״כישלון״ ליל גלנט השני

לפני כמה ימים בפוסט על ליל גלנט השני כתבתי, בין יתר הדברים, ״אבל הפעם, לצערנו, זה לא הצליח. הפעם גלנט פוטר והוחלף על ידי ישראל כץ, שמונה לתפקיד שר ביטחון התחבורה. למרות המחאות, למרות הכאב והזעקות, הפיטורין נכנסו לתוקף. התחושה הייתה קשה, תחושת תסכול ואכזבה, כי האמנו שאפשר לעצור את זה. אבל גם ברגעי האכזבה, אסור לנו לשכוח מה למדנו – שהמאבק הוא לא תמיד קצר, אבל הוא תמיד חשוב. גם כשלא מצליחים מיד, הדרך עצמה היא שמעצבת את העתיד.״ הטקסט הזה לא התקבל באופן חיובי על ידי חברים אחרים בתנועת המחאה שטענו, בין היתר, שהמסגור של ״הפעם זה לא הצליח״ הוא מסגור שגוי ומסוכן, שמשרת את נתניהו ושלדבר עכשיו על כשלון זה מרפה ידיים ולא נכון.

התגובות הללו עוררו אצלי התנגדות אינסטינקטיבית ולקח לי זמן להעלות על הכתב את תחושות הבטן הללו. בנוסף, התלבטתי ארוכות האם נכון להגיב לאמירות הללו. החלטתי שאין ברירה, צריך להגיב. הבעייה לדעתי נעוצה בנטייה שלנו להתרכז רק בהצלחה המיידית ולשכוח שהדרך היא החלק החשוב בתהליך. גם כשלא מצליחים, זה לא אומר שהמאבק הסתיים או שהכישלון הוא סוף הדרך. זה פשוט אומר שיש לנו עוד עבודה לעשות, עוד שיעורים ללמוד. כישלון הוא חלק טבעי ובלתי נמנע מכל מסע. הכישלון הוא הרגע שבו אנחנו עוצרים, מנתחים, לומדים, ומבינים איך לשפר בפעם הבאה. כל אתגר בדרך הוא הזדמנות לגדול, להבין טוב יותר, ולהתחזק. הדרך לשינוי אמיתי היא ארוכה ומורכבת, ואנחנו חייבים להכיר בכך שהרגעים הפחות מוצלחים הם אלו שבונים אותנו. המאבק שלנו מורכב מהרבה צעדים, לא כולם מצליחים. מה שחשוב הוא ההתמדה והנחישות להמשיך גם כשיש אכזבות. גם אם לא הצלחנו ברגע זה, זה לא אומר שהמאבק נכשל. אנחנו לא מודדים את ההצלחה רק בתוצאות מיידיות אלא במאמצים שאנחנו ממשיכים להשקיע, גם כשקשה.

הציפייה להצליח תמיד אינה מציאותית. הכוח שלנו טמון ביכולת להכיר בכך שכישלונות הם חלק בלתי נפרד מהמסע. מה שנותן לנו כוח הוא הנחישות לקום שוב ולהמשיך גם ברגעים הקשים. זה מה שמאפשר לנו לגדול, ללמוד ולהיות טובים יותר, וזה מה שיאפשר לנו, בסופו של דבר, לשנות את המציאות. הכישלון הוא לא סוף הסיפור, אלא חלק מהמסע שלנו. הדרך מלאה בנפילות ובהצלחות, אבל העיקר הוא להמשיך ללכת, להאמין ולהיאבק. רק כך, נוכל להגיע לשינוי המיוחל. הכוח שלנו טמון לא במושלמות אלא בנחישות וביכולת להמשיך, גם כשלא הולך.

לכן אני עומד מאחורי דברי. ידענו מראש שליל גלנט השני לא יהיה הצלחה כמו ליל גלנט הראשון. למעשה ידענו שהוא כנראה ייכשל. כל מי שדיברתי איתו ברחובות באותו לילה אמר שהפעם ביבי לא יבטל את הפיטורים. למרות זאת, כולם יצאו להפגין כי זה היה הדבר הנכון והמוסרי לעשות. חשוב היה לצאת באותו לילה, כמו שחשוב להכיר בכך שלא הצלחנו הפעם. זה לא כישלון סופי, אלא רק עוד צעד בדרך הארוכה לשינוי.