצנו לחשוב מחדש על הרבה ממושגי התנועה שלנו, לכן עלינו ללמוד ולהבין שמה שאנו מכנים גורל יוצא מאנשים, לא נכנס אליהם. רק בגלל שרבים כל כך לא ספגו את גורלם והמירו אותו בתוך עצמם בעודו חי בתוכם, הם לא זיהו את מה שיצא מהם; זר היה להם כל כך שבפחדם המבולבל, הם חשבו שרק התגלה גורלם בתוכם, והם נשבעים שמעולם לא מצאו כדומה בנפשם. כפי שאנשים טעו זמן רב לגבי תנועת השמש, כך הם עדיין טועים לגבי התנועה של מה שעתיד לבוא. העתיד עומד איתן, מר קאפוס היקר, אבל אנחנו נעים במרחב אינסופי. איך זה לא יהיה קשה לנו? ואם לדבר שוב על בדידות, תמיד מתברר שזה בבסיסו לא משהו שאפשר לאמץ או לשחרר. אנחנו בודדים. אנו עלולים להשלות את עצמנו ולהתנהג כאילו זה לא כך. זה הכל. אבל כמה טוב יותר להבין שאנחנו כאלה, כן, אפילו להתחיל מההנחה שכאלה אנחנו. אכן מסוחררים נהייה; כי כל נקודות המיקוד של עינינו נלקחות מאיתנו, אין עוד קרוב, הכל רחוק, רחוק לאין שיעור. אדם שהועבר מחדרו, כמעט ללא הכנה ומעבר, אל שיאו של רכס הרים גדול, ירגיש משהו כזה: חוסר ביטחון שאין שני לו ונטישה לחסדי משהו בלתי ניתן לביטוי יחסלו אותו. והאדם לא ידע אם שוגר לחלל או התפוצץ לאלף רסיסים; איזה שקר אדיר יצטרך להמציא מוחו כדי להשיג ולהסביר את תחושותיו! כך משתנים כל המרחקים, כל המידות, עבור האדם ההולך ומתבודד; רבים מהשינויים הללו מתרחשים פתאום ואז, כמו עבור האיש על ראש הגבעה, מתעוררות פנטזיות יוצאות דופן ורגשות מוזרים הנראים כצומחים מעבר לגבול הסבל. אבל הכרחי שנחווה גם את זה. עלינו לאמץ מציאות רחבה ככל האפשר; הכל, אפילו חסר התקדים, חייב להיות אפשרי בתוכה. זה, בסופו של דבר, סוג האומץ היחיד שנדרש מאיתנו: האומץ להתמודד עם יוצא הדופן, עם החוויות הכי חריגות, הכי בלתי מוסברות שיקרו בדרכנו. העובדה שבמבחן זה כשלו אנשים והיו פחדנים גרמה נזק אינסופי לחיים; החוויות שנקראות "התגלות", כל מה שנקרא "עולם הרוח", מוות, כל הדברים האינטימיים הללו, נדחקו כל כך מהחיים דרך ההגנה היומיומית שלנו, עד שהחושים שבעזרתם הצלחנו לתפוס אותם התנוונו. ולא אמרנו דבר על אלוהים. אבל לא רק הפחד מהבלתי מוסבר רושש את המציאות של הפרט; הוא גם צמצם את היחסים בין אדם אחד לאחר, שכאילו הועלו מנהר אינסוף האפשרויות והונחו בשדה נטוש ליד הגדה, שדה שבו שום דבר לא יכול לצמוח. כי לא רק עצלות גורמת ליחסים אנושיים לחזור על עצמם במונוטוניות ושעמום בלתי ניתנים לתיאור; זוהי הימנעות מבוישת מפני כל חוויה חדשה ובלתי נתפסת, שאיננו חושבים שאנו יכולים להתמודד איתה. אבל רק מי שמוכן להכל, שאינו מתעלם מדבר, אפילו לא את מהחידתי ביותר, יחיה את היחס לזולת כמשהו חי וימצה את קיומו שלו. שכן אם נחשוב על קיומו של הפרט כחדר גדול יותר או קטן יותר, נראה ברור שרוב האנשים לומדים להכיר רק פינה מחדרם, מקום ליד החלון, רצועת רצפה שעליה הם פוסעים למעלה ולמטה. כך מרגישים הם ביטחון מסוים. ובכל זאת חוסר הביטחון המסוכן הזה הוא הדחף האנושי שמניע את האסירים בסיפוריו של פו לחוש את צורות הצינוק הנוראי שלהם ולא להתעלם מהאימה הבלתי ניתנת לתיאור של משכנם. אבל אנחנו לא אסירים. לא מונחות לרגלינו מלכודות, ואין שום דבר שאמור להפחיד או להדאיג אותנו. אנחנו יצוקים בחיינו כבאותו יסוד לו אנחנו הכי דומים, ומעל זאת הפכנו, בעזרת אלפי שנות אדפטציה, כה דומים לחיים הללו עד שכאשר אנו דוממים, דרך חיקוי שמח, אין אנו כמעט נבדלים מכל אשר סובב אותנו. אין לנו סיבה לחשוד בעולם, מאחר והעולם לא נגדנו. יש לו אימות, אלו האימות שלנו; יש לו תהומות, תהומות אלו שייכות לנו; יש סכנות מיידיות, עלינו לנסות לאהוב אותן. ואם רק נסדר את חיינו לפי העקרון המנחה אותנו להיאחז בכל מה שקשה, אז מה שנראה לנו כעת כזר ביותר יהפוך לדבר בו אנו בוטחים ביותר. איך נוכל לשכוח את אותם מיתוסים עתיקים שנמצאים בראשיתם של כל העמים, המיתוסים על דרקונים שהופכים ברגע האחרון לנסיכות; אולי כל הדרקונים של חיינו הם נסיכות שרק מחכות לראות אותנו פעם אחת יפים ואמיצים. אולי במהותו העמוקה ביותר כל דבר נורא הוא משהו חסר אונים שרוצה מאיתנו עזרה. אסור לך לפחד, מר קאפוס יקירי, אם ייפול עליך עצב גדול יותר מכל אלו שחווית אי פעם; אם חוסר מנוחה, כמו אור וצל המוטלים מהעננים, חולפת מעל ידיך וכל מעשיך. אתה חייב לחשוב שמשהו קורה לך, שהחיים לא שכחו אותך, שהם אוחזים אותך בידם; שהם לא ייתנו לך ליפול. למה אתה רוצה לסלק מחייך כל דבר מעצבן, כל כאב, כל מלנכוליה, בלי לדעת מה הפעולה שמצבים הללו עושים עליך? למה אתה רוצה לשקוע עמוק בשאלה מאין כל זה בא ולאן הוא הולך? וזאת למרות שאתה יודע שאתה בתהליך שינוי