מי יהפוך לנאצי?

הקשבתי היום לפודקאסט של מלקולם גלדוול על אולימפיאדת ברלין בשנות השלושים של המאה העשרים.  בפרק הראשון הוא סיפר על עיתונאית אמריקאית בשם דורותי תומפסון אשר במשך שנים רבות צפתה את הסכנה הנאצית וכתבה עליה רבות.  היא נפגשה עם היטלר וכתבה כתבה מאוד לא מחמיאה עליו הנקראת ״פגשתי את היטלר״. הוספתי לרשימת הקריאה שלי. לאחר שגורשה מגרמניה, המשיכה לכתוב ולהתריע נגד הנאציזם. באוגוסט 1941, לפני שארה״ב הצטרפה למלחמה בנאצים, היא פרסמה כתבה בשם ״מי יהפוך לנאצי?״.  בהחלט שווה קריאה ורלוונטי גם שמונים שנה לאחר מכן.  נעזרתי ChatGPT לתרגם את הטקסט שלה.  לכן הוא מעט עצי, אבל עדיין חזק מאוד.  אתם מוזמנים להחליף את המילה ״נאצי״ במילה עכשווית או על זמנית מתאימה.

מי יהפוך לנאצי?

מאת דורותי תומפסון. הרפרס מגזין, אוגוסט 1941

זה משחק סלון מעניין וקצת מקאברי שאתם יכולים לשחק באירוע גדול: לשער מי במפגש יהפוך לנאצי. אני חושבת שאני כבר יודעת. עברתי את החוויה הזו פעמים רבות - בגרמניה, באוסטריה ובצרפת. למדתי להכיר את הסוגים: הנאצים מלידה, הנאצים שהדמוקרטיה עצמה יצרה ואלו שבוודאי יהיו שותפים לדרך. ואני גם מכירה את אלו שלעולם, בשום נסיבות נראות לעין, לא יהפכו לנאצים.

זה אבסורד לחשוב שהם מחולקים לפי תכונות גזעיות כלשהן. ייתכן שהגרמנים רגישים יותר לנאציזם מרוב האנשים, אבל אני מטילה בכך ספק. היהודים אינם נכללים, אך זהו חוק שרירותי. אני מכירה הרבה יהודים שנולדו נאצים והרבה אחרים שיקראו "הייל היטלר" מחר בבוקר אם תינתן להם ההזדמנות. יש יהודים שדחו את אבותיהם כדי להפוך ל"ארים ונאצים של כבוד"; ישנם יהודים בעלי דם טהור שנכנסו בשמחה לשירות החשאי של היטלר. לנאציזם אין קשר לגזע וללאום. הוא פונה לסוג מסוים של מוח.

כמו כן, במידה עצומה, זו מחלת דור - הדור שהיה צעיר או טרם נולד בסוף המלחמה האחרונה. זה נכון לגבי האנגלים, הצרפתים והאמריקאים כמו גם לגבי הגרמנים. זו מחלת הדור המכונה "הדור האבוד". לפעמים אני חושבת שיש גורמים ביולוגיים ישירים שפועלים - סוג של חינוך, תזונה ואימון גופני שיצרו סוג חדש של בן אדם עם חוסר איזון בטבעו. הוא הואכל בוויטמינים ומלא באנרגיות שמעבר ליכולתו של שכלו למשמעת. הוא קיבל צורות חינוך ששחררו אותו מעכבות. גופו נמרץ. שכלו ילדותי. נשמתו כמעט הוזנחה לגמרי.

בכל מקרה, הבה נביט סביב החדר.

האדון העומד ליד האח עם כוס וויסקי בה כמעט אינו נוגע לידו על המדף הוא מר א', צאצא של אחת המשפחות הגדולות באמריקה. לא היה ספר כחול אמריקאי שלא היו בו כמה אנשים ממשפחתו. הוא עני ומתפרנס כעורך. הוא קיבל חינוך קלאסי, יש לו טעם בריא ומטופח בספרות, ציור ומוזיקה; אין בו שום נגיעה של סנוביות; הוא מלא הומור, נימוסים ושנינות. הוא היה סגן במלחמת העולם, הוא רפובליקני בפוליטיקה, אבל הצביע פעמיים לרוזוולט, בפעם האחרונה לוילקי. הוא צנוע, לא מבריק במיוחד, חבר נאמן ואיש שנהנה מאוד מחברתם של נשים יפות ושנונות. אשתו, שאותה אהב, מתה, והוא לעולם לא יתחתן מחדש. הוא מעולם לא משך תשומת לב בשל אומץ לב יוצא דופן. אבל אשים את ידי באש בבטחה ששום דבר עלי אדמות לא יוכל להפוך אותו לנאצי. הוא היה שונא להילחם בהם, אבל הם לעולם לא יוכלו להמיר אותו. . . . למה לא?

