במוצאי שבת אפגין בתל-אביב. אחנה את האוטו בחניון הרגיל. אצעד מצפון לדרום. אחצה את חומת המשאיות המסתירה ומגדרת את ההפגנה. אגיע קצת לפני כולם לגשר המחבר בין הקריה למגדלי עזריאלי. אומר שלום לאנשים הפותחים את השולחנות המתקפלים בתחנות האוטובוס. אעביר מבט על החולצות, המדבקות, המשרוקיות ושאר ציוד חיוני למפגין המודרני. אומר שלום לאנשים המקימים את מיצג המשפחות השכולות, לפרופסוריות המפעילות את דוכן מאבק האקדמיה ולצלמים הנאספים והולכים. אחפש שלטים חדשים. אצלם לא מעט תמונות. אשים אטמים באוזני כנגד הרעש. אפגוש חברים מהיסודי, מהתיכון ומהעבודה. אשא את עיני למעלה כאשר עינב צנגאוקר ואחרים ינאמו מהגשר. אתבונן בנטלי המנופפת באבוקת עשן אחת אחרי השנייה בעודה עומדת עם החזית הוורודה ושושקה אנגלמאייר. אחכה שרוב המפגינים יתפזרו ואצעד מדרום לצפון. שוב אחצה את חומת המשאיות. אתבונן בנהגי המשאיות השותים ביחד קפה שחור. אבהה בסוסי המשטרה המחרבנים על הכביש. אולי אתפתה לקנות גלידה בדרך לאוטו. בינתיים בכיכר החטופים ליאור אשכנזי יחצוב להבות. ישירו כמה שירים עצובים. נציגי המשפחות ידברו מדם ליבם. ריכוז החמצן בשדרות שאול המלך יצנח תלולות וקהל שלם יתקשה לנשום. בדרכי למכונית אתחבר לזרם האנשים החוזרים לחניון מכיכר החטופים אחרי שחצו עוד חומת משאיות המפרידה את המחאה מהמציאות. במוצאי שבת הבאה אפגין בתל אביב. כך אני נאחז באמת. זו הסאטיאגרה שלי.
סַאטְיַאגְרַה היא פילוסופיה ושיטה של התנגדות לא אלימה, שפותחה על ידי מהטמה גנדי. המונח נגזר משתי מילים בסנסקריט: "סַאטְיַה", שפירושה אמת, ו"אַגְרַהה", שפירושה עמידה איתנה או התעקשות. למעשה, סאטיאגרה משמעה "עמידה על האמת" או "כוח האמת".
גנדי השתמש בסאטיאגרה ככלי עוצמתי לשינוי חברתי ופוליטי, תוך שימת דגש על מחאות שקטות, אי ציות אזרחי ואי שיתוף פעולה כדי להיאבק בעוולות. בניגוד להתנגדות פסיבית, שמשמעה עמדה הגנתית יותר, סאטיאגרה היא צורת התנגדות פעילה ולא אלימה, המאמינה שפעולה לא אלימה יכולה לפנות אל מצפונו המוסרי של המדכא ולבסוף להביא לשינוי חיובי.
ההפגנות בבגין ובכיכר החטופים סגורות על ידי חומות של משאיות ותחומות בזמן. למרות הקהל הרב שמגיע, קולות ההפגנה מתנפצים על חומת המשאיות ולא יוצאות כמעט למרחב הציבורי. אבל בשבועות האחרונים שני מיצגים שאינם תחומים על ידי המשטרה הצליחו לבקע סדקים בחומת האדישות וחוסר האמפטיה של השלטון.
מיצג אחד הוא המיצג ״להתלבש כמו נעמה״ בו קרובות וחברות של נעמה לוי שנחטפה ממוצב נחל עוז מתלבשות כמוה ביום החטיפה בבגדים מוכתמים באדום. הן עומדות בשקט בראש מורכן בהפגנות ובמקומות ציבוריים. אין הן צועקות או מגיבות. הן עדות שותקת. השבוע הודיעו להן שהן נחסמו לכניסה לכנסת לתמיד. אמרו להן ״שמפסיקים להכיל אותן״ ולא יוכלו יותר להפריע לכנסת. קומץ נשים עמדו בכנסת בשתיקה ויותר לא מוכנים להכיל אותן.
המיצג האחר הוא מיצג ״משמרת 101״ בו יושבות נשים בלבן על הכביש בירושלים בשקט מוחלט ולא זזות. מארגני המיצג תכננו אותו בהשראת כללי הסאטיאגרה. באים, יושבים בשקט, לא מגיבים לפרובוקציות ומתפזרים. לפי המאמץ לפרוץ לקבוצות הוואטסאפ של מיצג המחאה הזה וכמות החשיפה התקשורתית, הוא בהחלט משפיע.
שני המיצגים האלו חורגים מגדרות המשאיות הסוגרות וחונקות את הפגנות המוצ״ש בתל-אביב. שני המיצגים הללו הרבה יותר קרובים לרוח הסאטיאגרה הקלאסית מאשר הפגנות המוצ״ש הרועשות. כבר זמן רב אנו מרגישים שהממשלה למדה להכיל את הפגנות המוצ״ש. הן כלואות בין קירות מוגדרים של מקום, זמן ומשאיות. אבל מאבק לא אלים ושקט בשטחים ציבוריים לא תוכל הממשלה להכיל. מאבק לא אלים בעד החטופים, בעד שוויון בנטל, בעד ממשלה העובדת למען העם ולא נגדו. לא צריך תופים, אבוקות, חולצות, זמבורות, מדבקות ושאר ציוד חיוני למפגין המודרני. צריך רק ללבוש צבע אחיד (לא חייבים לבן, אפשר גם צהוב, ורוד או סגול כהה), להגיע מול בתי חברי הקואליציה ומשרדי הממשלה ולשבת בשקט. יש הכי הרבה רעש בשקט.
🩷
כל מילה .אני מאחוריך