וכמהה יותר מכל להשתנות. אם יש משהו מורבידי בתהליך שאתה עובר, זכור רק שמחלה היא האמצעי בו משתמש כל אורגניזם להפטר מגופים זרים; כך חייב כל אחד לעזור לו לחלות, לקבל את כל המחלה ולפרוץ ממנה החוצה, כי זו ההתקדמות של האורגניזם. כל כך הרבה קורה בך עכשיו, מר קאפוס יקירי; עליך להיות סבלני כאדם חולה ובטוח כאדם מחלים; כי אולי שניהם אתה. ויותר מכך, אתה גם הרופא אשר צריך לרפא את עצמו. אבל יש בכל מחלה ימים ארוכים בהם כל מה שיכול לעשות הרופא הוא להמתין. וזה מה שאתה, מאחר ואתה הרופא של עצמך, חייב עכשיו לעשות יותר מכל. אל תנתח את עצמך עד זרה. אל תסיק מסקנות חפוזות מהדברים שעוברים עליך; הנח בפשטות לדברים לקרות. אם לא תעשה זאת תתחיל בקלות גדולה מדי לנזוף (נזיפה מוסרית) בעברך, אשר באופן טבעי נושא חלק בכל מה שקורה לך עכשיו. אבל השגיאות, הרצונות והגעגועים של ימי נעוריך הפועלים בך כעת בך הם לא החלק שאתה זוכר ומגנה. התנאים הבלתי רגילים של ילדות בודדה וחסרת אונים הם כל כך קשים, כל כך מסובכים, פתוחים לכל כך הרבה השפעות ובו בזמן כל כך מנותקים מכל הקשר האמיתי עם החיים, עד שבמקום שבו פגם מוסרי נכנס לתוכם, אפשר פשוט לקרוא לזה פגם. בכל מקרה צריך להיזהר כל כך בשמות; לעתים קרובות כל כך השם של מעשה רשע גורם לחיים שלמים להתרסק לרסיסים, לא הפעולה חסרת השם והאישית עצמה, שהייתה אולי הכרח מובהק לחלוטין והייתה נספגת במציאות ללא מאמץ. והוצאת האנרגיה נראית לך עצומה רק בגלל שאתה מעריך את הניצחון יתר על המידה; זה לא הניצחון שהוא "הדבר הגדול" שאתה חושב שעשית, למרות שאתה צודק בהרגשתך; יש בך כבר דבר גדול שאתה יכול לשים במקום אשליית ״הדבר הגדול״, משהו אמיתי ומציאותי. ללא זאת גם ניצחון היה רק תגובה מוסרית, ללא השלכות רחבות, אבל כך הוא הפך לחלק מחייך. חייך, מר קאפוס יקירי, עליהם אני חושב עם כל כך הרבה איחולים. אתה זוכר איך החיים הללו ערגו בילדותם ״לגדולה״? אני רואה כיצד הם נעים מהרצון לגדולה לערגה לגדולה גדולה עוד יותר. מסיבה זו הם לא יפסיקו להיות קשים, אבל מסיבה זו הם גם לא יפסיקו לגדול. ואם יש משהו אחד שאני חייב לומר לך, הוא זה: אל תאמין שזה המחפש לנחם אותך חי חיים בלתי מופרעים בין המילים השקטות שלפעמים מנחמות אותך. חייו מלאי קשיים ועצב ונשארים הרחק מאחורי חייך. אם זה לא היה כך, הוא לעולם לא היה מוצא את המילים הללו. שלך ריינר מריה רילקה

יום שלישי, 13 בפברואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #45- הנדון: שירת הסירנות שלום שמחה, במיתולוגיה היוונית, הסירנות היו בנות ים יפות שחיו על אי מוקף בסלעים ובצוקים, שם ישבו על סלע ושרו שירים. שירתן פיתתה מלחים אשר קפצו מספינותיהם אל מותם, או כיוונו את ספינותיהם לעבר הסלעים, שם הם נטרפו על ידי הסירנות. במיתולוגיה הישראלית שירת הסירנה הוא ספר הביכורים של עירית לינור המתאר את החיים בתל-אביב בימי מלחמת המפרץ. אין ספק שהמיתולוגיה הישראלית תשאיר חותם גדול על התרבות העולמית. מה לך ולמיתולוגיה שמחה? או, תודה ששאלת. לדעתי חלקים גדולים בציבור צפים ללא עוגן ועלולים להיסחף לחופים סלעיים בהם ייטרפו. מאז השבת השחורה חלק ניכר בציבור הישראלי נמצא בספינות ללא קברניט ובכל רגע ספינות אלו יכולות לעלות על שרטון או לאבד את הכיוון במים הסוערים. רבים בציבור הליברלי מתקשים לצאת ולמחות נגד הממשלה למרות שכולם חושבים שרבות מפעולות הממשלה נגזרות משיקולים פוליטיים צרים ולא נועדו לשרת את כל העם. רק בשבוע האחרון צף ועלה חוק גיוס שערורייתי, בשבוע הבא יאושר תקציב 2024 שאין בו כל בשורה, דירוג האשראי של ישראל ירד, שר האוצר הגיב ב 226 מילים חסרות כל אחריות, אמסלם בדרך לביטול נבחרת הדירקטורים, שר החינוך ממשיך לייבש את החינוך הממלכתי ושר השיכון מצהיר (בעודו עוטה כטלית צעיף יוקרתי) שאין צורך להחליף את הממשלה לפני 2027 (שנה אחרי הבחירות). עומד הציבור הליברלי ועיניו כלות. עומד הציבור הליברלי ומחפש את מנהיגיו. מחפש ולא מוצא. רבים מאיתנו שיצאו במשך תשעה חודשים רצופים להפגין, לא מוצאים לכך כוחות עכשיו. ייתכן שזה נגרם עקב המצב והטראומה של השבת השחורה. אבל ייתכן שזוהי הרציונליזציה שאנחנו עושים למצב בו אין אנו רואים מנהיגות שאחריה אפשר ללכת. הציבור הליברלי מקבל מסרים מאוד מטרידים מחלקים מהנהגתו. נראה שמי שהציבור הזה ראה כמנהיגיו עסוקים להיות דובוני אכפת-לי, לחזר אחר ״מצביעי ימין רך״, לקרוא לבחירות בהסכמה (אוקסימורון מלא מלא) והכי בעייתי, לפחות בעיני הציבור שראה בהם מנהיגים, לשתף פעולה עם אותם אנשים שנגדם הפגנו נגד חוקי ההפיכה. עובדתית, אלו אולי פעולות הנחוצות בימים