לידו עומד מר ב', איש בעל מעמד זהה, בוגר אותה בית ספר ואוניברסיטה, עשיר, ספורטאי, בעל אורוות מרוצים מפורסמת, סגן נשיא של בנק, נשוי לאשת חברה ידועה. הוא אדם טוב ופופולרי מאוד. אבל אם אמריקה תהפוך לנאצית, הוא בוודאי יצטרף, ומוקדם. למה? . . . למה האחד ולא השני? מר א' חי חיים שמבוססים על צורת התנהגות אישית מסוימת. למרות שאין לו כסף, ההבחנה הלא בולטת וההשכלה שלו תמיד הבטיחו לו מקום. הוא מעולם לא עסק בתחרות קשה. הוא אדם חופשי. אני מפקפקת אם אי פעם בחייו עשה משהו שהוא לא רצה לעשות או משהו שהיה נגד הקוד שלו. הנאציזם לא היה מתאים לסטנדרטים שלו והוא מעולם לא התרגל לעשות ויתורים. מר ב' התקדם מעבר ליכולותיו האמיתיות בזכות בריאות, מראה טוב והיותו אדם שמתערבב טוב. הוא התחתן בשביל כסף והוא עשה הרבה דברים אחרים בשביל כסף. הקוד שלו אינו שלו; זהו הקוד של מעמדו - לא טוב יותר, לא גרוע יותר. הוא מתאים בקלות לכל דפוס שמצליח. זהו מדד הערך היחיד שלו - הצלחה. הנאציזם כתנועה מיעוט לא היה מושך אותו. כתנועה שצפויה להגיע לשלטון, כן.

האדם הקודר שם שמדבר עם מהגרת צרפתית מקסימה הוא כבר נאצי. מר ג' הוא אינטלקטואל מבריק ומריר. הוא היה ילד עני מדרום ארצות הברית, תלמיד מלגה בשתי אוניברסיטאות שבהן זכה בכל הכבודים האקדמיים אבל מעולם לא הוזמן להצטרף לאחווה. הכישרונות המבריקים שלו זיכו אותו בעמדות ממשלתיות, שותפות במשרד עורכי דין בולט ולבסוף עבודה בתשלום גבוה כיועץ בוול סטריט. הוא תמיד הסתובב בין אנשים חשובים ותמיד היה בשוליים החברתיים. הקולגות שלו העריצו את מוחו וניצלו אותו, אבל לעיתים רחוקות הזמינו אותו - או את אשתו - לארוחת ערב.

הוא סנוב, ששונא את הסנוביות שלו עצמו. הוא מתעב את הגברים סביבו - הוא מתעב, למשל, את מר ב' - כי הוא יודע שאת מה שהוא היה צריך להשיג בעבודה בלתי נלאית, אנשים כמו ב' השיגו על ידי הכרת האנשים הנכונים. התיעוב שלו מעורב בקנאה בלתי ניתנת להפרדה. אפילו יותר משהוא שונא את המעמד שאליו עלה בחוסר ביטחון, הוא שונא את האנשים מהם הוא צמח. הוא שונא את אמו ואת אביו על היותם הוריו. הוא מתעב כל דבר שמזכיר לו את המקורות שלו ואת ההשפלות שלו. הוא אנטישמי מריר כי חוסר הביטחון החברתי של היהודים מזכיר לו את חוסר הביטחון הפסיכולוגי שלו. רחמים הוא מחק לחלוטין מהטבע שלו, ושמחה הוא מעולם לא הכיר. יש לו שאיפה, מרירה ובוערת. שאיפתו לעלות למעמד כזה שאף אחד לא יוכל שוב להשפילו. לא לשלוט אלא להיות השליט הסודי, מושך בחוטים של בובות שנוצרו על ידי מוחו. כבר עכשיו חלק מהם מדברים בשפתו - למרות שמעולם לא פגשו אותו.

