מילים רבות הוקדשו בעיתונות לפרדוקס בו חי רוב הציבור היהודי בארץ ישראל. מצד אחד רוב מכריע בעם רוצים בהחלפת ממשלה כבר עכשיו. מצד שני, רק קומץ קטן דורש זאת באופן פעיל. ההפגנות אינן תופסות תאוצה, פגרת הכנסת מתקרבת ואיתה מובטחת שרידות הקואליציה לפחות עד 2025. כתבים כמו אורי משגב, דני בר-און, יאיר אסולין ואחרים מנסים בדרכים שונות הנעות מנזיפה לתחינה להוציא אנשים להפגין. ועדיין, ההפגנות רחוקות מאוד מכמויות האנשים והזעם שנשפכו ברחובות בדיוק לפני שנה בליל גלנט. האם ניתן להסביר את הפרדוקס?
המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות עצביות (מהדורה חמישית), מגדיר רציונאליזציה כמנגנון הגנה על האגו. רציונאליזציה מתרחשת במוח כאשר הפרט מתמודד עם קונפליקט רגשי על ידי הסתרת המניעים האמיתיים למחשבותיו או פעולותיו באמצעות המצאת הסברים מרגיעים אך לא נכונים. במילים פשוטות, רציונאליזציה היא שקר קטן ומנחם שאנו מספרים לעצמנו. לא הצלחתי בבחינה כי היא לא הייתה הוגנת, לא כי לא למדתי מספיק. לא התקבלתי למשרה אליה ניגשתי. לא נורא, בעצם לא רציתי לעבוד במקום הזה. רציונאליזציה גם עוזרת לאנשים להימנע מחוסר הנוחות הנלווה למחשבה לא עקבית. כך, לדוגמא, כאשר אנשים החוזרים לסמים לאחר גמילה, מחליטים שהסם פחות מזיק מכפי שחשבו בעבר.
הציבור הישראלי מציג ספקטרום מרתק של רציונאליזציות בחודשים האחרונים. כאשר מדברים עם אנשים המתנגדים לממשלה אך לא יוצאים להפגין שומעים שהם עדיין בטראומה ולכן לא יוצאים להפגין. חלק אומרים שהמסר של המחאה לא אחיד ומושך ולכן לא ברור על מה יוצאים להפגין. אחרים תולים את חוסר הפעילות שלהם בקטטות בין חלקים בתנועת המחאה על המסר הנכון המחלישות אותה. אחרים מצדיקים חוסר עשייה בנושא החטופים ״אנו לא יוצאים להפגין כי זה יפגע בשחרור האפשרי של החטופים״. חלק טוענים שאין טעם להפגין כי אין קשר בין ההפגנות להפלת הממשלה. הם טוענים שזו בכלל לא הדרך הנכונה לפעול להפלת הממשלה (וזאת למרות שאלו אותם אנשים שיצאו לרחובות בליל גלנט וגרמו לביטול פיטורי שר הבטחון). חלק מצדיקים את שתיקתם בצורך להיות ממלכתי בעת הזאת ולשמור על אחדות העם. לצערי יש רבים שטוענים שאין טעם להפגין כי ביבי יצליח לתמרן ולהישאר בשלטון ללא קשר לכל הפגנה (עמדה המצביעה על אובדן תקווה ויאוש). גם בכנסת אנו שומעים רציונאליזציות. חברי קואליציה אמרו בשיחות סגורות שהם בעד פרוק הקואליציה אבל כל עוד גנץ לא פורש מהממשלה הם לא יעשו כלום. רציונאליזציה קלאסית המאפשרת להם להרגיש שהם לא אחראים. גנץ בעצמו מגלם אסופה של רציונאליזציות מרתקות המדביקות אותו לכסאו. הוא משכנע את עצמו (כנראה כל יום) שאם יעזוב המצב יהיה גרוע יותר. כך הוא מצדיק השארות בקואליציה ושימור מצב המתדרדר מדחי אל דחי.
למרות שבכל טיעון כזה וברבים אחרים יש גרעין אמת, הם כולם רציונאליזציות המשמשות אנשים אשר בליבתם יודעים שהדבר הנכון לעשותו הוא לצאת למחאה רחבה אשר תניע את המערכת הפוליטית לכיוון פירוק הקואליציה. הסקרים קבועים כבר כחמישה חודשים. נתניהו צריך לפרוש ויש לקיים בחירות בהקדם האפשרי. רוב הציבור אומר זאת ויודע זאת בליבת נשמתו. אבל רוב הציבור ממשיך להצדיק חוסר עשייה על ידי שורת רציונאליזציות.
הצעד הראשון להשתחררות מרציונליזציה הוא להבין את השפעתה. רציונליזציה מאפשרת לאנשים לשמור מרחק ממעשיהם והחלטותיהם, מה שעלול להוביל לחוסר אחריות. זה מונע מאנשים ללמוד מטעויות ולקחת בעלות עליהם. כאשר אנשים עושים רציונליזציה, הם לעתים קרובות מצדיקים את התנהגויותיהם ומחשבותיהם, מה שיכול להוביל להסתכלות חיובית על אף ההשלכות השליליות. כדי להשתחרר מרציונליזציה יש לשנות את הלך המחשבה. ראשית יש להכיר ברגשות ובמחשבות במקום לנסות ולהסביר אותן. רוב הציבור כבר הכיר ברגשותיו ובמחשבותיו כפי שמתבטאות בסקרים. רוב הציבור מעוניין שביבי ילך הביתה. בשלב הבא כל אחד צריך לנסות ולהיות כנה עם עצמו לגבי מניעיו ולהחליט לשאת באחריות אישית לעתיד מדינת ישראל. זמן הרציונאליזציה עבר, הגיע הזמן לעשות.
Comentarios