אלו. סובייקטיבית, עבור קהל גדול, בהחלט ברמה הרגשית, זו בגידה. נראה שמנהיגי המחאה בטוחים שביום פקודה שוב יצליחו לגייס רבבות. אבל ייתכן ויגלו שרבים לא יצאו מהבתים. הם יספקו מלא רציונליזציות לכך: דיכאון, עבודה, עומס, בן/בת זוג במילואים ועוד. אבל ייתכן וחלק ניכר מהסיבה תהייה שהציבור הליברלי מרגיש שמנהיגיו אינם עוד מנהיגיו. דמות המנהיג היא דמות של הורה. לכן, כשעם רב הולך בעקבות מנהיג מסוים מתלווה לכך הרבה רגש. בנוסף, מנהיגים משרים תחושת בטחון, בדיוק כמו הורים, על צאן מרעיתם. כאשר מנהיג מחליט לבצע פנייה חדה (לדוגמא ממחאה לחיזור אחר מצביעי הימין הרך) זה גורם לשבר באמון אותו רוכש הציבור למנהיג. אי אפשר לבצע פנייה כה חדה בלי להמשיך לחבק את הציבור. זה לא מה שקרה לתנועת המחאה בארץ. כאשר אנשים הולכים בעקבות מנהיג מסוים ונדמה להם שהוא בוגד בהם, השבר גדול מאוד. הם לא יחזרו. הם ילכו לחפש מנהיגים אחרים או שהם ירגישו מדוכאים ולא יצאו מהבית להפגין. מעבר לכך, מאחר והציבור חושד במנהיגיו, הוא עלול להקשיב לשירת הסירנה של מנהיגים רעילים ואופורטוניסטים. וגם אם לא, הוא יחנה בהמוניו אצל בני גנץ. כיום, הציבור הישראלי, גם מימין וגם משמאל איבד אמון במנהיגיו (לא מאותן סיבות). זה מאפשר למנהיגים פופוליסטים לצבור כוח. לראייה עלייתו של איתמר בן-גביר בסקרים. שירת הסירנה שלו מושכת רבים אל סלעי הכהניזם. כמה טוב שאתה לא קורא את מכתבי, שמחה. מכתב זה, בניגוד לארבעים וארבעת קודמיו היה גורם לך לעליצות. אבל, אולי אני טועה. השבוע עוברת ההפגנה המרכזית מכיכר הבימה לקפלן. השבוע כוח קפלן הוציא קריאה לחבריו לבוא ולהפגין מול חברי כנסת נבחרים. השבוע עדיין מתנהגים אחים לנשק כחבורת דובוני אכפת לי ולא כחיילים עם סכין בין השיניים. אני כותב אליך לפני אירועים אלו. אולי אני טועה וסוף סוף נראה את תחילתה של המחאה החדשה. ואולי, אללי, אני צודק ואירועים אלו לא ימשכו קהל רב. לפחות אקוניס עובר לניו-יורק. ייסורי מצפון קשים, שלך, אלון קורנגרין

יום שלישי, 20 בפברואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #46 – הנדון: למה להפגין עכשיו? שלום שמחה, כבר כמה ימים מסתובב מכתב זה בראשי ואני מתעקש עם עצמי לא לכתוב אותו. לפני זמן מה החלטתי להפסיק לכתוב לך מכתבי תוכחה. זה מעייף, מדכא, מעצבן ולא יעיל. אבל המציאות ממשיכה לדהור וכופה עלי להתייחס אליה. השבוע הופעת במלוא תפארתך בערוצים 14 ו 12. בערוץ 12 התארחת אצל ארז טל ואברי גלעד. לא התכוונתי לצפות אבל עתליה, חברה טובה שלי, אמרה שלא הצליחה להבין מה אמרת אבל בכל זאת נורא התעצבנה. החלטתי לצפות. ישר על ההתחלה שפכת שמן על המדורה שהדליק איתמר ״הפיתה״ בן-גביר לגבי עליית ערבי ישראל להר הבית בחודש הרמדאן. מה שמדהים שמיד קישרת את זה לרפורמה. צריך רפורמה כי אין מספיק משילות. ארז טל שאל אותך אם הפגנת אמפטיה בחודשי המהפכה המשטרית. התחמקת מתשובה ישירה, רק חזרת והסברת עד כמה צריך רפורמה והשלכת את האשמה על הצד השני. המשכת ואמרת ״אין כמעט אדם כיום במדינת ישראל שלא מבין שחייבים רפורמה״. וגם אמרת שאתה מקווה ״שחוסר הקשב שאפיין את השנה האחרונה יפסק״. צדיק אתה אבל לא חוזר בתשובה. העלית הילוך וחזרת על המנטרה החדשה המוטלת עלינו מכל נקבי השלטון: לא הולכים לבחירות. מתישהו בעתיד, בטח לא בקרוב. ובסוף, כדובדבן רקוב על הקצפת המקולקלת, הודעת שאסור ששופטים ימנו את ועדת החקירה של אירועי השבת השחורה. היה לך רעיון מדהים, שוועדת החקירה תמונה על ידי הכנסת או במנגנון פריטטי. ככה, בפחות מעשרים דקות פרשת את כל התוכנית, הרפורמה תחזור, לא יהיו יחידות מעורבות בצבא, אין בחירות באופק ואת ועדת החקירה יקימו הפושעים. הים אותו הים ורוטמן אותו הרוטמן. מיד לאחר מכן, שאל ארז טל את משה רדמן למה הוא יוצא להפגין. למה להפגין עכשיו? זה לא טוב – ״זה לא נראה טוב בעין״ – אמר ארז בזחיחות מסוימת. כאילו לא הקשיב לך בכלל. בערוץ 14 היית הרבה יותר משוחרר. בעוד שבערוץ 12 ניסית לדבר בטון מדוד, ב 14 חגגת. לא ספרתי את מספר הפעמים שהזכרת את בג״צ. נראה שכל התקלות במדינה הן באשמת בג״צ (אני לא פסיכולוג אבל יש מצב שאתה סובל מבגצופוביה). נשאלת על גיוס חרדים לצבא. העלית באוב את חוק טל לדחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם שהתקבל בכנסת ב 2002. אמרת שהוא היה חוק טוב ורק בג״צ אשם במצב הגרוע כי הוא ביטל אותו. כמה שקרים שמחה, כמה שקרים. ב 2005 הודתה המדינה כי חוק טל נכשל בעניין שינוי הסדרי הגיוס אצל החרדים. רק עשרות בודדות של חרדים התגייסו בעקבותיו לצה"ל. ב 2006 דחה בג״צ (בהרכב בראשות אהרון ברק שנוא נפשך) את