הנה הוא יושב: הוא מדבר בצורה מגושמת יותר מאשר בצורה שוטפת; הוא מנומס. הוא מפקד על כבוד מרוחק וקר. אבל הוא אדם מאוד מסוכן. אם היה פרימיטיבי וברוטאלי הוא היה פושע - רוצח. אבל הוא מתוחכם ואכזרי. הוא היה עולה גבוה במשטר נאצי. המשטר היה צריך אנשים כמוהו - אינטלקטואלים ואכזריים. אבל מר ג' אינו נאצי מלידה. הוא תוצר של דמוקרטיה שמטיפה לשוויון חברתי בצביעות ומיישמת סנוביות אכזרית ורשלנית. הוא אדם רגיש ומוכשר שהושפל לניהיליזם. הוא היה צוחק לראות ראשים נופלים.

אני חושבת שצעיר ד' שם הוא הנאצי היחיד שנולד בחדר. צעיר ד' הוא הבן היחיד המפונק של אמא מעריצה. מעולם לא התנגדו לו בחייו. הוא מבלה את זמנו במשחק לראות מה הוא יכול לחמוק ממנו. הוא נעצר כל הזמן על נהיגה במהירות מופרזת ואמו משלמת את הקנסות. הוא היה חסר רחמים כלפי שתי נשים ואמו משלמת את המזונות. חייו מלאים בחיפוש אחר תחושות ותיאטרליות. הוא חסר התחשבות לחלוטין כלפי כולם. הוא נראה טוב מאוד, בצורה חלולה ואבירה, ויהיר בצורה מופרזת. הוא בהחלט היה מדמיין את עצמו במדים שנותנים לו הזדמנות להתגנדר ולהשתלט על אחרים.

ברור כשמש שגברת ה' תהפוך לנאצית. ההצהרה הזו מפתיעה אותכם? גברת א' נראית כל כך מתוקה, כל כך תלותית, כל כך מושפלת. היא כזו. היא מזוכיסטית. היא נשואה לגבר שלעולם לא מפסיק להשפיל אותה, לשלוט בה, להתייחס אליה בפחות התחשבות מאשר לכלביו. הוא מדען בולט, וגברת א', שנשאה לו כשהייתה צעירה מאוד, שכנעה את עצמה שהוא גאון, ושיש משהו עליון בנשיותה בחוסר הגאווה המוחלט שלה, במסירותה הכלבית. היא מדברת באופן ביקורתי על נשים אחרות ש"מספיק גבריות" או שאינן מסורות מספיק. בעלה, עם זאת, משועמם ממנה עד מוות. הוא מתעלם ממנה לחלוטין והיא מחפשת מישהו אחר בפניו תוכל להוריד את השפלות העצמית שלה. היא תתרגש בהתרגשות נעימה מהגיבור הפופולרי הראשון שיצהיר על ההכנעה הבסיסית של נשים.

מצד שני, גברת ו' לעולם לא תהפוך לנאצית. היא האישה הפופולרית ביותר בחדר, יפה, עליזה, שנונה ומלאה ברגש החם ביותר. היא הייתה שחקנית פופולרית לפני עשר שנים; נישאה באושר רב; מייד הביאה ארבעה ילדים ברצף; יש לה בית מקסים, היא לא עשירה אך אין לה דאגות כספיות, מעולם לא התנתקה ממקצועה המאושר שלה, והיא מלאה בבריאות טובה ושכל ישר. כל הגברים מנסים לחזר אחריה; היא צוחקת עליהם כולם, ובעלה נהנה. היא עומדת על רגליה מאז שהייתה ילדה, היא עזרה מאוד לקריירת בעלה (הוא עורך דין), היא תעטר כל סלון בכל בירה, והיא אמריקאית כמו גלידה ועוגה.

מה לגבי המשרת שמחלק את המשקאות? אני מסתכלת על ג'יימס בעיניים משועשעות. ג'יימס בטוח. ג'יימס היה משרת לאריסטוקרטיה הגבוהה ביותר, רואה את כל הנאצים כנוודים וקומוניסטים, ויש לו חוש טוב ל"אנשים באיכות". הוא משרת את העורך השקט עם האוויר הידידותי של שוויון שהמשרתים הטובים תמיד מראים כלפי אלה שהם מחשיבים ראויים לשרת, והוא משרת את הג'נטלמן הספורטיבי בנוקשות ובקור.

