אנו המעטים

הדיכאון וחוסר התקווה חודרים לכל פינה ודרך כל סדק. 200 ימים מאז תחילת המלחמה ואין מיליוני מוחים ברחובות; המילואימניקים שוחררו ולא הגיעו להפגין; המונים בעד עסקת חטופים ולא מגיעים לתמוך; רוב העם בעד בחירות  אך יושב על הספה, מהופנט למסך ולא פועל. אותם מפגינים מגיעים להפגנות. אנשים מרגישים שאין הם מצליחים להשפיע על המציאות. בקרבנו יש הדואגים שהפור לא ייפול וגם ההוא לא ייפול. עוד צריכים לצאת לרחובות, אבל היוצאים עכשיו לא צריכים להיות מדוכאים. היוצאים עכשיו משמרים את התקווה. ביום מן הימים הם יוכלו לספר בגאווה שהם היו המעטים שעמדו בפרץ לפני שכל האחרים הצטרפו. לכן יש להרים את הראש בגאווה ולהתעודד. עד שיהיה טוב אנחנו נהייה כאן. למי שעוד רוצה להתעודד, תרגמתי את נאומו של הנרי החמישי, במחזה של שייקספיר. 

הנרי החמישי, מערכה רביעית

מי הוא הרוצה בכך?

בן דודי וסטמורלנד?  לא, בן דודי הנאה;

אם סומנו למות, יש מספיק מאיתנו

לגרום לארצנו הפסד; ואם לחיות,

יותר כבוד ייפול בחלקם של פחות אנשים.

ברצון האלוהים! אני מתחנן אליך, אל תבקש עוד אדם אחד.

באמת, אינני חומד זהב,

ואין אני מוטרד מי ירוויח ממשכורתי;

אינני מתרגש אם אחרים ילבשו את בגדי;

אינני חפץ בדברים חומריים אלו.

אבל אם זה חטא להשתוקק לכבוד,

אני הנשמה הכי אשמה בחיים.

לא, באמת, בן דודי, אל תבקש אפילו איש אחד מאנגליה.

בשם אלוהים! לא הייתי רוצה לאבד כבוד כה גדול

כדי שגבר אחד נוסף ייקח ממני

את התקווה הכי טובה שיש לי. הו, אל תאחל לעוד אחד!

במקום זאת הכרז, וסטמורלנד, בכל צבאי,

שכל מי שפוחד מהקרב הזה,

שיעזוב; דרכונו יוכן

ושקלי כסף נשים בארנקו;

לא נמות בחברתו של אותו אדם

הפוחד למות איתנו.

היום הוא יום חגו של קריספיאן.

זה שישרוד את היום הזה, ויחזור הביתה בבטחה,

יזדקף בגאווה על קצות אצבעותיו למשמע שם היום הזה,

ויתעורר למשמע שמו של קריספיאן.

זה שיחייה היום ויזכה לשיבה טובה,

יזמין את שכניו לסעודה בערב החג

ויאמר ״מחר הוא יום הקדוש קריספיאן.״

יוריד הוא את חולצתו ויציג את צלקותיו

ויאמר ״אלו פצעי מיום קריספיאן.״

אנשים זקנים שוכחים, אכן הכל נשכח,

אבל הוא יזכור לטובה

את מעלליו באותו היום. ושמותינו יהיו

שגורים בפיו כביטויי יום יום –

הארי המלך, בדפורד ואקסטר,

ווארויק וטלבוט, סאלסברי וגלוצ׳סטר -

שייזכרו בכל הנפת כוס מלאה.

את סיפורם ילמד האיש הטוב את בנו;

ומיום קריספין קריספיאן לעולם לא יתעלמו,

מהיום ועד לסוף העולם,

ואיתו לתמיד נוזכר-

אנו המעטים, אנו המעטים השמחים, אנו אגודת האחים;

כי מי שהיום שפך את דמו ביחד איתי

יהיה אחי; וגם אם יהיה נקלה,

היום הזה יקל את מצבו;

ואדונים השוכבים עכשיו במיטתם באנגליה

ירגישו מקוללים שלא היו פה,

וגבריותם תיפגע כאשר ידברו

אלו שנלחמו איתנו ביום הקדוש קריספין.