העתירה לפסול את חוק טל. רק ב 2012 פסק בג״צ נגד החוק. גם אז, הוא לא ביטל את החוק אלא הכריז שנוכח העובדה שהחוק נחקק כהוראת שעה לא תוכל הכנסת להאריכו עוד. אבל אצלך המטרה מקדשת את השקר. לא התאפקת ואמרת שבג״צ יפסול כל חוק גיוס ״גם אם יצא מהמדפסת של יאיר לפיד״. אכן שפת ביבים משובחת. יוצא לי לדבר עם חברים מהציונות הדתית. בכל פעם אני מופתע מעומק השנאה שלהם ליאיר לפיד. בחיי שאינני מבין זאת. הוא לא מציג ממש דמות של מנהיג אופוזיציה לוחמני. הרבה בציבור הליברלי מאוכזבים ממנו והלכו לרעות בערבות הצחיחות של בני גנץ. אבל אתה לא ממש שונא את יאיר, נכון שמחה? אתה פשוט התאמת את תוכן דבריך לפלטפורמה של ערוץ 14. מול ארז טל לא היית חוזר על כך. טוב, שחררתי את הכעסים. אסור לשמור אותם בפנים, הם משחיתים את הנפש. נשאר רק העצב. קשה להכיל את המתקפה הלא פוסקת על נפשנו. בימים האחרונים התגברה ההסתה נגד משפחות החטופים. ראש המפלגה שלך בצלאל ״הפופיק״ סמוטריץ התראיין בכמה כלי תקשורת ואמר (בהרבה מילים) שהמלחמה יותר חשובה מהחטופים. מיקי זוהר אמר שצריך להיכנס לרפיח למרות שזה יפגע בחטופים. יריב לוין המשיך להעכיר את המים בוועדה לבחירת שופטים. שר הפיתות אמר שהוא ידאג לקדם את השוטרים שהפעילו אלימות על מפגיני מחאה. כחול השיער כינס מסיבת עיתונאים בה אמר שהבחירות יהיו במועדן בעוד כמה שנים וגם התבכיין על קמפיין שלטי החוצות נגדו שהרימו לוחמי 73. במקומו גם אני הייתי חושש מהלוחמים הללו. המצפן המוסרי שלהם ישר כסרגל ולא רטט ולו לרגע בשנה האחרונה. אלו רק כמה הופעות מבישות שצפו במוחי בעודי כותב. גם מאי גולן צפה לשם, אבל היא שייכת למכתב אחר לגמרי. ארז טל הקשה על משה רדמן. לא טוב לצאת למחאה בימים אלו. תגיד לי שמחה, איזו ברירה אתה משאיר לנו? עומדים אנו אבלים וכועסים בעוד אתם מנסים ללכוד אותנו במלכוד 24. ג׳וזף הלר מוריק מקנאה בקברו. כמו יוסאריאן, הלכוד במלכוד 22, שמונע ממנו להשתחרר מהצבא: רק משוגעים יכולים להשתחרר מהצבא, אך אם אתה רוצה להשתחרר מהצבא, סביר להניח שאינך משוגע ולכן תמשיך לטוס ולהפציץ. אז גם לנו בניתם מלכוד: רק בוגדים מפגינים נגד הממשלה, אך מי שלא מפגין ימשיך להידפק על ידי אותה ממשלה. ביחד ננצח היא לולאת המוביוס המוסרית של ארבעת החודשים האחרונים. לכן, למרות הכל, אנו יוצאים לרחובות. איזו ברירה כבר השארת לנו שמחה? נדודי שינה וסיוטים קשים, שלך אלון קורנגרין נ.ב. ראיתי בטוויטר את קמפיין ״טבח קפלן״ בהובלת יינון מגל ושאר בובות הגרב של מכונת הרעל. לא יאמן. יש סיכוי שתקדיש לזה דיון על הסתה בוועדה שלך?

יום שלישי, 27 בפברואר 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #47 – הנדון: בחלומי שלום שמחה, בשלושת החודשים האחרונים חולם אני שוב ושוב את אותו החלום. בחלומי, אני שב בזמן לשבת השחורה. בחלומי, אחרי שמתבררים ממדי האסון נושא ראש הממשלה נאום עצוב לציבור. בחלומי, עומד הוא סתור שיער כדקל וללא סומק על לחייו. בחלומי, אומר הוא למצלמות ״אזרחי ישראל האהובים, נכשלתי. בעודי במשמרת נהרגו חברינו בני הקיבוצים, המושבים והערים השומרים על גבולותינו. לא השכלתי להגן עליהם. לא אנוח ולא אשקוט עד שאחזיר את כולם הביתה. הערך היהודי העליון של פדיון שבויים, המתגלם בהחלטה הנחושה של מדינת ישראל לא להשאיר פצועים בשטח, עומד אל מול עיני. גם אחי יוני יצא להחזיר את השבויים באנטבה בלי לחשוב ולו לרגע כאשר ערך עליון זה אל מול עיניו. מורשתו מנחה אותי היום יותר מבכל יום אחר בימי חיי. לאחר שנקבור את מתנו, יצא צה״ל למבצע שמטרתו העליונה תהייה להחזיר את שבויינו הביתה. לא אעצור עד אשר הסדרי בטחון ושלטון חדשים בגיבוי קואליציה בינלאומית, אותה כבר התחלתי לגבש, יופעלו בעזה וחמאס יפסיק לשלוט בה. יקירי, נכשלתי. אני, שקיבלתי את האחריות להנהיג אתכם נושא באחריות לכישלון. בחודשים הקרובים אצא ואיפגש עם כל משפחות הנרצחים ואבקש אישית את סליחתם ולאחר מכן אתפטר מתפקידי.