ביל, הנכד של הנהג, עוזר לשרת הלילה. הוא תוצר של בית ספר ציבורי ותיכון בברונקס, ועובד בלילות כאלה כדי לעזור לעצמו דרך המכללה העירונית, שם הוא לומד הנדסה. הוא "פרולטריון", אם כי לעולם לא הייתם מנחשים זאת אם הייתם רואים אותו בלי המעיל הלבן הזה. הוא משחק טניס מצוין - היה מדריך טניס בנופשוני קיץ - שוחה בצורה מרשימה, מקבל ציונים מעולים בכיתות שלו, וחושב שאמריקה בסדר גמור ושלא ייתנו לאף אחד להגיד שזה לא כך. הייתה לו תקופה קצרה של קומוניזם בקונגרס הנוער, אבל זה היה כמו חצבת. הוא לא נלקח לגיוס בגלל שעיניו לא מספיק טובות, אבל הוא רוצה לתכנן מטוסים, "כמו סיקורסקי". הוא חושב שלינדברג הוא "רק עוד טייס עם פרסום ואישה עשירה" ושהוא "תמיד מדבר נגד אמריקה, כמו איך שלא נוכל לנצח את היטלר אם נרצה". בנקודה זו ביל נוחר בזלזול.

מר ז' הוא אדם צעיר מאוד אינטלקטואלי שהיה ילד פלא. הוא התעניין ברעיונות כלליים מאז שהיה בן עשר ויש לו מוח שיכול להאיר הכל בצורה רציונלית. אני מכיר אותו כבר עשר שנים ובזמן הזה שמעתי אותו מסביר בהתלהבות את מרקס, אשראי חברתי, טכנולוגיה, כלכלה קיינסיאנית, דסטריבוטיזם של צ'סטרטון, וכל דבר אחר שאפשר לדמיין. מר ז' לעולם לא יהיה נאצי, כי הוא לעולם לא יהיה שום דבר. מוחו פועל בנפרד משאר המערכת שלו. הוא בהחלט יוכל, עם זאת, להסביר ולהתנצל על הנאציזם אם אי פעם יגיע. אבל מר ז' תמיד היה "סוטה". כשהוא שיחק עם הקומוניזם הוא היה טרוצקיסט; כשהוא דיבר על קיינס זה היה כדי להציע שיפור; הרעיונות הכלכליים של צ'סטרטון היו בסדר, אבל הוא היה קשור מדי לפילוסופיה הקתולית. לכן אנחנו יכולים להיות בטוחים שמר ז' יהפוך לנאצי עם הסתייגויות קטנות. הוא בהחלט היה מטוהר.

ח' הוא היסטוריון וביוגרף. הוא אמריקאי ממוצא הולנדי שנולד וגדל במערב התיכון. הוא היה מאוהב באמריקה כל חייו. הוא יכול לצטט פרקים שלמים של תורו ונפחי שירה אמריקאית, מאמרסון ועד סטיב בנט. הוא מכיר את מכתבי ג'פרסון, כתבי המילטון, נאומי לינקולן. הוא אספן של רהיטים אמריקאים מוקדמים, גר בניו אינגלנד, מנהל חווה כתחביב ולא מפסיד עליה הרבה כסף, ושונא מסיבות כמו זו. יש לו חוש הומור גס וגברי, הוא בלתי קונבנציונלי ואיבד משרת פרופסור בקולג' בגלל רומן. אחר כך הוא התחתן עם הגברת וחי באושר עד עצם היום הזה כשכר של חטא.

ח' מעולם לא פקפק באמריקניות האותנטית שלו לרגע. זו המדינה שלו, והוא מכיר אותה מאקדיה עד זניט. אבות אבותיו נלחמו במלחמת העצמאות ובכל המלחמות מאז. הוא בהחלט אינטלקטואל, אבל אינטלקטואל שמריח קצת מאורוות פרות וטוויד לח. הוא האיש הכי טוב לב והכי חברתי בחיים, אבל אם מישהו אי פעם ינסה להפוך את המדינה הזו לחיקוי של מערכת של היטלר, מוסוליני או פטן, ח' יתפוס רובה וילחם. למרות שהליברליזם של ח' לא יאפשר לו לומר זאת, זו האמונה הסודית שלו שאף אחד שאבות אבותיו לא היו במדינה הזו מאז לפני מלחמת האזרחים באמת מבין את אמריקה או באמת ילחם עליה נגד הנאציזם או כל ״איזם״ זר אחר בקרב גורלי.

