צוחקים עלינו בפנים ואנחנו לא לומדים

לפני כמה ימים שאלה אותי ורד אם תמיד הייתי כזה ציני. עניתי לה שאני גרסה מרוככת של אבי וסבי.  השיחה עם ורד הזכירה לי שיחה שהייתה לי עם אבי לפני הרבה עשורים. העיתונים והטלוויזיה היו מלאים אז בכתבות מודאגות לגבי ההתחממות הגבול עם סוריה.  פרשנים מלומדים, בעיקר גנרלים בדימוס, תארו את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה של מדינת ישראל בצורתו של צבא סוריה האימתני. באחד הערבים הזכרתי את הנושא החשוב הזה לאבי. הוא הרים את הראש מהספר, העיר ביובש שאין שום בעיה, בסך הכל התחילו דיוני התקציב בכנסת ויש איום לקצץ בתקציב הצבא. ״תראה, איך שיבטלו את איום הקיצוץ, תעלם הבעיה הסורית״, אמר וצדק.

נזכרתי בשיחה בימים האחרונים כי שוב יושבים באולפנים פרשנים כאלו ואחרים וחוזים, שוב, את נפילתה הקרובה של הממשלה. הם מנתחים ארוכות את סאגת חוק הרבנים. חוק שולי למדי שצף ועולה בכל פעם שצריך להרגיז את הציבור בזמן שגונבים סוסים במקום אחר. לפני חוק הרבנים התחוללה סערה בנושא חוק הגיוס. ימים ארוכים התנבאו המומחים שחבר כנסת כזה או אחר יצביע נגד הקואליציה. הדיון הזה הגביר את רעש הרקע, מילא את האולפנים ושוב הסיט את הנושא מבעיות השעה. הרי ניתן היה לדעת מראש שכל חברי הכנסת של הגועליציה יצביעו למען החוק הזה. כך עשו בכל רגע בשנה וחצי האחרונות. מי לא זוכר את ההצבעה על עילת הסבירות. גם אז יצאו חברי כנסת ורמזו רמזים כאילו דעתם לא נוחה. רחש הבחש ריתק את הציבור והרבה ראשים מדברים באולפנים פרשנו כל אמירה קטנה של ח״כ שולי כזה או אחר. בנוסף, בשבועות האחרונים מתחמם מאוד גבול הצפון. כל הזמן מחליפים מהלומות עם חיזבאללה. כל הזמן מחממים. כל הזמן מאיימים במלחמה אליה לא יצאו כנראה בקרוב, בטח לא לפני שיחזירו לכשרות את כל צה״ל. לקינוח רבים באופן פומבי עם ארצות הברית, העיקר לשמר רמה גבוהה של כאוס.

בשנה וחצי האחרונות עברנו כמה מחזורי חימום-קירור כאלה. ללא יוצא מהכלל חזינו בעלייה ברחש בחש פוליטי בכל פעם שהיה צורך להגיע לפגרת הכנסת בשלום. חברי הכנסת שהוכרזו כעריקים אפשריים חזרו לחיקה החמים של הגועליציה. כך היה באביב 23  וכך היה בקיץ 23 בהצבעה על עילת הסבירות. מיד לאחר ההצבעות יצאה הכנסת לפגרה וכל הבלגן פסק.  גם עכשיו עובדים עלינו, חוק הרבנים ואפילו חוק הגיוס לא יפילו את הגועליציה. כל מטרתם היא הסחת דעת וגרירת זמן עד לפגרת הכנסת. כל זאת בזמן שמלחמה משתוללת בשתי חזיתות, בזמן ש 120 אנשים ונשים עדיין חטופים בעזה ובזמן שמעל מאה אלף עקורים בארצם. כל מה שמעניין את הגועליציה זה להגיע לפגרת הכנסת.  לשם כך מעלים את תיאטרון האבסורד הנקרא ״בקעים בקואליציה״. והמדיה משתפת פעולה. והמדיה אוכלת את תוכנית הריאליטי הזו בלי מלח.

תכניסו את זה טוב טוב לראש, הקואליציה הזו לא רוצה להתפרק. אם אתם לא מאמינים, תסתכלו מה עושה ההבטחה הגדולה הנקראת נפתלי בנט. נכון, הוא לא עושה כלום. הוא יודע שהכול זה הצגה ואם יצא בהכרזה פוליטית עכשיו ואבד את כל המומנטום עד לבחירות שאולי בכלל יהיו ב 2026. גם רוב האופוזיציה בכנסת יושבת בשקט. למה להתאמץ? הרי הכול הצגה. נכון, הם צועקים ומתי מעט מהם גם יוצאים לרחובות.  אבל השאר גם מחכים בשקט לפגרת הכנסת.

ומה נשאר לנו? לנו נשאר להתמקד בעיקר. זו הממשלה שאחראית לאחד האסונות הגדולים של מדינת ישראל בעת החדשה. זו הגועליציה שכעדר טרמיטים חופרת ולועסת את לשד המדינה מבפנים. רוח חזקה נושבת בענפים ואם לא יעצרו את הטרמיטים העץ יקרוס בסערה. עכשיו רק צריך למצוא את הדרך לטפל בטרמיטים.