״ בחלומי, טורי שריון נכנסים לעזה וכל טנק ונגמש נושא תמונה של אחד החטופים או החטופות. בחלומי, שר החוץ וראש הממשלה מתרוצצים בין כל מנהיגי האזור והעולם ומסבירים שכל עוד שבויים יהודים בידי החמאס, אין לנו ברירה, צו עליון כופה עלינו להמשיך ולהילחם עד שכולם ישוחררו. אין אנו נלחמים על מנת להשמיד ולנקום, אנו נלחמים למען חיי אנשינו והערכים בהם אנו מאמינים. בחלומי, שר האוצר מגביר את ההשקעה בתעשייה, בחינוך ודואג אישית לכל משפחות הנרצחים והחטופים. בחלומי, אחינו החרדים נרתמים כולם וכל דחויי הגיוס מגיעים בשירה וריקודים לבסיס תל-השומר ודורשים להתגייס מיד ולקחת חלק במצוות החזרת אחיהם השבויים בעזה. כאשר מצלצל השעון המעורר, נשאר איתי החלום לרגע בעודי מסרב לפתוח את עיני ולצאת מהשמיכה החמה. אבל אז קורסות חומות האשליה ואני נזכר בכל מה שקרה מאז מכתבי הקודם אליך. בשבת, ראיתי כיצד סילון מכתזית מכבה לפידים שנשאו משפחות החטופים בעודם צועדים מכיכר החטופים לכיכר הדמוקרטיה. צפיתי בסרטון בו קצין משטרה מאיים אליהם שלא יתערבבו עם מפגיני כיכר הדמוקרטיה כדי שלא יראה כאילו הפגנתם פוליטית. ראיתי מעבר לצומת קבוצת ערלים עם שלטים נגד אהוד ברק, פנסיונר חד לשון אך חסר כל תפקיד ציבורי (להוציא תפקידו כשק חבטות של ערלי הימין, תפקיד אותו הוא ממלא באהבה). שר החינוך, אחרי שדאג שתלמיד חרדי יתוקצב יותר מתלמיד חילוני, ביטל את פרס ישראל. מעשה רשע ואטימות שאפילו קישלון גמור כמוהו עוד לא התעלה אליו. שר האוצר הכריז שלא יצביע בעד עסקת חטופים. האופוזיציה לא קיימת בכנסת. גדעון סער החליף, שוב, את עורו ופוזל קשות, עין אחת על גנץ ועין אחת על ביבי. איתמר בן-גביר סופר בעליצות את השעות עד לחודש הרמדאן ובבחירות לעיריית תל אביב רצים ביחד הליכוד ועוצמה יהודית. כל דיירי בית הקברות שברחוב טרומפלדור בתל-אביב מתהפכים בקבריהם. מירי רגב מתכננת מופע גרנדיוזי ביום העצמאות בו, מן הסתם, יוקדשו דקות שידור ארוכות לזוג המלכותי. אתה, בכל ראיון שנתת בתקשורת ובכל מאמר שכתבת, הצלחת לסובב כל נושא ולהפוך אותו לאשמת בג״צ. נדמה אתה כאותו עורב שחור העומד על מצבת שיש לבנה וצורח בג״צ, בג״צ, בג״צ ללא הפסק. הבוקר הלכתי להצביע בבחירות לרשויות המקומיות. כשיצאתי לאחר שמילאתי את חובתי האזרחית, פנה אלי איש מבוגר (נו טוב, יותר מבוגר ממני) ושאל אותי אם אני הבן של המורה צפרירה. אישרתי שאכן בנה אני. בדמעות בעיניים סיפר שאמא שלי לימדה אותו בכיתה א׳ לפני המון שנים. דיברנו כמה דקות. חסרון המנהיגות והיושר מאוד מדאיגים אותו. הוא מדוכא ולא אופטימי. כשניסיתי לנחמו אמר שאנו עם קשה עורף שלא לומד כלום ואם נמשיך כך לא תהייה לנו תקומה. אבל בלילה, כאשר לחיי פוגשת את לחי הכרית המתרוממת אלי ואני עוצם את עיני, חוזר אני לחלום שלי. לכמה שעות חי אני בעולם אחר. מותר לחלום, נכון שמחה? לפעמים חלומות מתגשמים. מי ייתן ולילותיך יהיו מלאים חלומות ביעותים, שלך, אלון קורנגרין נ.ב. מסתבר שאפשר לנהל בחירות תוך כדי לחימה.

יום ראשון, 3 במרץ 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן מכתב #48 – הנדון: ההיסטוריה חורזת שלום שמחה, בישיבת הקבינט האחרונה אמר, לפי התקשורת, מר נתניהו שאם הממשלה תתפרק בשלב זה ״מדובר יהיה בניצחון של החמאס״. בהזדמנות אחרת נהם מר נתניהו בזעף ואמר שיש מועד לבחירות ב 2026. אנרגיה רבה מושקעת באמירה ״בדיקה תתבצע אחרי המלחמה״, רק לא עכשיו. לצערי, רבים וטובים, כולל חברים אישיים שלי, לא מרגישים בנוח לצאת למחות בזמן שעדיין מתקיימת לחימה בעזה ובצפון. אנרגיה קינטית לא מבוטלת (בעיקר בצורה של מחסומי הלם, פרשי משטרה ומכתזיות) מושקעת בבלימת המחאה שגדלה לה באיטיות ברחוב קפלן. בשבת האחרונה, מרוב החשש שהמחאה תחסום את צומת קפלן, חסמה המשטרה את הצומת בעצמה ביעילות רבה. יש במחאה השוקלים לבקש מהמשטרה להמשיך ולחסום את הצומת כל שבת. מעולם לא הצליחה המחאה לחסום את הצומת כה טוב. שווה אולי להשוות את המחאה הקוראת להקדמת הבחירות למחאה נגד ממשלתה של גולדה מאיר לאחר מלחמת יום כיפור. מלחמת יום כיפור הסתיימה באופן רשמי ב 26 לאוקטובר 73 אבל הסכם הפסקת האש עם המצרים נכנס לתוקפו רק בסוף ינואר 74. מול הסורים נמשכה מלחמת התשה עד מאי 74. הבחירות לכנסת נדחו בחודשיים ונערכו ביום האחרון של 73. בבחירות אמנם ניצחה מפלגת העבודה וזכתה ב 51 מנדטים, אבל איבדה חמישה מנדטים והתקשתה להקים קואליציה. הבחירות נערכו כאשר עדיין היו מאות אלפי מילואימניקים מגויסים. כלומר ניתן לקיים בחירות בזמן מלחמה. הממשלה של גולדה הציגה אטימות וניתוק המזכירים את הקורה בימנו. שר הביטחון משה דיין אמר באוקטובר 73 כי יהיה מוכן להקמת וועדה חיצונית לבדיקת היום הראשון במלחמה, אולם הוא ממליץ כי הוועדה תוקם רק במועד מאוחר יותר. האמירה עוררה זעם ציבורי כי נתפסה, בצדק, כניסיון למנוע חקירה מעמיקה שתכלול גם את כשלי הממשלה. בסוף, החליטה הממשלה להקים את ועדת אגרנט, אבל באקט נכלולי מעט הוסמכה הוועדה לחקור רק את הכנות צה"ל למלחמה ואת שלושת ימיה הראשונים. כאז כן היום, ניסתה הממשלה לשדר שהיא בסדר ואין צורך לחקור אותה. הסיפור ידוע ומפורסם, כאשר השתחררו רוב המילואימניקים בסוף ינואר 74 עלה מפקד מוצב בודפשט, מוטי אשכנזי, והתחיל במחאת יחידים מול הכנסת. אשכנזי דרש משר הביטחון משה