אבל ח' טועה. יש עוד מישהו בחדר שילחם לצד ח' והוא אפילו לא אזרח אמריקאי. הוא צעיר גרמני גולה, שהבאתי למסיבה. האנשים בחדר מביטים בו במבט עוין כי הוא כל כך גרמני, כל כך בלונדיני, כל כך כחול-עיניים, כל כך שזוף שבאופן כלשהו מצפים שהוא ילבש מכנסיים קצרים. הוא נראה כמו המודל של נאצי. האנגלית שלו פגומה - הוא למד אותה רק לפני חמש שנים. הוא בא ממשפחה ישנה במזרח פרוסיה; הוא היה חבר בתנועת הנוער לאחר המלחמה ולאחר מכן ב"רייכסבאנר" הרפובליקני. כל חבריו הגרמנים הפכו לנאצים - בלי יוצא מן הכלל. הוא צעד לשוויץ ללא כסף, שם המשיך את לימודיו ביוונית של הברית החדשה, ישב תחת התיאולוג הפרוטסטנטי הגדול, קרל בארת', הגיע לאמריקה בעזרת חבר אמריקאי שפגש באוניברסיטה, קיבל עבודה בהוראת קלאסיקות בבית ספר פרטי אופנתי; עזב, וכעת עובד במפעל מטוסים - עובד במשמרת לילה כדי לייצר מטוסים לשלוח לבריטניה להביס את גרמניה. הוא בלע כרכים של היסטוריה אמריקאית, מכיר את ויטמן בעל פה, תוהה מדוע כל כך מעט אמריקאים קראו באמת את המכתבים הפדרליסטים, מאמין באירופה המאוחדת, באיחוד דוברי האנגלית, ובמהפכה הדמוקרטית העתידה לבוא בכל העולם. הוא מאמין שאמריקה היא הארץ של האבולוציה היצירתית ברגע שתתנער משביעות הרצון של מעמד הביניים שלה, מהתעשייה הממוסדת שלה, מהממשלה המתפשטת שלה, ותשתחרר פנימית.

האנשים בחדר חושבים שהוא לא אמריקאי, אבל הוא יותר אמריקאי כמעט מכולם. הוא גילה את אמריקה ורוחו היא רוח החלוצים. הוא זועם על אמריקה כי היא לא מבינה את כוחה, יופייה ועוצמתה. הוא מדבר על הפועלים במפעל שבו הוא מועסק. . . . הוא לקח את העבודה "כדי להבין את אמריקה האמיתית." הוא חושב שהאנשים נפלאים. "למה האינטלקטואלים האמריקאים אף פעם לא מגיעים אליהם; מדברים איתם?"

אני מגחכת לעצמי במרירות, חושבת שאם נפלא למלחמה נגד הנאצים הוא כנראה ייעצר, בעוד שמר ב' ומר ז' וגב' ה' יפיצו פסימיות בכל מסיבות כאלה כמו זו. "כמובן שאני לא אוהבת את היטלר אבל..."

מר י' שם הוא יהודי. מר י' הוא אדם חשוב מאוד. הוא עשיר ביותר—הוא השיג הון עצום דרך תיקיות במגוון חברות, נישואים פנטסטיים, חוש ספקולטיבי, ומתנה טבעית לכסף ואהבה טבעית לכוח. הוא חכם ויוהרן. הוא בדרך כלל לא מתערב בקרב יהודים. הוא מתנגד לכל אזכור של "השאלה היהודית". הוא סבור שלא צריך לשפוט את היטלר מנקודת המבט של אנטישמיות. הוא חושב ש"היהודים צריכים להימנע משאלות פוליטיות". הוא חושב שרוזוולט "אויב העסקים". הוא חושב "זה היה מכה חמורה ליהודים שפרנקפורטר מונה לבית המשפט העליון". מר ג' הקודר—הנאצי האמיתי בחדר—מערב אותו בשיחה מחמיאה ומקשיבה. מר ג' מסכים עם מר י' לגמרי. מר ג' נמשך במיוחד אל מר י'. הוא יוצא מדרכו לשאול את שמו—הם מעולם לא נפגשו קודם לכן. "אדם מאוד חכם."