דיין להתפטר מאחר והוא היה האחראי למחדל בעצם היותו שר הבטחון. גם פה המקבילות לימנו ברורות מאוד. האחריות של נתניהו למחדל 23 נגזרת מעצם היותו ראש הממשלה. זוהי אחריות מיניסטריאלית שאין אפשרות להעביר אותה לאיש מלבדו. לכן הקריאה לנתניהו להתפטר היא לגיטימית בדיוק כמו הקריאה מ 74 להתפטרותו של משה דיין. גם משה דיין דחה מכל וכל את הדרישה של המחאה להתפטר. חשוב לזכור שדיין היה גיבור מלחמת ששת הימים ומעמדו בעם ב 73 היה בשיאו לפני המלחמה. בימים הראשונים הפגין אשכנזי לבדו אולם במהרה הצטרפו לאשכנזי מפגינים רבים, רובם מילואימניקים משוחררים. המחאה התחילה כמעט חמישה חודשים לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור כאשר מלחמת ההתשה בסוריה עדיין נמשכה. כאז כן היום, אנו עומדים בדיוק חמישה חודשים מאז השבת השחורה, חלק ניכר מהמילואימניקים שוחרר והזעם בהפגנות הקוראות להקדמת הבחירות גבוה. כמו ב 73, החורף עומד להיגמר והאביב בפתח. זמן המחאה הגיע. לקראת סוף מרץ 74 כבר מנו ההפגנות שקראו להדחת דיין עשרות אלפים. הנואמים בהפגנות קראו להפקת לקחים מהירה מכשלי המלחמה, לסילוק האחראים ותחילת תהליך של תיקון בחברה הישראלית. גם כיום ברור לכל שחייבים לקרות תהליכי תיקון ובנייה בחברה הישראלית. ואז, בתחילת אפריל 74, פורסם דוח ועדת אגרנט. הועדה מצאה, כראוי, את הפגמים בתפקוד מערכת המודיעין והמליצה לסיים את תפקידם של מספר קצינים בכירים כולל הרמטכ״ל וראש אמ״ן. אבל הועדה ניקתה, שלא בצדק, כפי שאנו יודעים היום לאחר כל המחקרים ההיסטוריים, מכל אשמה את הדרג המדיני. הטלת האשמה על אנשי הצבא בלבד עוררו זעם גדול בציבור. קבוצת חברי כנסת מהקואליציה (אז כנראה היו עוד כאלה עם מעט אומץ) קראו לדיין להתפטר והוא סרב. כיום, ועדת החקירה היא עדיין ביצה שלא נולדה אבל הטלת האשמה על הדרג הצבאי בלי לקחת כל אחריות מיניסטריאלית על אירועי השבת השחורה על ידי ראש הממשלה מקבילה לחלוטין להתנהגות ממשלת המחדל של 73. הסוף ידוע. עשרה ימים לאחר פרסום דוח אגרנט נשברה גולדה והתפטרה. במופע אטימות הודיע דיין שאין לו כוונה להתפטר מאחר שזוכה על ידי ועדת אגרנט. למשבר היו שני פתרונות אפשריים, או ללכת לבחירות או לנסות ולהקים ממשלה חדשה. במהלך התמרונים הפוליטיים, איבדו את מקומם בהנהגה, משה דיין, אבא אבן ופנחס ספיר והמפלגה בחרה מנהיגות צעירה שלא הייתה מקושרת למחדל 73 בדמותם של יצחק רבין ושמעון פרס. רבין הקים ממשלה שנשענה על 61 חברי כנסת ושרד בשלטון עד 1977. כיום, אין אף חבר כנסת בקואליציה עם שרידי אומץ, חוט שדרה או יכולת ביצוע. לכן התסריט שבו נתניהו מודיע, כגולדה לפני חמישים שנה, "אני מתפטרת....איני מסוגלת לשאת בעול הזה...אני מבקשת לא לנסות לשכנע אותי", המפלגה מסלקת מהדרך את המנהיגות ששגתה ובונה ממשלה חדשה עד בחירות 2026, איננו תסריט מציאותי. גם אי אמון קונסטרוקטיבי הוא משאלת לב יותר מאשר אפשרות אמיתית. הברירה היחידה, אם כך, היא לדרוש את הקדמת הבחירות לקיץ הקרוב. יש כמובן עוד מקבילות רבות והבדלים לא מעטים בין מחדל 73 לאסון 23. אבל ההשוואה הקצרה מראה שניתן לקיים בחירות תוך כדי לחימה וכאשר רבים מגויסים. כאז כן היום, האטימות וההיבריס של הממשלה הביאו עלינו חלק גדול מהאסון. חשוב לקיים מחאה גדולה וחזקה שמדברת בקול אחד על הקדמת הבחירות. במאמר מוסגר, מנפנפים מולנו בסדין אדום של גיוס החרדים. סדין אדום זה עבד על המחאה נגד המהפכה המשטרית במהלך 2023 וגרם לאיבוד חלקי של המיקוד בחודשים שלפני השבת השחורה. שוב מנפנפים בגיוס חרדים כדי להסיט את השיח מהמטרה המרכזית – הקדמת הבחירות. החלטה על גיוס חרדים היא חשובה, אבל היא לא תפתור בחודשים הקרובים את בעיית כוח האדם של צה״ל. גיוס חרדים יתרום לצה״ל רק בעוד מספר שנים. לבחירות צריך ללכת כבר הקיץ. מעל לכל, כאז כן היום, האחריות המיניסטריאלית היא של נתניהו. עליו, כגולדה ב 73, להתפטר ולעזוב את החיים הפוליטיים. לפני חמישים שנה, הקואליציה הייתה (לפחות למשך כחצי שנה מהמלחמה) יציבה והתפרקותה הייתה פנימית כתגובה למחאה ההמונית ולגלי ההדף של דו״ח אגרנט. גם קואליציית ה 64 יציבה למראית עין. כאז כן היום, רק מחאת המונים ממוקדת תאפשר למערכת הפוליטית למצוא את הדרך הנכונה קדימה. אז נכון, ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל היא בהחלט חורזת. ניפגש ברחובות! שלך, אלון קורנגרין נ.ב. אין פלא שביבי הכי שונא את מחאת לוחמי 73. הם היו שם. הם כבר ראו את ההיבריס והרהב של ממשלה אחת לפני חמישים שנה. הם לא יפסיקו להילחם על המדינה שלנו. הם אומרים את מה שהמחאה של 73 אמרה למשה דיין ״אתה הראש, אתה האשם״.

יום חמישי, 7 במרץ 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #49 – הנדון: שמות המפלגות לבחירות שלום שמחה, אם יש משהו שכל המפלגות בכנסת מסכימות עליו זה שבקרוב יהיו בחירות. בהיותי אדם מסודר, עברתי על רשימת המפלגות המתיימרות לייצג את הציבור היהודי ונתקלתי בבעיה. מאוד קשה להחליט למי להצביע. אני חוזה שכאשר יוכרזו הבחירות, הרבה מפלגות ינסו לקושש קולות על ידי טשטוש מסרים או שקרים בוטים (וגם הרבה בוטים ברשת). אז חשבתי להציע לך שתעלה חוק חדש בוועדה שלך, חוק שיחייב את המפלגות לשנות את שמן לכזה המתאר את אופיין האמיתי. יש לי כמה הצעות לחלק מהמפלגות שכרגע בכנסת. לדוגמא מפלגת הליכוד, די ברור שהשם כבר לא מתאר את המפלגה. אולי, בעזרת החוק החדש, תשנה את שמה למפלגת הפילוג? נשמע טוב, לא שמחה? סיסמת הבחירות תהייה ״רק הפילוג יכול״ או ״ביחד נפלג״. למפלגה של יאיר לפיד אין ממש עתיד. אז בוא נשנה את שמה מיש עתיד לאין עתיד. זה הרבה יותר טוב מאשר הגנון של יאיר. מאחר ואני נחמד אני לא מציע לשנות את השם של המחנה הממלכתי למחנה הסמרטוטי. במקום זאת נקרא להם ״האלונקאים״ הודות לחיבתם הרבה לעזור כשאחרים דופקים את העסק. הגענו לאזור המאוכלס על ידי המפלגות הדתיות בכנסת. יש את המפלגה עם השם הכי ארוך בכנסת ״התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל״. מדהים שכל המשפט הזה נדחס לשם שאנו מכירים כש״ס. באמת קשה להציע להם שם מתאים. מרוב אופורטוניזם אין באמת שם שנדבק אליהם. ממש מפלגת הטפלון. מפה אנו מגיעים לכימרה המוזרה של יהדות התורה המודבקת בשנאה הדדית מדגל התורה ואגודת ישראל. יש לשנות את שמם למשתמטי וגזלני התורה. מיד לאחר קבוצת הגזל נמצאת המפלגה שלך ״הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ״, כך אתם מופיעם באתר הכנסת. הבצל הקטן חרט את שמו גם על שם המפלגה שלכם. תגיד, שמחה, שמו של מנהיגכם גם מקועקע לכם על הגוף? במקרה שלכם זה קל, מעתה יקרא שם מפלגתכם: ציונות משיחית-לאומנית. אם נמשיך לרדת ניפגוש, לקראת תחתית החבית, את ״עוצמה יהודית בראשות איתמר בן-גביר״ שאני מציע שמעתה ואילך תקרא זוועה יהודית. ממש למטה בחושך נמצאת מפלגת ״נעם בראשות אבי מעוז״. פה חייבים שם ממש מרשים. אני מציע לשנות את שם מפלגת נעם למפלגת המפלצת שבארון הבגדים. עוד שתי מפלגות יהודיות בכנסת. ישראל ביתנו. אין לי שם אחר להציע למפלגה זו, אני מפחד מדי מליברמן. והמפלגה האחרונה היא מפלגת העבודה. גם לה אני מעדיף לא להציע שם חדש כי אין מדברים סרה במתים. אז מה אתה אומר שמחה? הולכים על החוק החדש? פריחה עונתית וגרודים אין קץ, שלך, אלון קורנגרין

יום שני, 11 במרץ 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #50 – הנדון: הסטטוס קוו שלום שמחה, זה המכתב החמישים שאני כותב לך, אתאמץ לעשותו חגיגי ומעניין. מאז שאני כותב מכתבים אליך, דואגים חברים טובים להעביר לי מדי פעם קטעי מדיה בהם אתה מככב. השבוע נחתו במחשבי שני קטעים כאלה. סרטון מושקע אחד, שעלה במדיה החברתית שלך, בו אתה מתפעל מגיוס חרדים במהלך ביקור בבקו״ם. הסרטון הוא שיר הלל והגנה על החרדים. סרטונים כאלה אינם יצירות ספונטאניות. הם מתוכננים מראש. לכן אפשר לתהות למה אתה כל כך מתאמץ ומזיע למען החרדים. בסרטון השני, קטע מהופעה שלך באולפן ערוץ הכנסת, אתה מתנגח עם המנחים ואומר שמי שקרא לסרבנות לא יכול להעיר על דבריו המקוממים של הרב הראשי (אתה יודע: אם יאלצו את החרדים להתגייס הם ירדו מהארץ). לא ניכנס לגזלייטינג וחיבור שתי נקודות בקו שאיננו קיים. זה משעמם. רוב הציבור בארץ, כולל פוליטיקאים גינה בחריפות את דברי הרב הראשי. אתה הוצאת ציוץ חלבי למדי ורדפת אחריו עם ציוץ התנצלות מתושבי בני ברק. רוב חברי הקואליציה עברו על אמירתו של כבוד הרב הראשי בשתיקה מביכה או בציוצים מביכים עוד יותר. איתמר בן-גביר, מפיץ אהבה ידוע, צייץ: ״אנחנו לא מאמינים בכפיה על ציבור חרדי להתגייס והדברים צריכים להיות מתוך הבנה ואהבה.״ בצלאל סמוטריץ הקטין לעשות וחתם ציוץ במשפט חלבי: ״אמירות אחרות מנוגדות לתורה, מכאיבות ומוסיפות בלב פצע על פצע, אני מקווה שמי שאמר אותן ישכיל להבין את טעותו, לחזור בו ולהתנצל.״ מעטים בקואליציה התבטאו נגד דברי הרב הראשי. טלי גוטליב שחררה ציוץ גינוי תקיף מאוד וחטפה אש מתומכיה בימין. למה אתה כל כך מתאמץ לא לפגוע בחרדים? התשובה פשוטה, אתם שותפים פוליטיים. הברית הפוליטית בין הליכוד למפלגות הדתיות נמשכת עשורים ואחראית לעיצוב דמותה הנוכחית של מדינת ישראל. הברית הזו גם אחראית במידה רבה לקיפאון ולמשבר אותו חווה מדינת ישראל כבר כמה שנים. ב 2019 סרב אביגדור ליברמן לשבת בממשלה עם הליכוד והחרדים והתניע תקופה ארוכה של חוסר יציבות. למה בעצם סרב ליברמן? הרי בעבר ישב עם החרדים בממשלות נתניהו בלי בעיה. מפלגת ״ישראל ביתנו״ מעבר לעמדות שלה, התחילה את דרכה כמייצגת את הציבור הרוסי במיוחד לאחר גל העלייה הגדול של תחילת שנות התשעים. כדי לדאוג לציבור העולים, אשר רבים מהם סבלו בתחילת דרכם בארץ מחוסר כל, השתלבה המפלגה בממשלה ביחד עם החרדים. אבל, עשרים שנה לאחר הקמתה, רוב הציבור הרוסי כבר התבסס בארץ ודאגותיו הכלכליות פחתו. לעומת זאת, ציבור הבוחרים של ישראל ביתנו הוא ברובו ציבור ליברלי חילוני. לכן, מאחר והוא נאמן לציבור הבוחרים שלו, אין לליברמן אינטרס להצטרף לקואליציית הימין-דתיים. הוא לא צריך לשבת בקואליציה מאחר וציבור בוחריו איננו זקוק לשלטון כדי לשרוד. הברית בין נתניהו לחרדים ולמתנחלים תלויה בשימור הסטטוס קוו. אם יוותר על