מר כ' מתבונן בסצנה עם הומור עצוב בעיניו. גם מר כ'. מר כ' יהודי מהדרום. הוא מדבר עם מבטא דרומי. הוא מספר סיפורים בלתי נשכחים. לפני עשר שנים הוא היה בעל עסק מצליח שהקים מאפס. הוא מכר אותו תמורת מחיר נאה, עזר לקרוביו העניים בעסקים, וכעת נהנה מהכנסה של כחמישים דולר בשבוע. בגיל ארבעים הוא התחיל לכתוב מאמרים על מקומות יוצאי דופן ומרוחקים בחיי האמריקאיים. רווק, ואדם עצוב שגורם לכולם לצחוק, הוא נוסע ברחבי אמריקה, מכיר את אמריקה מאלף פנים שונות, ואוהב אותה בדרך שקטה, עמוקה ובלתי מוצגת. הוא חבר טוב של ח', הביוגרף. כמו ח', אבותיו היו בארץ הזו הרבה לפני מלחמת האזרחים. הוא נמשך לגרמני הצעיר. בהמשך הם יחד בסלון. האדם המושלם מניו אינגלנד, האינטלקטואל הכפרי ממערב התיכון, האישה השמחה שהאלים אוהבים, הגרמני הצעיר, היהודי השקט והמאוזן מהדרום.  וכל האחרים מהצד השני.

מר ל' כרגע נכנס. מר ל' הוא אריה בימים אלו. המארחת שלי הייתה בהלם כשאמרה לי בטלפון, "...ול' בא. את יודעת, זה נורא קשה להשיג אותו." ל' הוא מנהיג עובדים בעל השפעה רבה. "יקירתי, הוא איש העם, אבל באמת מרתק." ל' הוא איש העם ובדיוק כמו מכרי, סגן נשיא הבנק החובב סוסים, שמחפש קידום מעמד מעבר לכאן, ומאותם סיבות ובאותה דרך. ל' מנהל נאומים על "שליש מהאומה," ול' הפך לדבר טוב מאוד עבור עצמו מתוך תמיכה בדחוקים. יש לו את הרכב הטוב ביותר בחדר הזה; משכורת אינה משנה לו כי הוא חי על חשבון הוצאות. הוא מסכים עם התעשיינים הגדולים והחזקים ביותר במדינה שעניינם של החזקים הוא לשלוט בחלשים, והוא הפך את המשא ומתן הקולקטיבי לחובה משפטית למנות אותו או את אנשיו כ"סוכני העבודה," עם הסמכות לגבות מס ממעטפות השכר ולעשות בכסף מה שבא להם בראש. ל' הוא הנאצי הטבעי החזק ביותר בחדר הזה. מר ב' מתייחס אליו בבוז המעורב בשנאה. אבל מר ב' ישתמש בו. ל' כבר חוזר על נאומי ב'. יש לו את מוחו של אדם ניאנדרטל, אך יש לו תחושה אינסטינקטיבית לכוח. בשיחה פרטית הוא מגנה על היהודים כ"טפילים." אף אחד מעולם לא שאל אותו מהן התפקידים היצירתיים של סוכן בעל שכר גבוה, שלוקח אחוז מעבודתם של מיליוני גברים, ומחלק אותו לפי רצונו וכיצד זה יכול להוסיף לכוחו הפוליטי.

זה כיף—סוג של כיף מקברי—משחק הסלון הזה של "מי יהפוך לנאצי?" וזה מפשט את הדברים—לשאול את השאלה ביחס לאישיות מסוימת.

אנשים טובים, שמחים, אדיבים, בטוחים בעצמם, לעולם לא יהפכו לנאצים. הם יכולים להיות הפילוסוף העדין ששמו בספר הכחול, או ביל מקולג' העיר שלו הדמוקרטיה נתנה לו הזדמנות לעצב מטוסים—לעולם לא תהפוך אותם לנאצים. אבל האינטלקטואל המתוסכל והמושפל, הספקולנט העשיר והמפחד, הבן המפונק, הטיראן של העבודה, האיש שהצליח בזכות חוש הריח שלו להצלחה—כולם יהפכו לנאצים במשבר.

תאמינו לי, אנשים נחמדים לא הופכים לנאצים. גזעם, צבעם, אמונתם או מצבם החברתי אינם הקריטריון. יש משהו בהם. אלה שאין בהם משהו שיגיד להם מה הם אוהבים ומה לא—אם זה גידול, או שמחה, או חוכמה, או קוד, ישן ככל שיהיה או חדשני ככל שיהיה, הופכים לנאצים. זה משחק משעשע. נסו אותו במסיבה הגדולה הבאה שתלכו אליה. דורותי תומפסון בויקיפדיה. https://en.wikipedia.org/wiki/Dorothy_Thompson