שטחים, יאבד נתניהו את שלטונו. אם יפגע בציבור החרדי, יאבד נתניהו את שלטונו. ציבור שלם בעם, בעיקר המעמד הבינוני שאיננו זקוק לתמיכה ממוסדות השלטון, סולד מהתחזוקה של מגזרים מסוימים בעם על ידי הליכוד למען שימור המשטר. כל עוד תחזוקת החרדים והמתנחלים הייתה ״זולה״ נטה המחנה הליברלי להעלים עין מצמיחת האוטונומיה החרדית ומהכיבוש בשטחים. אלו מחירים שנראו כסבירים למען קיום המדינה. אבל ככל שהחלק באוכלוסייה שאיננו חייב להשתתף בקואליציה למען הישרדותו גדל, כך נאלץ נתניהו להגדיל את האתנן לשותפיו ולכרות בריתות עם פלגים קיצונים יותר בעם. אותם פלגים העלו מאוד בשנים האחרונות את דרישותיהם מהמדינה. מעבר לכך, החרדים דורשים כעת (בטח לפני השבת השחורה) לקבל פטור מלא מגיוס על ידי חוק בכנסת והמתנחלים דורשים, גם על ידי חקיקה, לספח את השטחים בהם הם גרים למדינה. כלומר, לקבע באופן חוקי את מעמדם המיוחד ולאלץ את המדינה להמשיך ולממן אותם. לכן, את הפיכה המשטרית שנתניהו מנסה בשנה האחרונה להעביר בכל כוח יש לראות כחלק מהניסיון לשמר את הססטוס קוו ואת הברית ארוכת השנים עם מגזרים מצומצמים בעם. ההפיכה המשטרית תאפשר לפטור לתמיד את החרדים משירות ולספח את הגדה המערבית. לכן הקואליציה עושה כל מאמץ לא להתפרק. לתחושתם אם זה יקרה הם יאבדו את החיבור לעטיני השלטון. בעוד שלציבור הליברלי חיבור זה לא קריטי, עבור המתנחלים והחרדים ניתוק מעטיני השלטון יכול להיות אסון. זה לא מפתיע שאנרגיה עצומה הושקעה בחיסול ממשלת בנט-לפיד. זה לא מפתיע שהליכוד ושותפיו הלא טבעיים חזרו לשלטון עם רעב גדול ופעלו מאז ינואר 2023 כפי שפעלו. מסכנים, אין לכם באמת ברירה, נכון שמחה? לפנינו תקופה ארוכה של שינויים. הציבור הליברלי מעוניין במדינה המציעה שוויון הזדמנויות, שוויון זכויות ושוויון חובות. כפועל נגזר מזה יאלץ הציבור החרדי להיגמל מקופת האוצר וישראל תאלץ להפסיק לשלוט על עם אחר. הרבה מהשחקנים הפוליטיים עוד לא קלטו את גודל השעה וממשיכים להתנהל כתמול שלשום. אבל ניצני השינוי כבר בפתח. בבחירות לרשויות המקומיות הצליחו רשימות ליברליות, התרסקה עוצמה יהודית וראשי עיר ליכודיים השתדלו להתרחק ככל האפשר ממותג האם המקרטע. בזירה הארצית מתחילים יותר כוחות ליברליים להיכנס לפוליטיקה. יאיר גולן ירוץ במפלגת העבודה. זה פתרון זמני, מפלגת העבודה הצליחה לחסל את הקריירה של המון אנשי ציבור בעשרים השנה האחרונות. לא בטוח שיאיר גולן ישרוד אותה. ייקח זמן אבל אנו צריכים לראות את הולדתה של המפלגה הליברלית הציונית והפיכתה לכוח פוליטי ששאר השחקנים בכנסת יצטרכו להתחשב בו. חוזה אני עתיד בו שמחה רוטמן, בגלל הצורך הפוליטי להתחשב במפלגה ליברלית ציונית, נושא נאום חוצב להבות בעד גיוס בנות לשירות קרבי. זה יהיה משעשע לשבת ולצפות בזה. אין פלא שאתה בלחץ, שמחה. אין פלא שאתה מצלם סרטונים שמלקקים לחרדים. אין פלא שאתה ושאר שישים ושלושת השודדים ובראשם כחול השיער, מתנגדים כל כך לבחירות. אתם מפחדים. אז ראיתי את הסרטונים שלך, הבנתי וחייכתי. סיוטי לילה קשים, שלך, אלון קורנגרין

יום ראשון, 17 במרץ 2024 לכ׳ חבר הכנסת רוטמן, מכתב #51 – הנדון: החגיגה נגמרת שלום שמחה, תקשיב, אנחנו צריכים לדבר. אחרי עשרה חודשים וחמישים מכתבים הגיע הזמן להיפרד. אל תבכה שמחה, היו לנו כמה חודשים טובים. באמת, זה לא אתה זה אני. בינואר שעבר נכנסת לחיינו כמטאור הנשרף באטמוספרה ומאיים להתרסק ולגרום להכחדה המונית. כבר אז היה ברור לי שצריך למצוא את המילים כדי לענות לשטף המניפולציות, העיוותים והגזלייטינג שאתה ושאר חבריך הפופוליסטים פלטתם (ועדיין פולטים) ללא הפסק. אני כותב כבר שנים, אבל הכתיבה שלי היא באנגלית מדעית יבשה. כתיבה לציבור הרחב היא שריר שאף פעם לא אימנתי. איך מצליחים להשתפר? אם תשאל מורים ליוגה, הם יאמרו לך ש practice makes perfect. אז נכון, תרגול ועוד תרגול מאוד עוזרים לשפר כל מטלה שנבחר לבצע. אבל תרגול לבדו אינו מספיק. כל מי שהתאמן זמן רב יודע שלאחר זמן מה מפסיקים להשתפר ונתקעים על רמת ביצוע מסוימת. יש הרבה דרכים לשבור את מישור הביצוע הזה. דרך אחת היא לבצע שינויים קטנים בתרגולים כך שבכל תרגול רמת הקושי תהייה טיפה קשה יותר. שיטה אחרת היא להמציא משחק ולהפוך את התרגול המשמים למשהו שנהנים ממנו. הדרך הלא נכונה היא לנסות ולהשתפר בכוח. זה לא עובד. לכן שמחתי כאשר הופעת על במת ההיסטוריה. כתיבת המכתבים אליך (בלי כל רצון שתענה כמובן) הייתה משחק שבעזרתו שיפרתי במעט את יכולות הכתיבה שלי. לא מדובר על שיפור עצום ורב, נכון. אבל הוא מספיק כדי שאוכל לנסח כמה פסקאות קריאות ולעיתים משעשעות. בחודשים האחרונים גדל קהל הקוראים שלי לשמונה אנשים. חלקם אפילו שולחים לי מדי פעם פניני חוכמה שתרמת למדינת ישראל ומבקשים שאכתוב תגובה מתאימה. לאחרונה אפילו מחזרתי קטעים ממכתבים ישנים כדי לנסח טקסט שהופיע באחד העיתונים. כתיבת המכתבים גם שימשה לי כתרפיה. מאז נכנסת לחיינו, המציאות לא ממש קלה. היו ימים בהם סערה מאוד רוחי והיו ימים, במיוחד לאחר השבת השחורה, שהיו קשים לי מאוד. פריקת תחושותיי דרך המכתבים עזרה לי להתמודד. תודה לך על כך שמחה. בהתבוננות לאחור על חמישים המכתבים, הם גם משמשים כמעין תיעוד היסטורי של מעללי שמחה רוטמן. אולי פעם אאלץ להראות אותם לנכדי כדי לשקף להם את התהליכים שעברנו בשנה וחצי האחרונות. אז שלום לך שמחה, לא שמחתי בחברתך אבל תשמח שדמותך המעט דו-ממדית עזרה לי להשתפר. מה כבר נותר לי לאחל לך? אה כן, מי ייתן ויותר בחיים לא תעבור את אחוז החסימה. שלך, אלון קורנגרין